השופט י' עמית:
ראובן מקיים יחסים אינטימיים עם אשתו של שמעון. האם יש לשמעון עילת תביעה בנזיקין כנגד ראובן עקב כך? על כך נסב הערעור שבפנינו.
העובדות הצריכות לעניין ופסק דינו של בית המשפט המחוזי
1. מעשה בשני חברים, הם המערער והמשיב שבפנינו, אשר נישאו לשתי אחיות וכך נעשו השניים גיסים. לשני הזוגות נולדו ילדים, שתי המשפחות נהגו לבלות יחדיו, והחיים התנהלו למישרין עד אשר לימים התפתח רומן בין המשיב לבין אשת המערער. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה כנגד המשיב, בה נטען, בין היתר, כי בין המשיב לאשת המערער "התפתח רומן ויחסים אינטימיים לוהטים", כי המשיב ניצל מינית את אשת המערער, גרם לה להתאהב בו, ועקב הרומן בין השניים המערער לקה בדיכאון חמור והוא סובל כיום מנכות נפשית בשיעור 40% לצמיתות, בהתאם לחוות דעת שצורפה לכתב התביעה.
המשיב הגיש תביעה שכנגד בטענה שהמערער ניסה לסחוט ממנו כספים באיומים שיחשוף את מערכת היחסים בינו לבין אשתו.
בכתב התביעה המקורי לא פרט המערער את עילות התביעה, ובית משפט קמא הורה לו לפרט תוך 60 יום את עילות התביעה. בעקבות זאת, הודיע המערער כי הוא סומך את תביעתו על עילת הרשלנות הקבועה בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 (להלן: פקודת הנזיקין).
2. בית משפט קמא מחק את התביעה על הסף, בהעדר עילת תביעה. נקבע כי מסעיפים 10-8 לכתב התביעה וכן מיומנה של אשת המערער, אשר צורף כנספח לכתב התביעה, עולה כי בין המשיב לאשת המערער התפתחה "מערכת יחסים בהסכמה, מדעת, מרצון חופשי ובשיתוף פעולה מלא של שני אנשים בוגרים - הנתבע ואשת התובע - וללא כל כפייה". עוד הפנה בית משפט קמא לתיעוד וצילום מערכת היחסים האינטימית בין השניים על ידי החוקר הפרטי ששכר המערער, וכי המערער עצמו ציין בכתב התביעה כי אשתו התנהגה כך מאחר שהתאהבה בנתבע.
נקבע, כי קשר הנישואין אינו יוצר בעלות על גופו ורצונותיו של בן הזוג, ומשבחרה אשת המערער מרצונה החופשי לקיים קשר רומנטי עם אחר, אין לבן הזוג הנבגד עילה וזכות תביעה כנגד בן זוגו של האחר. הכרה בעילת תביעה מעין זו היא בגדר גזירה שהציבור בחברה מתקדמת ודמוקרטית אינו יכול לעמוד בה וגם אינו צריך לקבלה. בהקשר זה הפנה בית משפט קמא לסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, הקובע כי "היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא יחשבו כחוזה" לצורך עוולת גרם הפרת חוזה. משכך, נמחקה התביעה. בד בבד, הורה בית בית משפט קמא גם על מחיקת התביעה הנגדית של המשיב.
על פסק דינו של בית משפט קמא נסב ערעורו של המערער.
נספר לקורא כי המערער פתח בהליכי גירושין כנגד אשתו בבית הדין הרבני, אך לבסוף הגיעו בני הזוג להסכם שלום בית, וכיום שיקמו שני הזוגות את מערכת היחסים הזוגית.
טענות הצדדים בערעור
3. המערער טען כי לא השתית תביעתו על סעיף 62 לפקודת הנזיקין אלא על עוולת הרשלנות. לטענת המערער, ערך המשפחה הוא ערך עליון בחברה יהודית ודמוקרטית, וגם אם בן זוג נשוי חטא וגרם נזק לבן זוגו הנבגד, אין בכך כדי לשלול אחריות של צד שלישי הקשור לכך קשר ישיר, שאחרת יצא חוטא נשכר. לשיטת המערער, עמדת בית משפט קמא היא בגדר זילות בערך המשפחה, בקדושת האדם, בכבודו ובכבוד המשפחה, וכי בית משפט קמא קבע קביעות מרחיקות לכת אשר להן השלכות חמורות על החברה בישראל.
כמענה לטענה אפשרית כי הכרה בעילה מעין זו תביא להצפת בתי המשפט בגין תובענות שעניינן ניאוף, הציע המערער לקבוע כללים והנחיות, או פיצוי קבוע בסך 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, בדומה לחוק איסור לשון הרע, התשכ"א-1961, או חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות). עוד השתית המערער את טענותיו על חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, בהתאם לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שכן אין פוגעים בכבודו של אדם (כל שכן אדם נשוי) אשר זכאי לפרטיות ולשמירה על צנעת חייו.
המערער הוסיף וטען כי ברית הנישואין כשלעצמה יוצרת חזקה לפיה אדם נשוי או אשת איש מותרים זה לזה אך אסורים לאחר, ומכאן מתקיים היסוד של חובת זהירות מושגית, בגדר חובה חוקית-דתית-מוסרית אשר מחייבת צד שלישי שלא לבוא במגע אינטימי עם אדם נשוי או אשת איש.
ואילו המשיב תמך יתדותיו בפסק דינו של בית משפט קמא, והצביע על כך שהמערער פעל בניגוד לחוק, כפי שעולה מכתב התביעה עצמו.
דיון והכרעה
4. אקדים ואומר, כי דין הערעור להדחות, אך תחילה אעיר כי כתב התביעה כמוהו כהודאת בעל דין מצד המערער כי ביצע לכאורה עבירות פליליות בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. כך, בסעיף 8 לכתב התביעה מפרט המערער כי היומנים של אשתו - אותם צירף כנספח לכתב התביעה - מתארים רומן ממושך המתנהל בזמן אמת, וכי היומן כולל "תיאורים של פגישות תכופות בין השניים, חוויות אינטימיות ותיאורים של תנוחות מיניות...". ובסעיף 10 לכתב התביעה כותב המערער כי המשיב ואשתו קיימו יחסי מין על חוף הים, כפי שנצפו וצולמו על ידי החוקר וכפי שעולה מקלטת ודו"ח חקירה שצורפו אף הם כנספח לכתב התביעה.
5. ולגופו של עניין.
עוולת הרשלנות, שעליה תלה המערער את תביעתו, היא עוולת מסגרת, אשר מאפשרת לבית המשפט ללכוד התנהגויות אשר לא היו נתפסות ברשתה של עוולה פארטיקולרית. אינטרס שהמשפט מעוניין ביקרו, כגון שלמות גופנית או חופש הקניין, זוכה בדרך זו להגנה כפולה - הן על ידי עוולה פרטיקולארית והן על ידי עוולת מסגרת כמו עוולת הרשלנות או העוולה של הפרת חובה חקוקה. כך, לדוגמה, התנהגות שלא נתפסה ברשתה של עוולת הנגישה יכולה להילכד ברשתה של עוולת הרשלנות (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113 (1985) (להלן: הלכת גורדון).