פסק-דין בתיק ת"א 131-05

בפני תביעה בגין רשלנות בטיפול הרפואי שהוענק לתובע בעקבות חבלת ראש שנגרמה לו בהיותו בן 8 חודשים כתוצאה מנפילה מגובה של כ- 5 מטרים. אין מחלוקת כי התובע כיום הוא נכה בשיעור של 100%. המחלוקת בין הצדדים נוגעת, הן לשאלת החבות והן לשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין הטיפול הרשלני הנטען.

עיקרי העובדות הרלוונטיות

1.         בתאריך 8.10.93, בהיות התובע בן 8 חודשים לערך, נפל מגובה של כ- 5 מטרים, איבד הכרתו והובהל למרכז רפואי רמב"ם (הנתבע מס' 2 אשר בבעלות הנתבעת 1 - מדינת ישראל). בבירור התגלה שבר של עצם הבריח משמאל. צילום CT של הראש הראה שברים מרובים של עצם הגולגולת והמטומה תת-קרקפתי גדולה באזור טמפורו-פריאטאלית משמאל, עם דחיפה מינימלית של העצם. בנוסף, צויין דמם תת-עכבישי תוך מוחי (קונטוזיה) פריאטלית משמאל. במהלך האשפוז, התעורר התובע בהדרגה ונגמל מהנשמה. CT ראש חוזר הדגים הקטנה של הקונטוזיה. התובע שוחרר לביתו כעבור שבוע ימים.

2.         ביום 21.3.94 נבדק התובע במרפאות חוץ של בית חולים רמב"ם שם אובחן כסובל מ- Growing Skull Fracture והומלץ על ביצוע ניתוח. בתאריך 24.5.94 עבר התובע ניתוח של תיקון השבר שבגולגולת (להלן - " הניתוח הראשון"). החסר הגרמי בראשו כוסה על ידי פלטת קרניופלסטיקה. עם שחרורו מבית החולים צויין כי התובע אינו סובל מחסר נוירולוגי.

בתאריך 15.11.94 נבדק התובע במרפאה נוירוכירורגית. בביקור זה נרשם כי בצילום מחודש 8/94 נראה "שבר רחב מאוד" והתובע הופנה לביצוע CT ראש. ביום 26.4.95 אובחן התובע כסובל מאפילפסיה והחל טיפול ב depalept. בבדיקה נוספת ביום 10.1.96     במרכז להתפתחות הילד בהיות התובע בן שנתיים ו- 10 חודשים, צויין איחור התפתחותי כללי, איחור בשפה ואיחור במוטוריקה גסה על רקע הימיפרזיס מימין.

3.          ביום 4.2.96 הובא התובע מונשם לבית חולים רמב"ם בשל נפילה נוספת וחבלת ראש (להלן - " הנפילה השנייה"). בקבלתו צויין בליטה של הקרניופלסטיקה שהותקנה בראשו בניתוח הראשון בשל הצטברות נוזל. ב- CT ראש שבוצע צויין שהשתל האקרילי מהניתוח הקודם נותק בחלקו. התובע שוחרר לביתו כעבור יומיים.

ביום 2.4.96 נבדק התובע במרפאה הנוירוכירורגית של בית החולים רמב"ם ונמצא כי הקרניופלסטיקה רופפת לחלוטין והוחלט על ניתוח חוזר.

4.         ביום 31.7.96 אושפז התובע במחלקה לכירורגיית ילדים בבית חולים רמב"ם בשל נפיחות תת קרקפתית באזור הצלקת הניתוחית. בניקור מקומי נלקח נוזל לתרבית שהצמיח חיידק staph aureus. הוחלט על טיפול שמרני על ידי מתן אנטיביוטיקה במשך 7 ימים. אקדים את המאוחר ואומר כי טענת הרשלנות הנטענת כנגד הרופאים מתמקדת בעיקר בטיפול שניתן לתובע במהלך אשפוז זה.

5.         ביום 21.8.96 נותח התובע אלקטיבית להוצאת הפלטה של הקרניופלסטיקה שנמצאה שבורה לשלושה חלקים, ונוקזה מוגלה שנמצאה מעל ומתחת לבליטה (להלן - " הניתוח השני"). במהלך האשפוז צמח שוב חיידק aureus staph. התובע טופל ושוחרר כעבור שבוע עם הוראה להמשך אנטיביוטיקה לעוד תשעה ימים. מאז ביקר התובע מספר פעמים במרפאה הנוירוכירורגית ועקב נפיחות באזור הניתוח סוכם כי התובע זקוק לקרניופלסטיקה חוזרת. בתאריך 21.7.98 אושפז התובע לצורך הכנסת פלטת קרניופלסטיקה חדשה. בתאריך 28.8.98 בוצע הניתוח והתובע שוחרר כעבור שבוע.

ביום 8.9.98 אושפז התובע בשל נפיחות ונזילה בפצע הניתוח הבטני. נמצאה ציסטה באזור פצע הניתוח הבטני. הקטטר הבטני של השנט הוצא לניקוז חיצוני ממושך עם תוצאה של ירידת הנפיחות בפצע בראש. בתאריך 24.9.98 עבר התובע ריביזיה של הפצע בראש לצורך סגירה של הפיסטולה בדורה (קרום המוח). ב- 4.10.98 עבר שוב ריביזיה של הפצע. ב- 15.10.98 עבר התובע הכנסה של דלף חדרי-צפקי וריביזיה של הקרניופלסטיקה. באשפוז זה טופל במשך 33 ימים באנטיביוטיקה, כנראה בשל עדות ב- CSF של מנינגיטיס. רק לאחר שבדיקות CSF חזרו תקינות בוצעה הכנסת השנט הנ"ל.

מצבו של התובע

6.         התובע סובל מפיגור קשה עם הפרעות בהתנהגות, שיתוק ספסטי בפלג גוף ימין, התקפים אפילפטים הדורשים טיפול תרופתי קבוע ופזילה בעין ימין. אין מחלוקת כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 100%.

טענות הצדדים בתמצית

7.         בכתב התביעה טענו התובעים כי הצוות הרפואי אשר טיפל בתובע החל ממועד הנפילה הראשונה ועד לתום הטיפולים הרפואיים בשנת 1998, התרשל לאורך כל הטיפול הרפואי שניתן לתובע, וכי ההתרשלות גרמה למרבית נזקיו של התובע כיום.

8.         הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי לא נפל כל דופי בטיפול הרפואי שהוענק לתובע, וכי מצבו הרפואי וההתפתחותי נובע כל כולו מחבלת הראש והשלכותיה.

הנתבעות שלחו הודעה לצד שלישי נגד הורי התובע במסגרתה טענו כי ההורים הזניחו את התובע ואת מצבו, סירבו לבצע או השתהו בביצוע בדיקות או טיפולים נדרשים, לא השגיחו על התובע ולא מנעו את נפילותיו.

חוות הדעת הרפואיות

חוות הדעת מטעם התובעים

9.         התובעים מתבססים בטענותיהם לרשלנות בטיפול הרפואי שהוענק לתובע על חוות דעתו של ד"ר צבי ישראל - מומחה בתחום הנוירוכירורגיה מבית חולים הדסה עין כרם. ד"ר ישראל התייחס בחוות דעתו לסוגיית החבות וגובה הנכות. בחוות דעתו ציין ד"ר ישראל כי הצוות הרפואי התרשל בטיפול בתובע, הן בדחיית הניתוח השני שבוצע לתובע והן בכל הנוגע לטיפול שהוענק לתובע ביום 31.7.96, עת אושפז בשל נפיחות תת קרקפתית באזור הצלקת הניתוחית. אזכיר כי בניקור מקומי נלקח נוזל לתרבית שהצמיח חיידק staph aureus והוחלט על טיפול שמרני על ידי מתן אנטיביוטיקה במשך 7 ימים. לדעת ד"ר ישראל, ראוי היה לנתח את התובע על מנת למנוע התפשטות הזיהום במקום הטיפול השמרני שניתן לו.