ס"ע
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
40925-03-11
19/11/2013
|
בפני השופט:
דגית ויסמן
|
| - נגד - |
התובע:
מיכל ספקטור דנינו
עו"ד ענת ברק
|
הנתבע:
1. משרד עורכי דין א. נוה ושות'
2. אבי נוה עו"ד
3. אורי נוה עו"ד
עו"ד א. נוה
|
| פסק-דין |
1. התובעת הועסקה כעורכת דין שכירה במשרד עורכי דין במשך ארבעה חודשים, עד לפיטוריה, בהיותה בהריון. השאלה שבמחלוקת היא האם התובעת זכאית לפיצויים על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן - חוק שוויון ההזדמנויות) ולפיצוי כספי על יסוד הוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים) וכן לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין (פיטורים ללא שימוע).
2.
רקע עובדתי
א. הנתבעת מס' 1 היא חברת עורכי דין, בבעלותו של הנתבע מס' 2, עו"ד אבי נוה והיא העסיקה את התובעת כעורכת דין מיום 12.9.10 ועד ליום 10.1.11 (להלן - הנתבעת).
ב. נתבע מס' 3 הוא בנו של הנתבע מס' 2 והוא עובד כעורך דין במשרד.
ג. במהלך חודש דצמבר 2010, הנתבע מס' 2 שהה בחו"ל. במהלך היעדרותו, התובעת הודיעה לנתבע מס' 3 שהיא בהריון, לאחר שלא יכלה להתייצב לדיון בבית משפט עקב מצב רפואי שנבע מההריון.
ד. ביום 10.1.11 התובעת פוטרה על אתר.
ה. לאחר הודעת הפיטורים, התובעת שוחחה עם הנתבע מס' 3 והקליטה את השיחה ללא ידיעתו.
ו. בסיום העבודה, הנתבעת שילמה לתובעת תמורת הודעה מוקדמת של 4 ימים ופדיון חופשה.
ז. לאחר הפיטורים התובעת עבדה תקופה קצרה במשרד עורכי דין, בשכר נמוך יותר מזה ששולם לה על ידי הנתבעת. לאחר מכן שהתה בשמירת הריון עד הלידה ובגין תקופה זו קיבלה גמלת שמירת הריון מהמוסד לביטוח לאומי.
3.
הליכים
א. בישיבת ההוכחות נשמעו עדויות התובעת, הנתבעים וכן שתי עובדות שהנתבעים העסיקו בעבר: עו"ד תמר אלמון וגב' לילך פלומפ - שושטרי.
ב. התובעת הגישה סיכומי תשובה בהם נטענו טענות חדשות שלא נזכרו קודם, כגון הרמת מסך, טענה להפלייה לעומת עובדות אחרות שעבדו בעבר אצל הנתבעת או טענה שהתובעת פוטרה בשל היעדרותה בתחילת ההריון (העדרות שהיתה עקב ההריון). נוכח התנגדות הנתבעים להעלאת הטענות בשלב זה, לא מצאתי להתייחס אליהן, מה עוד שחלק מהן (כגון הרמת מסך או הפלייה), מחייבות תשתית עובדתית מתאימה שאף לא הובאה או הוכחה.
4. לטענת התובעת, היא פוטרה בשל ההריון, סמוך למסירת ההודעה על ההריון ומבלי שנערך לה שימוע כדין. התובעת הוסיפה וטענה שתפקודה היה מקצועי ובמהלך תקופת עבודתה, הנתבעים לא העירו לה על העבודה ולא הביעו חוסר שביעות רצון מתפקודה.
לטענת הנתבעים, התובעת הועסקה על ידי הנתבעת מס' 1 בלבד ועל כן דין התביעה כנגד הנתבעים מס' 2-3 להידחות בהעדר יריבות. עוד נטען שהתובעת פוטרה מאחר שתפקדה באופן שאינו משביע רצון ולאור הליקויים שהתגלו בעבודתה.
מחלוקת נוספת בין הצדדים היא לגבי תחולת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
שאלת היריבות
5. אין חולק שהנתבעת היא חברה בע"מ והיא זו שהעסיקה את התובעת. התובעת לא פירטה בכתב התביעה או בסיכומיה מהו העיגון הנורמטיבי לחיוב אישי של הנתבעים מס' 2 ו - 3, והעלתה את הנושא רק בסיכומי התשובה. משכך, דין הטענות ביחס לנתבעים 2 ו - 3 להידחות על הסף.
בנוסף, התובעת נשאלה בחקירה הנגדית מדוע תבעה את הנתבעים מס' 2 ו - 3 ולא עולה מתשובותיה כל עילה המוכרת בדין לחיוב אישי של הנתבעים ("כי הם היו הבוסים שלי... הם פיטרו אותי בפועל. ... אלה האנשים שאיתם עבדתי ואלה האנשים שאני מכירה" - עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 13-20).