1. התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת מבלי ששולמו לו דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים, ומכאן עיקר תביעתו שלפנינו. לטענת הנתבעת, התובע פוטר בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, בשל המעשים החמורים שנעשו בסניף הנתבעת שבניהולו, ועל כן יש לדחות את תביעתו.
2.
ואלו העובדות כעולה מחומר הראיות שהוצג בפנינו:
א. הנתבעת הינה מעבדה מוסמכת המבצעת בדיקות בתחום הבניה. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 23.3.06 ועד לפיטוריו ביום 4.8.09.
ב. התובע היה מנהל סניף ירושלים של הנתבעת.
ג. בחודש יולי 2009 התקבל אצל מנכ"ל הנתבעת, ד"ר שמעון בויקו (להלן - ד"ר בויקו), מידע על מחדלים חמורים בביצוע הבדיקות בסניף ירושלים. התברר כי עובדים מילאו דוחות על בדיקות קרקע מבלי שהיו נוכחים באתר הבדיקה.
ד. התובע, כמנהל הסניף, התבקש לזמן לשימוע 3 עובדים: מר ניסים לוי, מר יהודה חפץ ומר אדוארד קובלסקי. במהלך השימוע הודו העובדים במעשים המיוחסים להם, ופוטרו לאלתר.
ה. אף על פי כן סבר ד"ר בויקו כי התובע היה מעורב גם הוא בזיוף הבדיקות, ודרש מעובדי הסניף, ובכלל זה מהתובע, לעבור בדיקת פוליגרף. וכך נעשה.
ו. לאחר שיחה בין התובע לד"ר בויקו, פוטר התובע לאלתר, ובלא ששולמו לו דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.
3.
טענות הצדדים
הנתבעת טוענת כי נסיבות פיטוריו של התובע מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בשל אחריותו לכשלים החמורים שאירעו בסניף ירושלים הן מתוקף חובתו לפקח על העובדים, והן משום שבפועל ידע על התנהלות זו ואף נתן לה יד.
התובע מכחיש את הטענות המיוחסות לו, וטוען כי כמנהל סניף עסק בצד העסקי של ניהול הסניף, ומנהל המעבדה הוא שהיה אחראי על העובדים ועל הנפקת התעודות לאחר ביצוע הבדיקות. משכך, לא ידע על המעשים החמורים שנעשו. התובע הוסיף כי העובדים שפוטרו בעקבות הזיופים הוחזרו לעבודה לאחר שנתנו את הסכמתם להעיד נגדו בתיק זה, ואף קיבלו פיצויי פיטורים, ואילו פיטוריו, תוך שלילת זכויותיו, נותרו על כנם.
4.
המעשים שהינם העילה לטענות הנתבעת בדבר שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת
כאמור לעיל הנתבעת הינה מעבדה מוסמכת על פי חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, התשנ"ז- 1997, והיא מאושרת על פי חוק התקנים, התשי"ג- 1953, לביצוע בדיקות בעיקר בתחום הסלילה והבניה. עובדי המעבדה המבצעים את הבדיקות הינם בעלי הסמכה, ועמדו בבחינות לצורך קבלתה (סעיף 2 לתצהיר ד"ר בויקו). המעבדה כפופה לפיקוח של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (ראו עדות גב' ליאת קמחי, ראש אגף הנדסה ברשות, בע' 21-23).
אין מחלוקת בין הצדדים כי עובדים בסניף ירושלים של הנתבעת דיווחו על ביצוע בדיקות במועדים מסוימים מבלי שהיו נוכחים באתר הבדיקה. אין גם מחלוקת כי על פי הנהלים הקיימים אצל הנתבעת היה על העובדים להיות במקום ביצוע הבדיקה, כי לא ניתן לבצע את הבדיקות מרחוק, וכי זיוף בדיקות מעבדה הינו עבירה חמורה משום שהדבר פוגע במהימנות הבדיקה ובתוצאותיה, ולכך עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת הן על ביצוע העבודה הנעשית על סמך בדיקות אלה והן על איכותה (ע' 7 ש' 13-14, ע' 22 ש' 1-13, 23-24). כמו כן אין מחלוקת כי התובע עצמו לא ביצע את המעשים.
הנתבעת טוענת כי אף שלא היה לתובע חלק במעשים עצמם, הוא ידע על קיומם.
6.
הנטל בהוכחת קיום נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים
הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעביד. לא על העובד מוטל הנטל לשכנע כי לא עבר את העבירה המיוחסת לו. בית הדין לעבודה עמד על כך כבר בתחילת דרכו, בדב"ע ל/6-3
אליהו שמואלי ואח' - שושנה שרייר (לא פורסם) בקובעו:
"מעביד הטוען כי בנסיבות הפיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם חייב להביא טענתו זאת במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק או לבקש את בית הדין להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 17 לחוק וכאמור אין לדרוש מהעובד שהוא יוכיח כי לא התקיימו התנאים לשלילת זכותו" (ראו גם דב"ע שן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי פד"ע כ"ב, 303).
באשר למידת ההוכחה הנדרשת, נשאלה השאלה האם יש להסתפק במידת ההוכחה הנדרשת בדין האזרחי (כלומר - מאזן ההסתברויות), או שמא, מאחר שמדובר במעשה פלילי - מידת הוכחה הנדרשת בדין הפלילי (כלומר - הוכחה מעבר לכל ספק). בית הדין הארצי בחר בדרך ביניים (דב"ע נה/60-3
חמיד - הלמן ואח' ,לא פורסם). מעביד הטוען כי יש לשלול מן העובד את פיצויי פיטורים שלהם הוא זכאי בשל מעשה פלילי,
צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה (דב"ע מז/4-3
שלפי - אגד בע"מ, פד"ע י"ט 49). מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי במסגרת הליך אזרחי, היא מוגברת וכבדה ממידת ההוכחה הרגילה, הנדרשת בהליך אזרחי רגיל שהיא הטיית מאזן ההסתברויות, הגם שאינה מגיעה כדי זו הנדרשת בהליך פלילי רגיל, של "מעל לכל ספק סביר" (דב"ע לו/3-1
הלמן - וישינגרד, ניתן ביום 3.5.76).