1. התובעת עשתה ביום 7.2.05 מנוי למשך חצי שנה במכון כושר של הנתבעת הנמצא במלון הילטון בתל-אביב - יפו.
התובעת שילמה עבור המנוי החצי שנתי סך של 2,800 ש"ח, כולל מע"מ (ראה חשבונית של הנתבעת בנספח ט' לכתב התביעה).
התובעת התאמנה במכון גם במשך שלושה חודשים, לפני 7.2.05.
2. התובעת טוענת, כי ביום 16.7.05, בשעה 18:52, לאחר אימון במכון, בהיותה באחד מאי השירותים לעשיית צרכיה, כבה האור במכון, כולל אזור השירותים והשתרר שם חושך מוחלט.
התובעת טוענת כי היא נבהלה וחששה כי לאחר כיבוי האורות, המכון ינעל והיא תישאר כלואה בתוכו ולכן היא מיהרה לחפש את דרכה החוצה בחשיכה מוחלטת (להלן: הארוע הראשון).
3. התובעת טוענת, כי את כל הדרך, מהשירותים ליציאה, היא עשתה כאשר מכנסיה מופשלים ורטובים מהשתן.
התובעת הגיעה לפקידת הקבלה וזו הדליקה את האורות ובהתערבות איש בטחון היא חזרה לשירותים כדי לשטוף את עצמה ולייבש את מכנסיה במייבש שיער.
4. התובעת טוענת, כי מנהל המקום, "ירק קצף", דחף אותה פעמיים בנוכחות שני אנשי בטחון.
5. הארוע השני שבגינו התובעת הגישה את התביעה, מתייחסת לביקורה במכון הכושר, כדי לקבל את הכסף שהובטח לה.
ביום 17.7.05, הנתבעת שלחה לתובעת מכתב שבו נאמר, כי "לאור האירועים שהתרחשו בשבת 16.7.05 הוחלט להפסיק את חברותך במועדון סייבקס הילטון תל אביב . לצערי התנהגותך אינה תואמת את אמות המידה הנהוגים במועדון. יתרת ההחזר 316 ש"ח כולל מע"מ. אבקשך לסור לספא ולקבל את סכום ההחזר במזומן".
למכתב צורף תחשיב ההחזר, לפיו התובעת זכאית להחזר עבור חודש בסך 466 ש"ח, כאשר מסכום זה הופחת סכום של 150 ש"ח, בגין דמי רישום וטיפול, כך שיתרת ההחזר היא בסך של 316 ש"ח.
יש לציין, כי במכתב הנ"ל של התובעת, אין זכר לארוע הראשון ואין כל התנצלות בגינו ומן הראוי שהדבר היה מקבל ביטוי במכתב,חרף התגובה הבלתי פרופוציונאלית של התובעת.
6. התובעת טוענת כי התחשיב אינו מקובל עליה וכי "עצם המחשבה על הגעה למקום היתה מעוררת חלחלה והגעה למקום היתה עבורי טראומה נוספת ובזבוז זמן" (סעיף 20 לכתב התביעה).
7. התובעת טוענת, כי היא הגיעה למכון ביום 27.7.05, אך לא קיבלה את הכסף, כיוון שהפקידות במקום לא ידעו כלל על החזר הכסף וכי המנהל היפנה את התובעת למנכ"ל (סעיף 27 לכתב התביעה).
8. התובעת מודה, כי היא קיבלה בדואר, שיק מהנתבעת על סך 316 ש"ח, אך היא החזירה אותו לנתבעת.
9. התובעת טוענת כי, כתוצאה מהפסקת המנוי, נגרם נזק לבריאותה וכי נזק זה הוא נזק מתמשך ובלתי הפיך וכן, כי נגרם לה נזק כלכלי וסיכון בריאותי, כאבים וסבל עגמת נפש ובזבוז זמן (סעיף 56 לכתב התביעה).
אולם, בהמשך, התובעת טוענת, כי היא אינה תובעת בשל נזקי גוף ולא בגין נזק ספציפי לבריאות (ראה סעיף מספר 53 שבא לאחר סעיף מס' 57).
10. התובעת טוענת כי "הפרשה מעיקה עלי כל השנים ומהווה עגמת נפש מתמשכת. אינני מסוגלת להתקרב אפילו לסביבת מלון הילטון שכן תחושות זוועה מציפות אותי בכל פעם מחדש" (ההדגשה במקור), (סעיף 55 שלאחר סעיף 57 וסעיפים 53 ו- 54).
11. התובעת תובעת פיצוי בגין ראשי הנזק הבאים: