זכאות אשה מבן זוגה לדמי שמוש בדירה בהעדר רישום זכויות על שם הצדדים

·         האם העובדה שהנתבע עשה ועודנו עושה שימוש בלעדי בדירה המשותפת במושב *** במשק מס' ** (להלן:" הדירה" ו/או " הבית") מזכה את התובעת בדמי שימוש?

·         במידה ויש לפסוק דמי שימוש כמבוקש, עולה השאלה מאיזה מועד קמה הזכאות: האם מיום עזיבת התובעת את דירת המגורים בחודש ספטמבר 2011, האם מיום הגשת התביעה (02.12) או שמא ממועד מתן הגט(07.12)?

א.        רקע בקצרה:

1.         הצדדים הגב' פלונית (להלן:" התובעת" ו/או " האשה") ומר פלוני (להלן:" הנתבע" ו/או " האיש") הם יהודים והם נישאו זל"ז ביום 17.08.83 והתגרשו זמ"ז ביום 10.07.12. מנישואי הצדדים נולדו שלושה ילדים כאשר שניים מהם בגירים ואחד קטין.

2.         בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים ביחס לכל פרטי רכושםומשאביהם המשותפים, כאשר נוכח המחלוקת העזה בין הצדדים והעובדה שדרכם המשותפת הגיעה לסיומה,  עזבה האשה ביום 07.09.11  את הדירה ושכרה לעצמה דירה אחרת בעיר ***.

3.         בכתב התביעה שבכותרת עתרה האישה לפירוק שיתוף בדירה, לפסיקת דמי שימוש ראויים וכן לאיזון משאבים כולל.

4.         הטיפול בתובענה זו התארך, שעה שבכל הנוגע לדירת הצדדים, התברר, כי היא כלל אינה רשומה על שם מי מהצדדים בלשכת רישום מקרקעין ו/או במנהל מקרקעי ישראל ו/או במשרדי האגודה השיתופית. בחודש יולי 2012 מונה על דעת הצדדים עו"ד רון בן מיור על מנת להסדיר רישום זכויותיהם של הצדדים ביחס לבית בפנקסי מנהל מקרקעי ישראל, אך ברור כי מדובר איפוא בתהליך מורכב שיארך זמן לא מבוטל ואשר בסופו של יום עלול להיות כרוך בתשלום דמי הסכמה/חכירה בשווי של מספר מאות אלפי שקלים חדשים. דומה כי ככל שמתארך המועד להסדיר הזכויות של הצדדים ביחס לדירה, כך גם לא ניתן למעשה לדון כלל בסעד המרכזי של התובעת והוא פירוק השיתוף. שכן, תנאי מקדמי למתן צו שיפוטי בעניין פירוק שיתוף במקרקעין הוא הוכחת הבעלות. בהקשר זה, אין די, כי שני הצדדים מסכימים שהם הבעלים ונדרשת הוכחת רישום בפנקסים. ואם לא ניתן להסדיר פירוק השיתוף, ברי מדוע העתירה של האשה לחיוב האיש בדמי שימוש הופכת לחשובה ואקוטית יותר מבחינתה עד כדי הכרעה בה בנפרד מיתר הסוגיות שעל המדוכה.

5.         לכן ראה גם בית המשפט לנכון למנות שמאי מומחה מטעמו (משרד "דרורי שקד") אשר יעריך גם את שווי דמי השכירות החודשיים שניתן היה לקבל ביחס לדירת הצדדים. ביום 24.08.13 התקבלה חוות דעתו אשר על פיה דמי השכירות החודשיים הראויים מוערכים ב-3,000 ש"ח.

6.         זה המקום לציין, כי האיש מתגורר יחד עם בת זוגו החדשה בדירה ויחד עם בנם הקטין של הצדדים שהוא בגיל 16 שנים.

ב.         טענות האשה:

7.         טענה האשה, כי נאלצה לעזוב את ביתם המשותף ולשכור דירה נוכח התנהגותו האלימה של האיש כלפיה וחששה מפניו, מצב הדברים לדידה הגיע לידי כך שנאלצה להגיש בקשה לצו הגנה כנגד האיש.

8.         כן טענה האשה, כי עזבה בית רחב ידיים ועברה לשכור דירה קטנה, עניין המעיד על מצוקתה ועל חוסר האפשרות להוסיף ולהתגורר עם האיש תחת קורת גג אחת.

9.         האישה הוסיפה, כי הנתבע מתגורר בדירה בביתם המשותף יחד עם בת זוגו ונוהג בבית מנהג בעלים תוך שזכויותיה הקנייניות ו/או לכל הפחות האובליגטוריות, נרמסות.

10.        האישה הפנתה להלכות פסוקות וידועות בעניין חיוב בדמי שימוש ראויים וביקשה לחייב הנתבע בתשלום דמי שימוש מיום עזיבתה את הדירה בפועל, בחודש ספטמבר שנת 2011 ועד למתן פסק הדין החלקי ו/או עד אשר יפורק השיתוף בפועל (לכשיפורק).

11.        זה המקום לציין, כי האשה עתרה למן הדיון הראשון לא רק לדמי שימוש אלא לכל הפחות לרוטציה של שימוש בדירה, כך שתוכל היא לעשות שימוש לתקופה מסוימת. היא הוסיפה בדיון האחרון, כי היא אף נכונה לקבל על עצמה השימוש בבית ולשלם לנתבע מחצית מדמי שימוש ראויים כפי חוות דעת המומחה.

ג.         טענות האיש:

12.        בתורו טען האיש כי אין כל מקום לחייבו בדמי שימוש כלל.

13.        ראשית טוען האיש, כי הדירה איננה רשומה על שם מי מהצדדים  על כן לא ברור מכוח מה ובאיזו עילה מבוקש לחייבו בדמי שימוש. הנתבע הוסיף בהקשר זה כי סעיף 27 לחוק המקרקעין מבהיר מיהו שותף במקרקעין(בעלים רשום) ובענייננו לטענתו לא ניתן לומר לדבריו, כי האשה הינה הבעלים ומכאן שאין כל מקום לפסוק דמי שימוש עד אשר יוסדר עניין הרישום.

14.        שנית ציין האיש,  כי גם אם נצא מנקודת הנחה כי הזכויות בדירה יירשמו ויהיו שוות הרי שלא ניתן לחייב בדמי שימוש טרם ניתנה החלטה בדבר פירוק השיתוף.