פסק דין
1.עתירה כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית, מחוז חיפה, שניתנה ביום 4/7/13 ובגדרה אושר למשיבים 16-3 להתקין מעלון לאורך המדרגות המובילות לביתם. הדיון בעתירה זו מתמקד בשאלה, האם על פי תכניות המתאר, התקנות והוראות הדין, ניתן היה להתיר את הקמת המעלון.
רקע
2.העותרים הינם בעלי דירות המתגוררים בשני בתים סמוכים ברח' אינשטיין מס' 67 וברחוב אינשטיין מס' 69 בחיפה. המשיבים 16-3 הינם בעלי דירות המתגוררים בבתים סמוכים, ברח' אינשטיין 67א' וברח' אינשטיין 69א'. הבתים ברח' אינשטיין 67 ואינשטיין 67א' נמצאים בחלקה 3 בגוש 10784 ורשומים יחדיו כבית משותף. הבניינים ברח' אינשטיין 69 ואינשטיין 69א' נמצאים בחלקה 4 בגוש 10784 ורשומים יחד כבית משותף.
3.למען שלמות התמונה יובהר כי רח' אינשטיין מצוי בשכונת אחוזה בחיפה. בניינים 67 ו-69 הינם בנינים קדמיים המצויים בצמוד לרחוב, ואילו בניינים 67א' ו-69א' הינם בניינים אחוריים, מצויים במדרון, מתחת למפלס הרחוב ומתחת לבתים הקדמיים. הגישה לבניינים האחוריים נעשית דרך שביל מדרגות העובר בין הבתים, חלקו בחלקה 3 וחלקו בחלקה 4. מדובר בשביל ברוחב של כ- 1.90 מ'. השביל מחולק למספר גרמי מדרגות בלתי רצופים. 44 מדרגות מובילות אל קדמת הבתים האחוריים. מנקודה זו מתפצל השביל, 11 מדרגות נוספות מובילות לבית מס' 67א' ושביל נפרד עם מדרגות ספורות מוביל לבית מס' 69א'.
4.בין דיירי הבתים האחוריים מצויים גם אנשים מבוגרים או בעלי מוגבלויות פיזיות ועל-כן התארגנו וביקשו להתקין מתקן שיקל על הנגישות לבתיהם. תחילה הוגשה בקשה להקמת מדרונית, שהיא מעין קרונית הנעה על פס מתכת (בקשה מס' 66/4546/06). בקשה זו נדחתה בהחלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה (להלן: "הוועדה המקומית") בהחלטתה מיום 3/7/05 (נספח א' לעתירה). ערר שהוגש על החלטה זו (ערר 238/05) נדחה בהחלטת ועדת הערר מיום 12/1/06 (נספח ג' לעתירה).
5.לאחר החלטה זו הגישו המשיבים בקשה שנייה, הפעם בקשה למתן היתר להקמת מעלון. מעלון הינו ספסל מתקפל, הנע על גבי פס מתכת הצמוד למעקה השביל (בקשה מס' 66/4546/07). בקשה זו אושרה על ידי הוועדה המקומית בהחלטתה מיום 1/9/11. על החלטה זו הגישו העותרים עררים לוועדת הערר המחוזית (עררים מס' 338/11, 347/11). ביום 5/2/12 החליטה ועדת הערר לקבל את העררים באופן חלקי בלבד. בהחלטה (נספח י') קבעה, כי על פניו ניתן להתיר מתקן מסוג "מושב מעלון מתקפל [...]", עם זאת הוסיפה כי "על הוועדה המקומית לפעול בהתאם להחלטתנו הנ"ל לבחון את הדרוש בחינה ולהעביר את הבקשה המתוקנת לעיונם של העוררים".
על החלטה זו הוגשה עתירה לבית משפט זה שנדונה בפני כב' השופט ר' שפירא (עת"מ 53915-03-12). בפסק דינו מיום 24/5/12 הורה בית המשפט להשיב את העניין לוועדת הערר על מנת שתבהיר האם משמעות החלטתה כי ניתן להקים מעלון והדיון מוחזר רק לבדיקת הדגם הספציפי או שמא כוונתה כי על המשיבים לשוב ולהגיש בקשה חדשה לקבלת היתר.
6.ביום 7/6/12 ניתנה החלטת ההבהרה, בגדרה קבעה ועדת הערר כי אף שבאופן עקרוני "יש צורך בתכנית המסדירה את הנושא, ייתכן ויהיו מצבים בהם ניתן יהיה גם כיום להתיר מדרונית, כאשר הן מבחינה צורנית והן מבחינה פונקציונאלית, זו מתיישבת עם סוג המבנים המותרים במרווח".
7.בעקבות כל אלו הוחזר הדיון לוועדה המקומית שבחנה מחדש את הבקשה להיתר שהגישו המשיבים ואת המתקן נשוא הבקשה. אף שמדובר בדיון חוזר סומנה הבקשה כבקשה חדשה שמספרה 66/4546/10.
ביום 17/12/12 התקבלה החלטת הוועדה המקומית המתירה את הקמת המעלון, כפוף לבדיקה אקוסטית. הוועדה המקומית הוסיפה כי "מפאת היקפו הזניח של המתקן, המורכב מפס מתכת המותקן לאורך המדרגות ועל גביו ספסל מושב, אשר מתקפל כאשר המתקן אינו פועל, הרי שאין מקום לדבר על 'מבנה במרווח' ויש לראותו כחלק אינטגראלי מתפקוד שביל המדרגות וממבנהו".
8.על החלטה זו הוגשו העררים נשוא העתירה שבפניי (עררים 37/13, 46/13). ביום 4/7/13 ניתנה החלטת ועדת הערר, הפעם בהרכב שונה מהרכב הוועדה שדן בעררים הקודמים. בהחלטה אחרונה זו ציינה ועדת הערר כי הבקשה להתקנת המעלון הינה בקשה תואמת תכנית ועל כן לא קיימת זכות ערר עליה. עם זאת הוועדה בחנה גם את העררים לגופם. הוועדה קבעה כי גם בהיעדר הוראה מפורשת בתכניות המתאר המתירה הקמת מעלון, הרי שניתן לבסס את הבקשה על הוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970. הוועדה הדגישה כי "[...] מאחר ולא מדובר בתוספת שטח אלא במתקן המוכר בדין (הן בתקן והן בתקנות), הרי שאין צורך בתכנית אשר תקבע את האפשרות להתקינו". הוועדה מפנה לסעיף 3.8.29.13 לתקנות, הקובע הוראות בדבר הקמת מעלון.
על החלטה זו הוגשה העתירה בפניי.
הטענות בעתירה
9.בעתירתם מעלים העותרים שלל טענות כנגד החלטת ועדת הערר, כשהעיקרית שבהן הינה כי אין לאשר את הקמת המעלון בלי שקיימת הוראה מתאימה בתכנית המתאר. הקמת המעלון, כך לטענתם, מהווה סטייה ניכרת מתכנית, וככזו אין להתירה, אף לא בגדרן של תקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), התשס"ב- 2002 (להלן "תקנות סטיה ניכרת"), שכן מדובר בבניה במרווחים.
עוד נטען, כי המעלון מהווה סכנה בטיחותית, הוא יגרום לפגיעה בפרטיות העותרים ויגרום להם מטרדים ועל-כן, אפילו ניתן על פי התכנית להתיר את בניית המעלון, היה על הוועדה להפעיל את שיקול דעתה ולהימנע ממתן ההיתר.
10.המשיבים מצדם תומכים בהחלטת הוועדה, אם כי המשיבים מציגים עמדות שונות. באת כוח ועדת הערר סבורה כי הבקשה למתן היתר להקמת מעלון אינה תואמת את הוראת תכנית המתאר. עם זאת, סבורה באת כוח הוועדה כי התקנת המעלון אינה מהווה סטייה ניכרת במובן תקנות סטייה ניכרת ועל כן ניתן לאשר את הקמת המעלון בהקלה.
11.הוועדה המקומית סבורה, כי ניתן להתיר את התקנת המעלון גם ללא צורך בהקלה, שכן אין בהתקנתו משום תוספת בנייה. הוועדה המקומית סבורה כי ניתן למצוא עיגון למתן ההיתר גם בתקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת), התשס"ג-2003. מכל מקום, הוועדה המקומית מצטרפת גם לעמדת באת כוח ועדת הערר, ולפיה נכון לאשר את הקמת המעלון בגדרה של הקלה.
12.כל המשיבים סבורים כי אין מקום להתערב בשיקול דעת הוועדה וכי הקמת המעלון אינה צפויה לגרום לעותרים לכל מטרד.
דיון והכרעה