העותרים בעתירה שלפני,
בני הזוג נאומנקו, אשר נישאו בנישואים אזרחיים במולדובה, הגישו בקשה להסדרת מעמדה של העותרת 2 בישראל, כבת זוגו הנשואה של העותר 1. לאחר שבקשתם נדחתה על ידי המשיבה, הגישו העותרים השגה ליו"ר ועדת ההשגה לזרים. בהחלטתו מיום 15.7.13 הורה יו"ר ועדת ההשגה לזרים על ביטול החלטת המשיבה בעניינם של העותרים ועל עריכת ראיונות אישיים נוספים לעותרים, שלאחריהם תתקבל החלטה חדשה בעניינם. ראיונות אלה אמורים היו להתקיים בתוך 45 ימים, בשים לב לעובדה שהעותרת 2 שהתה בכל אותה עת במולדובה ואילו העותר שהה בישראל. יו"ר הועדה קבע עוד, כי ככל שלא יערכו לעותרים ראיונות בתוך 45 ימים, תותר כניסתה של העותרת לישראל לצורך קיום הריאיון.
העתירה שלפני הוגשה ביום 17.9.13, לאחר שהמשיבה לא קיימה את החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים מיום 15.7.13. בהודעה שהגישה המשיבה ביום 24.10.13 נטען כי העתירה התייתרה, לאחר שהמשיבה החליטה ביום 23.10.13 להתיר את כניסת העותרת 2 לישראל לצורך עריכת ראיון, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 30,000 ש"ח. לאור זאת, הורתי על מחיקת העתירה ועניינה של החלטה זו בשאלת ההוצאות שיש לפסוק לעותרים, לאחר שהעתירה שבכותרת נמחקה.
1.
רקע הדברים
העותר 1,
סטניסלב נאומנקו (להלן:
העותר), הינו אזרח ישראל יליד שנת 1981. העותרת 2,
גלינה נאומנקו (להלן:
העותרת), הינה אזרחית מולדובה ילידת שנת 1983.
מהעתירה המונחת לפני עולה, כי ביום 17.7.11 נכנסה העותרת לישראל לצורך עריכת בדיקות רפואיות, כך על פי הטענה. יד המקרה הובילה להיכרותם של העותר והעותרת ולימים התפתח ביניהם קשר זוגי.
בהתאם לנהלי המשיבה ולצורך מיסוד יחסיהם, הגיש העותר ביום 25.11.12 בקשה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל, בהתאם ל'נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי מס' 5.2.0008', אשר יצא תחת ידי המשיבה.
יש לציין, כי קודם למועד האמור, ביום 17.8.12, יצאה העותרת את הארץ למולדובה, בניסיון לאתר מסמכים נוספים שנדרשו לתמיכה בבקשה, שאותה אמורים היו העותרים להגיש במקור ביום 14.8.12. ביום 27.9.12 הצטרף העותר לעותרת במולדובה. ביום 9.10.12 נישאו העותרים בטקס שנערך בעיר הולדתה של העותרת, קישינב, וביום 17.10.12 שב העותר ארצה. העותרת נותרה במולדובה.
ביום 20.12.12 נערך לעותר ראיון אישי בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה בנתניה.
ביום 28.2.13 נערך לעותרת ראיון אישי בקונסוליה הישראלית בקייב.
ביום 2.4.13 התקבלה החלטת המשיבה הדוחה את בקשת העותר לאפשר את כניסתה של העותרת לישראל לצורך הסדרת מעמדה כבת זוגו הנשואה של העותר (ההחלטה מיום 2.4.13 צורפה כנספח א' לעתירה).
ביום 1.5.13 הגישו העותרים השגה על החלטת המשיבה מיום 2.4.13 לועדת ההשגה לזרים.
ביום 15.7.13 התקבלה החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים, לפיה תבוטל החלטת המשיבה וייערכו לעותרים ראיונות אישיים נוספים עובר לקבלת החלטה חדשה בעניינם (ההחלטה צורפה כנספח ב' לעתירה). בסעיף 3 להחלטה הורה יו"ר הועדה, כי "
יש לאפשר למשיב לבצע את הראיונות למשיגים כאשר המשיגה שוהה בארצה, ובלבד שיצליח לקיים את הראיונות בתוך 45 יום
." בסעיף 5 להחלטה הורה יו"ר הועדה, כי "
ככל שלא יצליח המשיב לתאם למשיגים ראיונות בתוך 45 ימים מהיום (מסיבה שאינה תלויה במשיגים עצמם), יתיר המשיב את כניסת המשיגה לישראל לצורך קיום הריאיון
..".
ביום 20.8.13 נערך לעותר ראיון נוסף בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה בנתניה.
ביום 28.8.13 התבשר העותר, כי הוחלט לזמנו לראיון משלים שיערך ביום 11.9.13.
בינתיים, ביום 1.9.13, חלף המועד שהקציב יו"ר ועדת ההשגה לעריכת ראיונות אישיים לעותרים.
פניות ב"כ העותרים למשיבה מיום 3.9.13, מיום 8.9.13 ומיום 10.9.13 בדרישה לקיום החלטת יו"ר הועדה ולהסדרת אשרת כניסה לעותרת לא נענו (פניות ב"כ העותרים צורפו כנספחים ג', ד' ו-ה' לעתירה). גם פנייתו של העותר בעל פה, מיום 11.9.13, עת נערך הריאיון המשלים עמו, לא נשאה פרי.
ביום 17.9.13 הוגשה העתירה שלפני, שמסגרתה עתרו העותרים לקבלת צו עשה אשר יורה למשיבה לפעול ללא דיחוי לקיום החלטת יו"ר ועדת ההשגה מיום 15.7.13 ובהתאם ליתן לעותרת אשרת ביקור מסוג ב/2 שתאפשר את כניסתה ארצה. בעתירתם הדגישו העותרים את העובדה, כי כל יום בו נמשכת הפרתה של החלטת יו"ר הועדה משמעותה פגיעה חמורה בעותרים, אשר חיים בנפרד מזה למעלה משנה.
ביום 24.10.13 הודיעה המשיבה, כי לעמדתה העתירה התייתרה ולפיכך מתבקשת מחיקתה. בהודעה נטען, כי אף שלשיטת המשיבה דין העתירה להימחק עקב אי מיצוי הליכים - זאת משום שלשיטתה הסמכות לדון באי עמידת המשיבה, כביכול, בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה מסורה לועדת ההשגה, בהתאם לסעיף 3א' ו-ה' לנוהל ועדת השגה לזרים שמספרו 1.5.0001 - החליטה המשיבה להרשות את כניסת העותרת לישראל לצורך קיום ראיון וזאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 30,000 ש"ח, והכל בהתאם לסעיף 5 להחלטת יו"ר ועדת ההשגה מיום 15.7.13. המשיבה טענה, כי לאור האמור מתייתר הצורך לדון בעתירה שהפכה להיות תיאורטית גרידא ועל כן התבקש בית המשפט למחוק את העתירה.
ביום 28.10.13 התקבלה תגובת העותרים להודעת המשיבה, לפיה הם אינם מתנגדים למחיקת העתירה, אך הם עומדים על כך שהמשיבה תחויב בהוצאות. בתגובתם טענו העותרים, כי אין כל ממש בטענת המשיבה לפיה העתירה לוקה באי מיצוי הליכים. העותרים טענו, לעניין זה, כי הסעיפים בנוהל ועדת השגה לזרים שאליהם הפנתה המשיבה כלל אינם רלבנטיים לענייננו, שכן הם אינם עוסקים במקרה בו ניתנה החלטת הועדה המסיימת את ההתדיינות בהשגה וההחלטה לא קוימה על ידי מי מהצדדים להשגה. עוד הפנו העותרים, לעניין זה, לסעיף 3(ז)(4) לנוהל ועדת השגה לזרים הקובע, כך: