פס"ד המאשר בצעד נדיר הסכם גירושין במעמד צד אחד

השופטת יעל וילנר:

1.         השאלה המרכזית המתעוררת בערעור שלפנינו היא באלו נסיבות יאשר בית המשפט הסכם גירושין במעמד צד אחד בלבד.

אקדים את המאוחר ואומר כי דעתי היא שבית המשפט רשאי לאשר הסכם גירושין בהעדר צד להסכם, בנסיבות בהן אותו צד לא אותר ולא ניתן לאתרו, כפי המקרה שלפנינו.

העובדות בקצרה

2.         ביום 29/10/2004 נחתם בין המערער לבין המשיבה הסכם גירושין, המסדיר את כל ענייני הרכוש ביניהם (להלן: "הסכם הגירושין" או "ההסכם"). ביום 26/6/2005 ניתן על ידי בית משפט קמא פסק דין לפיו הותרו נישואיהם של הצדדים על פי תנאי הסכם הגירושין, אך ההסכם עצמו לא אושר מחמת העדר התייצבותה של המשיבה בבית המשפט. בדיעבד התברר כי המשיבה עזבה את הארץ עוד ביום 11/2/2005 ומאז לא שבה עוד.

3.         על פי הסכם הגירושין, הסכימו הצדדים כי זכויותיה של המשיבה בדירת המגורים המשותפת תועברנה למערער (להלן: " הדירה"). עוד הוסכם כי המערער יפרע את תשלומי המשכנתא הרובצים על הדירה וכן ישא בהחזר ההלוואה הרשומה על חשבונה של המשיבה בבנק אוצר החייל בסך 30,000 ש"ח.

4.         הסכם הגירושין נערך ונחתם בנוכחות עורכת הדין הגב' אירנה אברבוך, אשר ייצגה את שני הצדדים בעת עריכת ההסכם ואף תרגמה את ההסכם לשפה הרוסית, שפת האם של שני הצדדים. במעמד החתימה על הסכם הגירושין ובהתאם לאמור בסעיף 5 להסכם, חתמה המשיבה על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לטובת המערער, המאפשר לו להעביר את זכויות המשיבה בדירה על שמו (להלן: " ייפוי הכוח").

5.         במהלך השנים, עשה המערער ניסיונות לאתר את המשיבה, אולם כל ניסיונותיו עלו בתוהו. לפיכך, הגיש המערער ביום 14/04/2013 בקשה לבית משפט קמא לאישור הסכם הגירושין, במסגרתה טען כי מאז שלהי חודש פברואר 2005 כל ניסיונותיו לאתר את המשיבה לא צלחו. בנסיבות העניין, עתר המערער לאשר את הסכם הגירושין בהעדרה של המשיבה ולזמן את עורכת הדין הגב' אברבוך, להעיד על נסיבות עריכתו של הסכם הגירושין, כמתבקש על פי תקנה 258כו לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

6.         בהחלטה מיום 14/4/2013 נתן בית משפט קמא צו, המורה למשרד הפנים להודיע לבית המשפט האם קיימת תעודת בירור פרטים על נוסע עבור המשיבה. ביום 25/4/2013 הוגשה תעודת בירור פרטים על המשיבה ממנה עולה כי ביום 11/2/2005 יצאה המשיבה את הארץ ומאז לא נרשמה כניסתה לארץ.

7.         במהלך הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, נשמעה עדותה של עורכת הדין הגב' אברבוך אשר אישרה כי היא ייצגה את שני הצדדים בעת עריכת הסכם הגירושין וכי הייתה ביניהם הסכמה מלאה, בעת שחתמו על ההסכם.

8.         בפסק דינו קבע בית משפט קמא, כי חרף ההתקדמות הטכנולוגית כיום, לא ניתן לאתר את המשיבה בכל דרך שהיא, ומשכך, לא ניתן לוודא את רצונה החופשי בעת חתימת הסכם הגירושין לצורך אישור ההסכם על ידי בית המשפט. עוד קבע בית משפט קמא כי בנסיבות העניין, לא מתקיימים " טעמים מיוחדים שיירשמו" כנדרש על פי הוראת תקנה 258כו לתקנות, אשר לאורם רשאי בית המשפט לאשר הסכם לפי סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: " חוק יחסי ממון"), תוך בירור נסיבות עריכתו, באמצעות עורכת הדין הגב' אברבוך.

לפיכך, דחה בית משפט קמא  את הבקשה לאישור הסכם הגירושין, תוך שהמליץ למערער לשקול הגשת תובענה נפרדת לאכיפת הסכם הגירושין מכוח עילה חוזית לצורך קבלת סעד מתאים.

על פסק דין זה מונח הערעור שלפנינו.

טענות המערער

9.         המערער טוען כי היה על בית משפט קמא לאשר את הסכם הגירושין מכוח תקנה 258כו לתקנות הקובעת כי בית המשפט רשאי לאשר הסכם " בדרך אחרת" שלא בנוכחות הצדדים להסכם וזאת " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לדעת המערער, העובדה שלא ניתן לאתר את המשיבה שכן מקום מושבה אינו ידוע, מהווה טעם מיוחד שמכוחו רשאי בית המשפט לאשר את הסכם הגירושין בהעדר המשיבה וליתן לו תוקף של פסק דין. המערער מטעים כי "טעם מיוחד" הינו טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של בעל הדין המבקש את אישור בית המשפט להסכם הגירושין.

המערער מציין עוד כי המשיבה חתמה על הסכם הגירושין בפני נוטריון - עורכת הדין הגב' אברבוך - וכביטוי להסכמתה החופשית והבנת משמעות ההסכם אף חתמה במעמד הסכם הגירושין על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר. על כן, ראוי היה לאשר את ההסכם על סמך הבירור שנעשה עם עורכת הדין הגב' אברבוך בנוגע לרצונה החופשי של המשיבה בעת חתימתה על ההסכם.

דיון

10.        דעתי היא כי יש לקבל את הערעור וכך אמליץ לחבריי.