מבוא
1. התובע מס' 1 (להלן:
"התובע"), יליד 4.9.1975, עבד לפי הנטען בכתב התביעה כפועל להתקנת תריסים, חלונות, דלתות ועבודות אלומיניום אצל הנתבע מס' 1 (להלן: "
המעביד" או
"עטיה"). ביום 24.6.2003 הוא התבקש לפרק משקוף כיס חיצוני, שאליו נכנס תריס, בדירתם של הנתבעים מס' 3-4 (להלן:
"רייזנר" או
"בעלי הדירה"). הוא עלה על ארונות המטבח כדי להגיע לאדן/סף החלון והחל בפירוק המשקוף ועקירתו ממקומו. פעולת הפירוק כללה את שחרור הברגים, חיתוך החומר שהדביק את המשקוף לקיר (סיליקון) נדנוד החלון ודחיפתו כלפי חוץ. המשקוף התנתק לבסוף ממקומו אך במקביל התובע איבד שליטה וצנח עמו ארצה מגובה של שלוש קומות. כתוצאה מהנפילה סבל התובע מחבלות שונות.
2. התביעה שלפני היא תביעתו של התובע לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לו בשל התאונה. בנוסף הצטרף כתובע גם התובע מס' 2 (להלן:
"המל"ל") הדורש מהנתבעים, למעט מהמעביד ומהמבטחת שלו, שיפוי עבור הסכומים ששילם ועתיד לשלם לתובע.
3. התביעה הוגשה כלפי עטיה, מי שהעסיק את התובע בעת התאונה; הנתבעת מס' 2, (להלן:
"מגדל"), שמבטחת את עטיה בביטוח חבויות מעבידים וצד ג'; הנתבעים מס' 3 ו-4, בני הזוג רייזנר, שהם בעלי הדירה שבה בוצעו העבודות, וכן הנתבעים מס' 5 ו-6 (להלן בהתאמה:
"מלק" ו-
"יצחק" וביחד
"הקבלנים"), אשר היו בזמנים הרלוונטיים הקבלנים שנשכרו על ידי בעלי הדירה לבצע את השיפוץ לדירה ואת הבנייה הנוספת.
4. אין למעשה מחלוקת על כך שהתובע נפל ונחבל. הצדדים חלוקים באשר לעצם קיומה של אחריות, חלקו של כל אחד מהנתבעים באחריות, אשמו התורם של התובע, מידת השפעתה של הפגיעה ושומת הפיצוי הנובעת מכך. עוד קיימות מחלוקות בין עטיה למגדל בשאלת הכיסוי הביטוחי ובין מלק ויצחק, הקבלנים, בשאלת מעמדו של מלק.
5. בהיעדר התנגדות הצדדים במועד שנקבע לכך, הוגשו חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים מבלי שהמומחים נחקרו עליהם חקירה נגדית. כל בעלי הדין העידו ובנוסף להם מספר לא מבוטל של עדים. ישיבות ההוכחות התקיימו באופן רצוף בימים 17.10.13 ו- 24.10.13. לאחר שהצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה ביום 31.10.13, הגיעה העת למתן פסק דין.
נסיבות אירוע התאונה
6. התובע, שהוא היחיד שיכול היה להעיד על הנסיבות המדויקות של נפילתו, כותב בתצהיר העדות הראשית כי התחיל לעבוד אצל עטיה בחודש פברואר 2003 כפועל ייצור ומתקין תריסים, חלונות ודלתות אלומיניום. ביום 23.6.2003 קיבל הוראה מעטיה ללכת ולהתקין תריסים, משקופים, ויטרינת סלון וחלונות הזזה אצל משפחת רייזנר, וזאת במסגרת תוספת בניה ושיפוץ יסודי ומורכב שהתבצעו בדירה. הדירה ממוקמת בקומה שלישית על עמודים בבית בבני ברק.
7. בתצהיר מתאר התובע כי הגיע לדירה בלוויית פועל נוסף בשם יצחק, ושם עבדו שניהם על ההתקנה עד שסיימו. במסגרת המטלות שהוטלו על התובע הייתה אחת המטלות התקנת חלון מטבח עם משקוף כיס חיצוני. מדובר במשקוף שתלוי מחוץ לפתח הפנימי, על גבי הקיר החיצוני של הבניין. אורכו פי שניים מגודל פתח החלון (לכן הוא נקרא משקוף כיס חיצוני) ומידותיו הן 1.60 מ' על 1 מ' לערך (ר' לעניין זה התמונות שצורפו לחוות הדעת של ד"ר א' אייל-ביקלס).
8. בבוקר יום המחרת, 24.6.2003, מפרט התובע כי עטיה הודיע לו שמשפחת רייזנר אינה שבעת רצון מהחלון ומהמשקוף שהותקן יום קודם לכן במטבח ולכן יש צורך לשוב לדירה, לפרק אותם ולהחזיר אותם למפעל. התובע כותב שכאשר שאל אם יצחק יבוא אתו השיב לו עטיה כי אין אפשרות לשלוח מישהו שיסייע וכי עליו לבצע את העבודה לבדו. בלית ברירה הגיע התובע לדירה לבדו כדי לפרק את החלון והמשקוף.
9. לצורך ביצוע העבודה וכדי שיוכל להגיע אל מסגרת התריס, התובע כותב שטיפס על ארונות המטבח שהיו בגובה של כמטר מהרצפה והתחיל לפרק את החלון והמשקוף. הוא שחרר את הברגים וגירד את הסיליקון מסביב למשקוף. לאחר שראה שהחלון אינו יוצא ממקומו הוא נדנד ודחף אותו כלפי חוץ בתקווה שישתחרר ממקומו. הוא מבהיר בתצהירו כי לא ניתן היה לדחוף ולמשוך את החלון כלפי פנים הדירה בשל גודלו. תוך כדי פירוק המשקוף, ובזמן שהמשקוף התנתק ככל הנראה ממקומו, הוא אבד לפתע שליטה ושיווי משקל וצנח דרך החלון עם המשקוף ארצה.
10. התובע התייחס בחקירתו הנגדית לשלבי העבודה שהיה צריך לבצע ואמר כי נדרש לעמוד על אדן החלון וכי הדבר היה מסוכן ולכן נזקק לעובד שיסייע לו (עמ' 42). הדרך היחידה שעמדה לרשותו כדי להגיע אל החלון הייתה בעמידה על ארונות המטבח שכבר הותקנו (עמ' 43). לדבריו בעת התאונה הוא עמד עם רגל אחת על ארונות המטבח ורגל אחת הייתה על המוזייקה (משטח השיש של החלון) (עמ' 43) וכי מה שהיה עליו לעשות באותו שלב הוא לפרק ארבעה ברגים ממסילת התריס ולהפריד את דבק הסיליקון שעמו היה מודבק החלון לקיר (עמ' 43-44). הסיכון שבו כרוכה העבודה לפי עדותו הוא בשל כך שהוא "חייב לעקור את החלון לבחוץ בשביל להכניס אותו לתוך הבית. החלון הוא פי 2 מגודל הפתח" (עמ' 44).
11. בתשובה לשאלות אמר התובע כי הדירה הייתה פתוחה בעת שהגיע וכי עדין לא הותקנו במטבח תנור, מקרר, כירים והשיש עדיין לא הוצב על ארונות המטבח. הוא אמר שלא ציין לפני עטיה שהותקנו בדירה ארונות מטבח (אשר מונעים גישה בעמידה אל החלון) ואישר כי אלה הותקנו באותם ימים ספורים קודם לכן או באותו היום (עמ' 50). התובע שלל את ההנחה כי היה פיר או חלל שיכול היה לעמוד בתוכו בצמוד לקיר (עמ' 50). אשר לאופן בו ארעה התאונה הוא הסביר כי החלון היה מחובר עם ברגים: שני ברגים למעלה ושניים למטה שהיו במרכז החלון, וכי התאונה התרחשה לאחר שכבר שחרר את הברגים וחתך את הסיליקון מהקיר. העבודה שעוד נותרה הייתה לדחוף את החלון כלפי חוץ כדי להפריד אותו ואז להפוך את החלון ולהכניס אותו פנימה.
12. בשלב שאליו הגיע, הסרת המשקוף מהקיר לאחר פירוק הברגים והפרדת הסיליקון, סבר התובע שבגלל שהסיליקון היה טרי לא יזדקק להפעלת כוח רב ולכן התבלבל (עמ' 51) ובלשונו:
"על המסגרת יש בורג. התחלתי לחתוך את הסיליקון ואז התחלתי להניע את המסגרת. אני מנענע אותו, אני רואה שהוא לא יוצא, השתמשתי בכוחי לשחרר אותו ומהכוח הזה מעדתי למטה" (עמ' 52).
13. הוא אישר כי השימוש שנעשה על ידו בכוח לפירוק המסגרת היה "יותר מדי" וכי בשל עודף הכוח שנתן כלפי חוץ הוא נפל. הוא אמר כי ניסה להוציא את מסגרת החלון בעדינות אך כאשר לא השתחררה נדרש ליותר עוצמה והוטעה על ידי מצב הסיליקון (עמ' 53). באשר לאפשרות לעמוד בנישה שבה אמור היה להיות ממוקם התנור הוא הסביר כי לא הייתה נישה כזו שכן מדובר בתנור מובנה ולא ניתן היה לעמוד שם (עמ' 52).
14. התובע אמר שביקש מעטיה שישלח אתו עוד מישהו, וזאת מאחר שחשב שהעבודה שנשלח לבצע היא מסוכנת (עמ' 41). עוד הסביר שהחלון שהיה צריך לפרק אותו היה מורכב מבחוץ והגישה אליו לא התאפשרה כי היה מורכב בתוך הבית ארון מטבח (עמ' 42). בתשובה לשאלה מדוע ביצע את העבודה אם חשב שהיא מסוכנת הוא השיב כי רצה לרצות את בעל הבית כדי שלא יגיד לו "לך הביתה". הוא הוסיף כי ביקש מעטיה שישלח עמו עובד נוסף אך עטיה אמר שאין (עמ' 42). הוא השיב לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית כי בעת התאונה היה בבית אדם נוסף, עובד זר שעבד כצבע (עמ' 41). אשר לשאלה המתבקשת מדוע לא הסתייע בעובד שכבר היה בדירה, ענה התובע כי "הוא לא שייך אליי" (עמ' 42). עוד אמר התובע כי לא ביקש רתמה או ציוד מגן משום שמקובל להיעזר בפועל שתופס ולא להיקשר (עמ' 49).
15. מטעם התובע הובא לעדות חברו, אלי אברהם, שעוסק גם הוא בתחום האלומיניום. עמדתו הייתה שלא ניתן לבצע עבודה של פירוק חלון כזה אלא על ידי שני אנשים (עמ' 23). לדעתו של מר אברהם, תפקידו של האדם הנוסף הוא להחזיק את מפרק החלון כאשר הוא מפרק משקוף חלון חיצוני, בכדי למנוע את נפילתו של הפועל ושל החלון עצמו (עמ' 24). מר אברהם אישר בנוסף כי לתובע היה ניסיון בעבודות אלומיניום (עמ' 24).
16. עטיה חולק על התיאור שנתן התובע לחלון. הוא כותב כי מדובר במשקוף חלון תריס בלבד שגודלו 80X80 ס"מ ועובי המשקוף 3 ס"מ בלבד. משקלו הוא 2 ק"ג. משקוף כזה ניתן לפרק מתוך הבית בלבד ואין צורך לפרק אותו באופן חיצוני. לשיטתו היה מתחת לחלון חלל המשמש לתנור ולכיריים. חלל זה היה פתוח בזמן פירוק החלון והתובע יכול היה לעמוד עליו ולא לעלות על ארון המטבח. בחקירה הנגדית, תאר עטיה כי ההדרכה שנתן לתובע כללה הסבר ולפיו על התובע להימנע מלעבוד במקום בו אין מעקה, ולא לבצע משימה שמוטלת עליו אם הוא סבור שהוא נדרש לעזרה (עמ' 122). המעסיק אישר שאינו מחזיק פנקסי הדרכה (עמ' 123). לדברי עטיה היה בדירה כשבוע לפני המועד שבו הותקן התריס כדי לקחת מידות ולא זכר אם ביקר בה פעם נוספת (עמ' 123). הוא הוסיף כי הגיע לדירה ביום התקנת התריס, היום שלפני התאונה, אך אמר שלא נכנס למטבח (עמ' 125). עטיה עמד בעדותו על כך שאם היה מתבקש להצטרף לתובע ואם היה התובע מבקש עזרה הוא היה בא אתו (עמ' 133).