רקע כללי
1. בשנת הלימודים תשס"ו (2006-2005) למד התובע בכיתה י"א 7 בבית-ספר מקיף אורט על שם יגאל אלון בנצרת עלית (להלן: "בית-הספר"). הגב' ענבר דרמון-ממן (להלן: "ענבר") הייתה מחנכת הכיתה. הנתבעת 1 הייתה מנהלת בית-הספר. הנתבע 2 היה רכז השכבה.
2. כיתה י"א 7 דנן (להלן: "הכיתה") נמצאת בקומה ב' של בניין בית-הספר, ובה למדו 18 תלמידים בלבד.
3. ביום 10.10.2005 ובשעת הפסקה מהלימודים, נזרק שולחן מחלון הכיתה לחצר בית-הספר. למרבה המזל איש לא נפגע. (להלן: "האירוע").
4. ליתן מאן דיפליג, כי האירוע הינו מאורע חריג, חמור ומסוכן עד למאוד לביטחונם ולשלומם של השוהים בבית-הספר ומחייב חקירה וטיפול מידיים מצד הנהלת בית-הספר על-מנת לאתר, לאלתר, את המעורבים בו ולמנוע, עד כמה שאפשר, הישנות מקרה דומה בעתיד.
5. מיד לאחר האירוע, התקיימה שיחת הבהרה ובירור, עם התלמידים של הכיתה, בה השתתפו, מצד הנהלת בית-הספר (להלן: "ההנהלה"), הנתבעים, סגנית הנתבעת 1, הגב' צילה הלוי-שנייר (להלן: "צילה") וענבר (להלן: "השיחה"). התובע, שהיה בבית-הספר במועד האירוע, נעדר מהשיחה מסיבות אישיות ובאישור ענבר. בשיחה, הבהירה ההנהלה לתלמידים שנכחו בכיתה את חומרת האירוע. התלמידים נדרשו למסור להנהלה, עד סוף יום הלימודים, את שמות התלמידים המעורבים באירוע. דא עקא, התלמידים לא עשו כן.
6. לאור חומרת האירוע ומאחר והתלמידים לא שיתפו פעולה עם ההנהלה ולא מסרו לה את שמות התלמידים המעורבים באירוע, החליטה ההנהלה, בסוף יום האירוע (ה- 10.10.2005) להרחיק את התלמידים של הכיתה מהלימודים, תוך התניית חזרתם לספסלי הלימודים בבית-הספר בהגעת הוריהם לפגישה עם ההנהלה, פגישה שנקבעה ליום 16.10.2005.
7. הנתבעת 1 זימנה (ביום 10.10.2005) את התובע ואמו לשיחת בירור בבית-הספר. אכן, התקיימה (ביום 11.10.2005) שיחת הבירור דנן, בה השתתפו הנתבעים, צילה, ענבר, יועצת בית-הספר, התובע ואמו, הגב' ד' א'. (להלן: "שיחת הבירור").
8. אין חולק, כי ביום 11.10.2005 ועקב האירוע, הורחק התובע מבית-הספר, על-פי החלטת ההנהלה, עד לתחילת חודש נובמבר 2005. (להלן: "ההרחקה").
9. ביום 7.11.2005, שלח ב"כ התובע לנתבעת 1 מכתב בו דרש לבטל, לאלתר, את ההרחקה. (להלן: "המכתב"). העתק מהמכתב הומצא, בין השאר, למר גד עמיאל המפקח על בית-הספר (להלן: "המפקח").
10. בעקבות המכתב, זימן המפקח את הנתבעת 1 וצילה לישיבה במשרדו. במהלך הישיבה, סוכם, בין השאר, כי התובע יוחזר ,באופן מידי ,לבית-הספר. וכן, היות ותלמידי הכיתה יצאו, ביום 6.11.2005, לפעילות גדנ"ע, ילמד התובע לבד עם מורי הכיתה, לשם השלמת חומר הלימודים. (להלן: "שיעורי עזר"). במעמד הישיבה האמורה, קיבל התובע הודעה טלפונית על ההחלטה דנן.
11. לשלמות התמונה נציין, כי בא-כוחה של הנתבעת 1 שלח, ביום 8.11.2005, מכתב תגובה למכתב, לפיו ההרחקה בוטלה בזמנו ואין מניעה ליתן לתובע שיעורי עזר והשלמה. וכן, התובע יהא מועמד מן המניין לפעילות גדנ"ע בשנת הלימודים תשס"ז, משום שפעילות הגדנ"ע כבר החלה ביום 6.11.2005. (להלן: "מכתב התגובה").
טענות התובע
12. התובע טוען, כי לא היה מעורב באירוע. הנתבעים 1 ו- 2 פעלו בניגוד לדין, כאשר מינו את עצמם כגוף חוקר ואף ניהלו חקירה נגדו בדרך סחיטה ואיומים. הם זימנו אותו לחקירה בפני שוטר ממשטרת ישראל, תוך הפרת הוראות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971. (להלן: "חוק הנוער") ,חוק זכויות התלמיד, תשס"א - 2000 (להלן: "חוק זכויות התלמיד") וחוזר מנכ"ל משרד החינוך בדבר נוהל הרחקת תלמיד מבית הספר, מיום 1.10.2002 (להלן: "חוזר מנכ"ל").
13. וכן, ממשיך התובע וטוען, כי ההרחקה הייתה בניגוד להוראות חוק זכויות התלמיד והיא נגועה בהפליה פסולה. היא מהווה ענישה בלתי חוקית.
14. טענה נוספת בפי התובע היא, כי בהרחקה שללו הנתבעים ממנו את הזכות להיבחן בבחינת הבגרות.
15. כמו-כן, טוען התובע, כי בתקופת ההרחקה הוציאו הנתבעים 1 ו- 2 את דיבתו רעה. הם קשרו אותו לאירוע, הציגו אותו בפני חבריו לכיתה כעבריין וכתלמיד נכשל ובעל קלון, והכל מתוך כוונת זדון לפגוע בו.
16. התובע מבסס את עילת תביעתו על שלוש עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה"), הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה ולשון הרע, לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). הוא אומד את נזקו בסך של 375,000 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.
טענות הנתבעים