דחיית תביעה לפי אמנת האג

פתח דבר

1.         בפניי תביעת אב להחזרת בתו הקטינה, בעלת אזרחות כפולה ישראלית  ואמריקאית, לארה"ב לאחר שזו נחטפה כטענתו ע"י אמה - הנתבעת -לישראל בחודש 2/2013, וזאת על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991.

תביעה זו הינה גלגול שני בסכסוך בין הצדדים בקשר לשאלת חטיפת בתם הקטינה.

בעבר, בתאריך 1/2010 הגיש התובע בבית משפט כאן תביעה לפי חוק אמנת האג- תמש 33645-01-10, ובה ניתן בתאריך 6.8.2010 פסק דין לטובתו, הקובע כי מתקיימת חטיפה כמשמעותה בחוק אמנת האג ובית המשפט הורה על החזרת הקטינה לארה"ב בכפוף למספר תנאים.

התנאים בהתאם לפסק הדין לא קוימו ע"י האב-התובע, הקטינה והנתבעת חזרו לארה"ב רק בחודש 9/2012, ובחודש 2/2013 שוב הגיעו לארץ.

עתה בתביעה זו טוען שוב התובע לחטיפה נוספת לפי חוק אמנת האג.

בגדרי תביעה זו עולה שאלת "מקום המגורים הרגיל" של הקטינה.

רקע עובדתי וההליכים הקודמים:

2.         אביא להלן את הרקע העובדתי וההליכים בין הצדדים (כפי שעולה מהמסמכים ופסקי הדין הקודמים).

התובע נולד בישראל בשנת xxx, בהיותו בן 4 שנים היגר עם משפחתו לארה"ב. הוא מהנדס מחשבים במקצועו. הנתבעת נולדה בישראל, וחיה שם עד למועד מעברה לארה"ב.

בני הזוג הכירו בשנת 2003 באמצעות אתר היכרות, כאשר התובע היה גרוש ללא ילדים ואילו הנתבעת גרושה עם שני ילדים (בן ובת); לאחר תקופה של היכרות בת כשנה, עברה הנתבעת עם שני ילדיה מנישואים קודמים לארה"ב, שם התגוררו יחד עם התובע. בשנת 2004 נישאו הצדדים בנישואים אזרחיים בארה"ב.

3.         בסמוך לאחר הנישואין , החליטו בני הזוג להשתקע בישראל ובהתאם העתיק התובע את מקום מגוריו לישראל, אולם משניסיונותיו של התובע למצוא עבודה בארץ כשלו, חזרו בני המשפחה להתגורר בארה"ב החל מ9/2004; בתקופה זו הרתה הנתבעת בקטינה. כאן טענה הנתבעת לתפנית בהתנהגות התובע כלפיה משחל נוהג בה באלימות מילולית כלפיה בנוכחות ילדיה, במקביל ועל רקע זה התגלעו חילוקי דעות בין התובע לילדי הנתבעת. לשיטת הנתבעת, יחסו של התובע כלפיה וכלפי ילדיה, היוו גורם מכריע בהחלטתה לחזור לארץ. גרסה המוכחשת ע"י התובע.

ב-16.5.2005 נולדה הקטינה בארץ. לאחר הסדרת עניין אשרת השהייה, חזרה הנתבעת עם הקטינה וילידה לארה"ב בחודש 12/06. הצדדים התגוררו בניו-גרסי שישה חודשים במהלכם נישאו ב-2.4.2006 בנישואין כדמו"י. בהמשך העתיקו מקום מגוריהם לפלורידה.

בני הזוג נפרדו ב12/2008 על רקע טענות הנתבעת להתעמרות נפשית מצד התובע וחרם כלכלי שהביאם לפת לחם. בתוך זה עזב התובע את בית המגורים ועבר להתגורר בדירה סמוכה שנרכשה לטענתה על ידו.

הליכים המשפטיים בארה"ב ובישראל (כפי שעולה מפסקי הדין בענייני הצדדים):

4.         בחודש 6/2009 הגיש התובע בארה"ב תביעה לגירושין ובקשה להחזקה משותפת של הקטינה; הנתבעת הגישה תגובה, הצדדים הופנו לגישור ונקבע דיון לגישור. אולם בתאריך 7.8.2009 עזבה האם את ארה"ב והגיעה עם הקטינה לארץ .

בתאריך 24.11.09 ניתן פסק דין בבית המשפט בפלורידה בהעדר האם, אשר קבע את ההוראות הבאות:

הסמכות לדון בענייני המשמורת והמזונות נתונה לו, החזקת הקטינה אצל האב באופן בלעדי, חיוב האם בתשלום מזונות קטינה בסך 204$ לחודש.

5.         בתאריך 15.12.2009 הגישה הנתבעת בבית משפט כאן תביעה למשמורת (תמש 17167-12-09) ובתאריך 17.12.09 הגישה תביעה למזונות ומדור (תמש 13998-12-09);בתוך ההליכים אלה ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטינה.