מדינת ישראל נ' פולונסקי (זליקמן)(עציר)

פסק דין

מונחת לפניי עתירה לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, תשי"ד – 1954 (להלן: "החוק"), להכריז על המשיב, יעקב פולונסקי (זליקמן), כבר-הסגרה לצורך ריצוי עונש מאסר בפועל (14 שנות מאסר) שנגזר עליו ברפובליקת בולגריה, בגין עבירות פליליות בהן הורשע באותה מדינה.

בין מדינת ישראל והרפובליקה של בולגריה קיימת אמנה הקובעת הדדיות בהסגרת עבריינים בין שתי המדינות (האמנה האירופית בענייני הסגרה, אשר פורסמה בכתבי אמנה 647, כרך 17, בעמ' 87 (להלן: "האמנה")).

בקשת ההסגרה

ביום 22.12.11 התקבלה, באמצעות שגרירות בולגריה בישראל, בקשת בולגריה להסגיר לידיה את המשיב לצורך ריצוי העונש שנגזר עליו בעבירות אשר בגינן הורשע במדינה האמורה (להלן: "בקשת ההסגרה"). לבקשת ההסגרה צורף פסק דין מיום 24.2.05 (להלן: "פסק הדין"), בו מתוארות עובדות המקרה שבבסיס הרשעתו של המשיב, בצירוף חומר ראיות התומך בהרשעתו ואת הדין הבולגרי הרלוונטי. ביום 18.3.12 התקבל גם חומר משלים לבקשת ההסגרה, בדמות פרוטוקולים של הדיונים בבית המשפט, אשר צורפו אף הם לבקשתה של העותרת.

ממצאי וקביעות פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבורגס, בולגריה בו הורשע המשיב:

בפסק הדין נקבע כי המשיב, אזרח רוסיה, עבר להתגורר בעיר בורגס בבולגריה עם אשתו ובנו בשנת 1995. המשיב רשם בבורגס חברה בשם "Ponachie" שעסקה במסחר ובמתן שירותים. המשיב רכש על שם החברה מכונית מסוג "אופק קאדט", לוחית מס' A3919A (להלן "המכונית") ומשאית קירור מסוג "מרצדס", לוחית מס' AX A6902(להלן: "המשאית").

ויקטור דובאנוב (להלן: "הקורבן") היה מכרו של המשיב. היכרותם החלה עשרים שנים קודם לאירועים המתוארים להלן, עת הקורבן הועסק ברוסיה על ידי המשיב כשומר בעסקו. בתחילת שנת 1999 יצר הקורבן קשר מחודש עם המשיב ופנה אל המשיב בהצעה עסקית להקים חברה בשותפות בבולגריה. המשיב קיבל את ההצעה ולאחר מספר חודשים הקימו השניים חברה בשותפות בשם Borus Ltd. (להלן: "החברה").

במסגרת השותפות העסקית האמורה שלח הקורבן סכום של 396,000$ למשיב וזה רכש שטח ליד הכפר Duni (דוני) הנמצא ליד העיר Sozopol (סוזופול) הסמוכה לבורגס, במטרה להקים אתר תיירותי באזור (להלן: "השטח"). לאחר זמן מה הגיעו השניים למסקנה כי מדובר בהשקעה לא טובה, והחליטו למכור את השטח ולקנות בסכום המכירה מלון באזור Slanchev Briag (סלנצ'ב בריאג). לצורך עסקת המכירה, ביקש המשיב מן הקורבן לחתום על מסמכי המכירה.

לצורך חתימה על המסמכים הפליג הקורבן ביום 8 בספטמבר 1999 לנמל בורגס ביאכטה שלו, "אלנה", ביחד עם אזרחים רוסים נוספים. באותו הערב עגנה היאכטה בנמל סוזופול, שם אירח המשיב את הקורבן ומלוויו. לאחר ארוחת ערב משותפת חזר המשיב לעיר בורגס. למחרת, ביום 9 בספטמבר 1999, בסביבות השעה 11:00 נפגשו המשיב ובנו, מיכאל פולונסקי (להלן: "מיכאל") עם נוטריון, על מנת להכין את המסמכים לעסקת מכירת השטח. לאחר מכן נסעו השניים במכונית לעיר סוזופול על מנת לאסוף את הקורבן, שהתבקש להגיע ולחתום על מסמך המכירה בנוכחות הנוטריון, שהוכן קודם לכן על ידי המשיב ובנו בנוכחות הנוטריון. במהלך פגישה נוספת בהמשך היום, בה נכחו השלושה והנוטריון, סירב הקורבן לחתום על הסכם מכירת השטח וזאת מאחר שנכתב בו כי המשיב יקבל לידיו את סכום כספי המכירה במזומן, שלא בנוכחותו של הקורבן. לאור התנגדות הקורבן, נוסח חוזה מכירה חדש, לפיו יקבל המשיב במזומן סכום של עד 5% מהעסקה ושאר הסכום יועבר בנוכחות הקורבן.

לאחר הפגישה אצל הנוטריון התפתח בין המשיב לבין הקורבן ויכוח. בשעה 17:00, במקום להחזיר את הקורבן לסוזופול, הסיע אותו המשיב במכונית בכביש לאורך אגם Mandara (מנדרה). הקורבן לא הכיר את האזור. המשיב נהג במכונית והקורבן ישב במושב שלצדו. מיכאל נהג במשאית מאחורי הרכב בו נסעו המשיב והקורבן. בדרך עפר ליד אגם מנדרה עצר המשיב את המכונית, יצא ממנה, הקיף את הרכב, פתח את דלת הנוסע ותוך שהוא מפתיע את הקורבן ירה במצחו באמצעות אקדח מסוגIJ-78 ותחמושת מסוג 5.45 PSM, אשר נשא עמו שלא כדין. כתוצאה מהירי מת הקורבן במקום.

לאחר הירי קרא המשיב למיכאל, והלה סובב את המשאית כך שתאי המטען של שני הרכבים פנו זה כלפי זה. השניים הוציאו את גופתו של המנוח מהרכב, עטפו אותה ביריעת פוליאתילן וקשרו אותה בחבל. לאחר מכן הכניסו את הגופה לתוך המשאית וכיסו אותה בקרטונים ובצמיג. בשלב זה עזבו המשיב ובנו את זירת האירוע, כאשר המשיב נוהג במכונית ובנו נוהג במשאית.

עד ראייה, איכר בשם אטנס גאורגיב שעבד בשדהו, צפה במעשיהם של המשיב ובנו במרחק של 300 מטר ממקום האירוע.

שוטרים במשטרת התנועה Medem Rudnik – Sredetz, ניקולאי מלצ'ב ומרטין טודורוב (להלן: "השוטרים") שפטרלו באזור, הבחינו בשניים, ועל פי עדות השוטרים, התנהגותם, כפי שנצפתה, עוררה את חשדם, ולכן החלו בנסיעה אחר המשיב ואחר מיכאל. המשיב ומיכאל הבחינו בניידת המשטרה וניסו לחמוק מהם. השוטרים סימנו למיכאל לעצור, בעוד שהמשיב המשיך בדרכו במכונית. לשאלת השוטרים השיב מיכאל כי הוא ואביו דגו במקום. השוטרים דרשו ממנו לפתוח את דלתות המשאית, אולם הוא השיב כי אין באפשרותו לעשות כן מאחר והמפתחות אצל אביו. בינתיים שב המשיב על עקבותיו שכן תנאי הכביש לא אפשרו לו להמשיך בנסיעתו. השוטר מלצ'ב הורה למשיב לעצור וביקש ממנו להציג מסמכים מזהים. המשיב הציע לשוטר מלצ'ב שוחד של 200 דולר על מנת שיאפשר לו ולבנו להמשיך בדרכם. בשלב זה הבחינו השוטרים בדם על מושב המכונית ושאלו מה מקורו. המשיב חזר והציע לשוטרים שוחד והפעם בסכום של 1,000 דולר. בתגובה הוציאו השוטרים את המשיב מהמכונית, עצרו ואזקו אותו. במהלך המעצר נפל ארצה אקדחו של המשיב, שהיה על גופו. בדיקת האקדח העלתה כי נותרו בו ארבעה כדורים. לשאלת השוטרים את מי הרגו השניים, ענה המשיב "אחד משלנו" והצביע על הגופה במשאית. כמו כן ציין המשיב, כי לבנו אין קשר למעשה הרצח. בו במקום זימנו השוטרים צוות מז"פ, שראה את הגופה בתוך המשאית. בזירת האירוע נמצא תרמיל של כדור וכתם דם של הקורבן. המשיב ובנו נעצרו על ידי השוטרים ובדרכם לתחנת המשטרה הודה המשיב בביצוע הרצח.

במשפטו – בניגוד לדברים שמסר לשוטרים בדרך לתחנת המשטרה – הכחיש המשיב את ההאשמות נגדו, וטען כי הרוצח הוא אדם בשם פלמן. בית המשפט דחה גרסה זו.

הראיות עליהן התבססה הרשעתו של המשיב

כאמור, בקשת ההסגרה היא למטרת ריצוי עונשו של המשיב שהורשע (בנוכחותו). לפיכך, אין צורך להיזקק בעתירה זו לראיות נגדו, ברם למען שלמות התמונה פרטה העותרת בעתירתה את הראיות שביססו את הרשעתו של המשיב.

עדות השוטרים ניקולאי מלצ'ב ומרטין טודורוב בדבר המעקב אחר המכונית והמשאית, הצעות השוחד, הודאת המשיב בפניהם והאופן בן קשר את עצמו המשיב לאירוע;

עדותיהם של אטנס גאורגיב ושל עדים אחרים;

ממצאי החיפוש: האקדח שנמצא ונתפס היה בחזקתו של המשיב מבעוד מועד, ובחיפוש שבוצע בביתו, נמצא כדור בקליבר 5.45 מ"מ הזהה לכדורים שנמצאו במחסנית של האקדח אשר שימש ככלי הרצח;