תמצית טענות הצדדים:
תביעה שהוגשה על-ידי דבאס טייאצ'או (להלן: "דבאס"), שיוצג באמצעות מינוי מכוח חוק הסיוע המשפטי. דבאס טוען, כי עובדת היותו עולה חדש מאתיופיה נוצלה על-ידי הנתבעים, במהלך עסקה לרכישת דירה, שלא מומשה בסופו של עניין.
דבאס והנתבעים 1-3 חתמו ביום 28.05.02 על הסכם (להלן: "ההסכם"), לפיו מכרו האחרונים את זכויותיהם בדירתם באור יהודה (להלן: "הדירה"), תמורת הסך של כ- 471,000 ש"ח. הצדדים לעסקה יוצגו במשותף על ידי עו"ד עאטף אל חלילי (להלן: "עו"ד אל חלילי") שאף הוא בין הנתבעים (נתבע 4). לדבריו של דבאס, הוטעה להאמין כי הנתבעים הינם בעלי מלוא הזכויות בדירה ורשאים למוכרה ואולם, בפועל הסתבר, לאחר זמן, כי בעלת זכויות נוספת בדירה לא הצטרפה להסכם ולכן, לא ניתן היה לממשו.
הואיל וכך, עתר דבאס לתשלום פיצוי בסכום כולל של כ-164,000 ש"ח, הכולל בתוכו את דרישת ההשבה של התשלום הראשון (25,000 ש"ח), ששולם לדבריו במזומן, על חשבון תמורת הדירה, את הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם (למקרה של הפרה), את שכר הטרחה ששולם לעורך הדין אל חלילי ואת תמורת אובדן הזמן והפיצוי הלא ממוני (עוגמת נפש).
נציין כבר בפתח הדברים, כי בירורה של תביעה זו נתקל בקשיים מרובים ולא נוהל ברציפות, מחמת קשיי תקשורת ושפה שהביאו לדחיות חוזרות ונשנות. אלה הכבידו על בירור יעיל ומהיר של התביעה. צר לי על כך.
השאלה שבמחלוקת
ביצוע התשלום הראשון:
השאלה המרכזית שבה עסקו הצדדים ולה הקדישו את מירב המאמצים, היא שאלת ביצועו של התשלום הראשון על-פי ההסכם.
דבאס טען בעקביות ובעקשנות, לאורך כל הדרך, כי ביצע את התשלום הראשון בעוד שהעברתו הוכחשה בתוקף על-ידי כל יתר המעורבים בפרשה. המחלוקת בנקודה זו דרבנה את הצדדים לאתר כל פינה וסדק בגרסתו של דבאס בעניין זה, בניסיון לערערה. ואכן, לא נעלמו מעיני בהקשר זה הסתירות הלכאוריות שהתגלו בעדותו ואולם, הקושי המהותי יותר בגרסתו, נוגע לזהות האדם שלידיו נמסר התשלום הראשון. היינו, גם אם נצא מהנחה לפיה בוצע התשלום הראשון, כפי שנרשם בהסכם ולאמיתו של דבר עלינו להניח כך (לנוכח הכלל בדבר פסלות ראיה בעל-פה כנגד מסמך בכתב) עדיין, לא יהא בכך כדי להועיל לדבאס. זאת, כיוון שדבאס בעדותו מייחס את מסירת הכסף לעורך הדין אל חלילי, כשלוחם של הנתבעים ואולם, עדותו זו אף היא בגדר טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, שאינה קבילה. בהסכם צוין מפורשות, כי התשלום הראשון שולם שלא במעמד חתימת ההסכם אלא יומיים קודם לכן. ראה סעיף 9 להסכם: "24.670 ש"ח (עשרים וארבע אלף שש מאות שבעים ש"ח) שולמו ביום 26.05.02 עם חתימת זכרון דברים בין הצדדים".
לא זו גם זו. נראה כי דבאס עצמו אינו עקבי בשאלה זו הנוגעת למסירת התשלום הראשון כמו גם בנסיבות שאפפו את חתימת ההסכם. בכתב התביעה ציין הלה מפורשות, כי התשלום הראשון נמסר לעו"ד אלחלילי ( "הסך של 24,670 ש"ח הנ"ל שולם לנתבעים במזומן ונמסר בפועל לנתבע מס' 4, במעמד כריתת הסכם המכר כאמור ..."). על אותם הדברים חזר דבאס בעדותו שנמסרה בתצהיר( "למיטב הבנתי הועבר הסכום הנ"ל לנתבעים, אם כי לא ראיתי זאת במו עיניי. המתווך בעסקה ספר את הכסף מול העיניים שלי ושל הנתבע מס' 4 ומסר אותו לנתבע מס' 4").
מחקירתו משתמע לעומת זאת, כי התשלום הראשון בוצע אצל הנתבעים בדירה שלא בנוכחות עורך הדין אל חלילי "(ש:ז"א, כשאתה היית אצל משפחת שמחייב, עם המתווך, אמרתם 24,000 ש"ח ונתת כסף? ת. כן."
בהמשך עוד הוסיף ואמר כי לא היו אצל עורך הדין אל חלילי בעת מסירת התשלום הראשון ( ש: לא הלכתם לעו"ד? ת. לא ש. זה נכון שבעת שהיית אצל המתווך, עם משפחת שמחייב, לא היה עו"ד, אלא רק המתווך, אשתו ושמחייב? ת. כן, עם המתווך ואיתם דיברנו ושילמנו את הכסף."
אשתו של דבאס לא הופיעה לעדות ועדותו של מי שכונה בעדותו מאלקו שהיה לדבריו המתווך בעסקה לא היה בה כדי לשפוך אור נוסף על הפרשה.
מצב הדברים אפוא הינו זה שבו דבאס עצמו אינו עומד מאחורי דבריו בעניין מסירת התשלום הראשון לעורך הדין אל חלילי וגם לו היה עושה כן היתה עדותו חסרת תוקף בהיותה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.
לו היה דבאס טוען כי מסר את התשלום הראשון לנתבעים, היו אלה מנועים מלהכחיש עובדה זו, נוכח אותו הכלל בדבר פסלותה של עדות בעל-פה כנגד מסמך בכתב. דא עקא, כי דבאס, מסיבות שלא הונהרו, אינו טוען באופן מפורש כי מסר את התשלום הראשון לנתבעים ובכך הוסט הגולל על חלק זה של התביעה, בעניין השבת התשלום הראשון.
נוצר אם כן מצב אבסורדי, שבו התובע עצמו יצר אי בהירות ביחס לזהות מקבל התשלום הראשון מידיו ובכך הוכשל חלק זה של תביעתו, הגם שעדותו לגבי עצם ביצוע התשלום נראית כסבירה.
ייתכן, כי אי הערפול שנוצר בנקודה משמעותית זו נובעת מקשיי התקשורת של דבאס, שמקורם בפערי התרבות והשפה שאינם ניתנים לגישור, גם לא בעזרת מתורגמן. יחד עם זאת, לא נחה דעתי ביחס לסיטואציה עצמה ולמחדלו של דבאס באי זימונה של אשתו לעדות.
בנסיבות אלה, נראה לי כי אין מנוס מדחיית חלק זה של התביעה העוסק בהשבת התשלום הראשון על פי ההסכם.
הפיצוי המוסכם: