הכרעת דין בתיק ת"פ 1239-09

1.         את הכרעת הדין אפתח בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), בהחלטתי לזכות את הנאשם אפרים משה לובל (להלן: "הנאשם") מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, עבירות לפי סעיפים 6, 26(א) ו-27 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

2.         הכרעת דין זו עניינה כתב אישום שהגישה מדינת ישראל- משרד התעשיה המסחר והתעסוקה (להלן: "המאשימה") נגד חברת א.ב.א ויקטורי- חברה לניהול ואחזקות בע"מ (להלן: "הנאשמת") ונגד הנאשם.

3.         הנאשמת הינה חברה בע"מ המפעילה רשת מרכולים; ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום נשוא הכרעת דין זו (התקופה שמחודש אוגוסט ועד ספטמבר 2008), הפעילה סניף בקריית מלאכי.

            בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שימש הנאשם בתפקיד מנהל הכספים בנאשמת.

4.         כתב האישום נשוא הכרעת הדין מייחס לנאשמת עבירות לפי סעיפים 6 ו-26(א)  לחוק שעות עבודה ומנוחה תשט"ו- 1955 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"), בעת שבמועדים המפורטים בנספח א' לכתב האישום, העסיקה ארבעה עובדים ששמותיהם נקובים בכתב האישום, מעבר ל-12 שעות עבודה ביום.

            כתב האישום מייחס לנאשם עבירה פלילית של אחריות מנהל בתאגיד לעבירות המיוחסות לנאשמת - עבירה לפי סעיפים 6, 26(א) ו-27 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

5.         בתמצית טוענת הנאשמת, כי ההעסקה החריגה הנטענת בכתב האישום מוגבלת למחלקת הבשר בסניף קריית מלאכי אשר עמד בתקופה המצוינת בכתב האישום ערב סגירה; ובראשו הוצב מנהל סניף זמני שתפקידו היה "לסגור את הסניף".

הנאשמת הסבירה, כי הקצבים אשר עבדו באותה עת במחלקת הבשר והם כרגיל "סקטור בעייתי, קשה להשגה ומתנהל באגרסיביות" ניצלו את המשבר הניהולי הארעי בסניף ועשו דין לעצמם - התייצבו בשעות בהן לא התבקשו להתייצב, נשארו בעבודה לאחר שעות המשמרת ויצאו במהלך היום את הסניף מבלי להחתים כרטיס נוכחות בכניסה וביציאה.

            משכך טוענת הנאשמת, כי שעות העבודה המדווחות בכרטיסי הנוכחות של העובדים נשוא כתב האישום - אינן משקפות את עבודתם בפועל ואת העסקתם על ידי הנאשמת. לפיכך סבורה הנאשמת, כי אין לייחס לה עבירה של העסקה שלא כדין, בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

6.         הנאשם טען כי במסגרת תפקידו דאג להעברת הנחיות חד משמעיות לציבור מנהלי הסניפים לפיהן נאסר על העסקת עובד בחריגה משעות העבודה המותרות בחוק.

בהנחיות אלה הובהר, כי לעובד אשר יעבור את מכסת השעות היומית המותרת (12 שעות עבודה ביום) - לא ישולם שכר על העסקה שלא כדין.

            כן נטען, כי העובדים בסניפים התבקשו לחתום ולאשר את קבלת ההנחיות.

לבסוף טען הנאשם, כי הוא עצמו, כמי שיושב בהנהלה ואינו נמצא במגע ישיר עם העובדים - כ-600 במספר דאז   המפוזרים בסניפים השונים ברחבי הארץ - אשר לא מקבל לידיו את דוחות הנוכחות של כל אחד מהעובדים בנפרד, אלא ריכוז שעות כללי - לא היה מודע להעסקתם של העובדים נשוא כתב האישום, מעבר ל-12 שעות ביום ואין בידו אמצעים למנוע מקרים בודדים של העסקה שלא כדין ובניגוד להנחיות.

בנסיבות אלה טען הנאשם, כי לא ניתן לייחס לו עבירה של אחריות נושא משרה לעבירות של העסקת עובדים בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, המיוחסת לו בכתב האישום.

7.         על רקע האמור לעיל, את הכרעת הדין נפתח בבירור האישומים המיוחסים לנאשמת בעבירות של העסקת עובדים מעל המותר בחוק שעות עבודה ומנוחה. השלב השני, נדון באישומים המיוחסים לנאשם.

8.         סעיף 26 לחוק שעות עבודה ומנוחה, קובע כי:

            "מי שהעביד בניגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות או להיתר שניתנו לפיו דינו - קנס ..."

            סעיף 6 לחוק שעות עבודה ומנוחה אוסר על "העבדת עובד בשעות נוספות, אם אינה מותרת לפי סעיף 10 או אם לא הותרה לפי סעיף 11".

במסגרת סעיפים 10 ו-11 לחוק, ניתן היתר להעסקה של עובד בשעות נוספות, ובלבד שלא יחרוג מעבר לתחום הארבע  שעות נוספות ביום עבודה.