האם יש להורות על ביטול תשלומי המזונות שחייב התובע לשלם לנתבעת, לאור העובדה שבית הדין הרבני הגדול קבע שעל הצדדים להתגרש וכן עקב העובדה שהצדדים חיים בפירוד כבר יותר מחמש שנים?
א.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1974 ונולדו להם חמישה ילדים שכולם בגירים כיום.
2. ביום 26.4.07 הגישה הנתבעת (להלן גם: "
האישה") תביעת מזונות עבורה ועבור הבת הקטנה.
3. ביום 17.7.07 נפסקו לאישה מזונות זמניים בסך של 8,000 ש"ח לחודש ממועד הגשת התביעה.
4. בחודש אוגוסט 2008 עזב התובע (להלן גם: "
האיש") את דירת מגורי הצדדים ומאז הצדדים פרודים.
5. ביום 9.11.10 ניתן פסק דין בתביעת המזונות ונקבע ע"י כב' השופט גייפמן כי המזונות הזמניים שנפסקו לאישה יהפכו למזונות קבועים (להלן: "
פסק הדין").
6. ביום 8.12.11 דחה בית הדין הרבני האזורי בת"א את תביעת האיש לגירושין. בין היתר נקבע ע"י בית הדין הרבני כי: "
פרוד ממושך, כל זמן שלא נובע מאשמת האישה לא יוצר עילת גירושין, ובמיוחד שהסיבה לעזיבת הבית נובעת מהקשר של הבעל עם אישה אחרת וכל זמן שהבעל הוא זה שעזב את הבית והאישה טוענת שרצונה בשלום בית, וטוענת שאם ישוב לבית תקבלו, ולא
הוכח שהאישה לא טוענת את דבריה בכנות, אין פה עילת גירושין ואין לחייב בגט ודינה של תביעת הגירושין להידחות".
7. ביום 4.4.12 אישר בית המשפט הסכם לחלוקת רכוש שבמסגרתו הסכימו הצדדים כי הזכויות בדירת המגורים יועברו לאישה ואילו דירה אחרת של הצדדים וכן זכויות בחנות יועברו לאיש. כמו כן הוסכם, כי האיש ישלם לאישה תשלומי איזון לרבות בגין הזכויות הסוציאליות שלו, בסך של 185,000 ש"ח (להלן: "
ההסכם").
8. בהסכם נקבע כי הוא לא מתייחס לחברה של האיש העוסקת ב... (להלן: "
החברה").
9. ביום 29.5.12 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, בעקבות ערעורים שהגישו שני הצדדים על פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים תוך שהוא קובע בין היתר (מפי כב' סגן הנשיאה השופט שנלר) כי:
"
ודוק, אם בעתיד אכן תקבל האישה כספים בגין זכויותיה הנטענות בחברה, אשר יהיה בהם לכלכלה, יכול ובית המשפט יידרש לכך, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר...סבורני כי מעת שהוכח שבני הזוג חיים בנפרד מזה קרוב ל - 5 שנים, ולאחר עזיבה קודמת וחזרה שלא צלחה, יש מקום שבית משפט אזרחי יתחשב בכך, וגם אם הבעל נתן עינו באישה אחרת. בלשון אחרת, הוכח שלמעשה חיי הנישואין באו בפועל לקיצם, וכי חזרת הבעל הינה בגדר "חלומות באספמיה" אם בכלל. יתר על כן, הצדדים הפרידו את הקניינים המשותפים למעט הקשור לחברה וכל אחד מהם חי את חיו הנפרדים מזה שנים. אכן, רשאית האישה לסרב להתגרש, אולם קרוב לוודאי שסירובה זה נעוץ מחשש להפסד מזונותיה. דהיינו, חיי הנישואין פקעו "דה פקטו" הגם שלא "דה יורה", הכל בגין נושא המזונות. הגם שהדין האישי קובע כי גם בנסיבות שכאלו, לא איבדה האישה מזונותיה, הרי יכול ובית המשפט יביא נושא זה במסגרת שיקוליו, בעת קביעת גובה מזונות האישה, שכן נפסק כי לחיוב מזונות היבט חוזי הכפוף לדרישת תום הלב... כך גם יש להידרש לשאלת תקנת הציבור בפסיקת מזונות בנסיבות שכאלו".
10. ביום 26.2.13 ניתן פסק דין על ידי בית הדין הרבני הגדול בערעור שהגיש האיש על פסק דינו של בית הדין האזורי שדחה את תביעת הגירושין. לפי דעת המיעוט (כב' הרב איגרא) יש לחייב את האישה בגט עקב הפרוד הממושך, טענת מאיס עלי ופרוק השיתוף שבוצע. דעת הרוב (מפי כב' הרב אלמליח) קבעה כי: "
אמנם לא ניתן לחייב להתגרש בגין פירוד שנגרם בעטיו של הבעל, שעזב את אשתו וחי עם אחרת, אולם לאור המשבר העמוק בין הצדדים והפירוד הממושך של שנים רבות שביניהם, בית הדין בדעה שמצווה על הצדדים להתגרש זמ"ז והאישה זכאית לפיצוי הוגן מהבעל עם הגירושין". כב' הרב מצגר הוסיף כי: "
נוכח הפירוד הממושך שבין הצדדים, ברור שהצדדים צריכים להתגרש ויפה שעה אחת קודם. אך נוכח העובדות המיוחדות של תיק זה, בטרם סידור הגט, הבעל חייב להציע לאישה פיצוי הולם בגין גירושיה...
על כן אני מצטרף לדברי הרה"ג אלמליח שליט"א כי על הצדדים להתגרש ובלבד שהבעל יציע לאישה סכום פיצוי הולם". בית הדין הרבני קבע דיון בשאלת הפיצוי לאישה, ליום 14.11.13.
11. ביום 19.3.13 הבהיר כב' בית הדין הגדול לאור בקשת האיש כי: "
על פי ההלכה כאשר נקבע בפס"ד שמצווה על הצדדים להתגרש, אפשר להטיל סנקציות על המסרב להתגרש, וכמובן שיש לפתוח לכך תיק מתאים".
12. האיש עותר בהליך זה לביטול המזונות. לטענתו, משמעות החלטת בית הדין הרבני הגדול היא שהאישה חייבת בגט ולפיכך, יש לבטל את חיוב המזונות. לחילופין, מבקש האיש להפחית את תשלומי המזונות.
13. האישה טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף. לטענתה, האיש בהתנהגותו, התחייב לזון אותה לכל ימי חייה. כמו כן, האיש לא הציע לה שום פיצוי כפי שקבע בית הדין הרבני הגדול ולא ניתן להפסיק את המזונות שעה שהאישה בת שישים, ללא השכלה וללא הכנסה אחרת. האישה טוענת כי היא מעולם לא חויבה בגט וכי "מדין עקרונות ושיקולי צדק, שוויון, הדדיות וחובת ההגנה על החלש מבני הזוג", על האיש להמשיך ולשלם את מזונותיה, בייחוד כשהוא ממשיך לשלשל לכיסיו את כל ההכנסות מהחברה שמחצית מהן, שייכות לה. האישה טוענת גם שיש לה בעיות בריאותיות, כי היא נזקקת למכשיר שמיעה וכן לטיפולי שיניים יקרים והוצאות אחזקת דירתה גבוהות.
14. בדיון שהתקיים ביום 17.6.13 הסכימו הצדדים כי התובענה תוכרע על בסיס סיכומי טענות הצדדים בכתב ולא יישמעו ראיות.
15. התובע טוען בסיכומיו (סעיף 6) כי: "מעמד פסק דין הקובע כי מצווה על הצדדים להתגרש הוא כמעמד פסק דין לחיוב בגט". לטענתו, קיימת עילת חיוב בגט בטענת "מאיס עלי" וכן לדבריו, הנתבעת עוברת על דת משה ויהודית, מאחר והיא מקללת אותו והגישה תלונות סרק כנגדו במשטרה ותלונות אלו נסגרו.
16. התובע טוען גם, כי לאחר שבוצע פירוק שיתוף והאישה קיבלה רכוש, יש לה מספיק זכויות שישמשו למזונותיה. לדבריו, הנתבעת ירשה שביעית מנחלת הוריה ולאור הערכת שמאי שהוא צירף לסיכומיו, שווי הזכויות שקיבלה הנתבעת בנחלה, עומד על 571,428 ש"ח ולכן "מדובר באישה שיש בידה די והותר בכדי לספק את צרכיה ומזונותיה, גם ללא צורך לעבוד" (סעיף 23 לסיכומיו).