ר. נ' מרכז רפואי ת"א ע"ש סוראסקי ואח'

מבוא עובדתי

1.         התובע סבל מצרבות חוזרות ונשנות כתוצאה ממחלת רפלוקס קיבה-וושט, מחלה הנגרמת עקב חולשה של הסוגר הוושטי התחתון שכתוצאה מכך מועבר תוכן קיבתי מהקיבה לוושט וגורם לצרבות ולדלקות.

            בבדיקות שעבר במהלך השנים נמצאו בקע סרעפתי גדול ודלקות בוושט ובקיבה. בבדיקות מנומטריה (מדידת לחצים בוושט) שעבר נמצאו תנועתיות כושלת של הוושט, לחץ נמוך בסוגר התחתון ולחצים נמוכים בשליש התחתון והאמצעי של הוושט.

לאחר שטיפול תרופתי שמרני במשך מספר שנים לא הועיל, הופנה התובע לבית החולים איכילוב שבבעלות הנתבעת 2 (להלן: בית החולים והנתבעת), על מנת לבדוק אפשרות לטיפול במחלה באמצעות ניתוח.

2.         בחודש פברואר 2004 נפגש התובע עם ד"ר בועז שגיא, כירורג מומחה, ששימש כרופא בכיר במחלקה הכירורגית בבית החולים. לאור הממצאים שנמצאו בבדיקות התובע, תלונותיו החוזרות וכישלון הטיפול התרופתי, המליץ ד"ר שגיא לתובע לעבור ניתוח לטיפול ברפלוקס ונקבע מועד לביצוע הניתוח בחודש מרס 2004. עקב מחלת השפעת בה חלה התובע נדחה הניתוח לחודש יוני.

3.         ביום 24.6.04 עבר התובע את הניתוח. הניתוח בוצע בשיטה לפרוסקופית, במהלכו בוצעו שתי פרוצדורות כירורגיות: תיקון של הבקע הסרעפתי ופונדופליקציה על שם ניסן (Laparoscopic Nissen Fundoplication) לטיפול ברפלוקס. בטיפול זה יוצרים שסתום בין הקיבה לוושט באמצעות ליפוף חלק מהקיבה מסביב לשסתום המוחלש.

            המנתח הראשי שביצע את הניתוח היה ד"ר יגאל ברייטמן, שהיה באותה עת מתמחה.

            ד"ר שגיא נכח כעוזר למנתח.

4.         בתום הניתוח, בשל אי שקט, עבר התובע אינטובציה חוזרת והוא הועבר מונשם לחדר ההתאוששות.

5.         כעבור 3 ימים, ביום 27.6.04, שוחרר התובע לביתו.

6.         ביום 5.7.04 פנה התובע לחדר המיון עקב תלונות על כאבי ראש, בחילות, סחרחורות והקאות.

            הוא עבר בדיקות נוירולוגיות שונות ואושפז במחלקה הפנימית. ביום 7.7.04 הועבר למחלקה הכירורגית. ביום 9.7.04 בוצע לתובע צילום בליעה שהדגים החלקה של הפונדופליקציה (חלק מהקיבה) לתוך חלל הביניים בחזה.

            בעקבות כך עבר התובע, ביום 13.7.04, ניתוח מתקן. הניתוח החל בשיטה לפרוסקופית אך בשל קשיים בוצע מעבר לניתוח פתוח. הממצאים היו: "החלקת פונדופליקציה גבוה במדיאסטינום מושכת איתה כמחצית מהעקומה גדולה, הידבקויות קשות לקרורות ומדיאסטינום, הקיבה תפוחה ובצקתית, חלקה כלואה עם סימני סבל אך ללא נמק" (ר' סיכום המחלה מתוך מוצגי התובע).

בוצעה החזרה של הקיבה לבטן, פירוק הפונדופליקציה וביצועה מחדש, אך במהלך הניתוח נגרמה פגיעה בזנב הלבלב. המהלך לאחר הניתוח התאפיין בהפרשה של תוכן לבלב בנקז התוך-בטני שהושאר בניתוח. התובע שוחרר לביתו ביום 25.7.04.

7.         ביום 28.7.04 אושפז התובע שוב עקב חום גבוה, צמרמורות וספירה לבנה גבוהה מאד. בבדיקת CT נמצאה הצטברות גדולה של נוזלים בבטן האמצעית. התובע טופל אנטיביוטית, הנוזלים נוקזו, הוחדר נקז חדש, וביום 11.8.04 שוחרר התובע לביתו.

8.         ביום 19.8.04 אושפז התובע פעם נוספת עקב דליפה של תוכן הלבלב סביב הנקז. בוצעה החלפה של הנקז והוא שוחרר לביתו ביום 20.8.04. בהמשך ההפרשה פחתה והנקז הוצא.

9.         כתוצאה מהנזק שנגרם לתובע במהלך הניתוח המתקן, נותרה לו נכות קבועה במערכת העיכול.

מוסכמות עובדתיות וגדר המחלוקת בתמצית

10.        מוסכם על הצדדים כי היתה הוריה ברורה לנתח את התובע לטיפול במחלת הרפלוקס עקב מצבו וכשלון הטיפול התרופתי. על כן, אין חולק כי ההמלצה לבצע ניתוח היתה נכונה וראויה.