פסק דין
1. בפניי תביעה כספית על-סך 100,000 ₪ שהוגשה על-ידי מר אשר לוי (להלן: "התובע"), כנגד עו"ד עינת עמשלום ומדינת ישראל, בגין נזקים שנגרמו לו עקב הגשת כתב אישום נגדו שלא כדין וניהול הליך פלילי נגדו ממנו זוכה בסופו של דבר. ביום 31/10/2012 נדחתה התביעה כנגד נתבעת מס'1 בהסכמה.
2.בהתאם להסכמת הצדדים בתיק דנא, יינתן פסק-דין מנומק על-סמך סיכומים בכתב, החומר והתצהירים שהוגשו לתיק.
רקע עובדתי וטענות הצדדים:
3. ביום 11/4/00 מדינת ישראל (להלן : "הנתבעת") הגישה שני כתבי אישום נפרדים: הראשון, כנגד התובע, בת"פ 2047/00 (שלום-טבריה), והשני כנגד אחיו, מר יאיר לוי (להלן: "יאיר") בת"פ 2046/00 (שלום-טבריה) (להלן: "התיק השני"). בשני כתבי האישום, נטען לגבי כל אחד מהנאשמים בנפרד, כי בתאריך 23/3/99 בשעה 15:30 או בסמוך לכך, בגינת ביתו של כל אחד שבפוריה כפר עבודה, גידל כל אחד סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל של 2.5619 גרם נטו, וזאת ללא רישיון מאת המנהל. שני כתבי האישום נוסחו ע"י עו"ד עמשלום, ובשניהם לא צוין, כי ביצוע העבירה היה ב"צוותא".
4. ביום 10/9/01, הורשע יאיר, על פי הודאתו, בין היתר בעבירות המיוחסות לו בתיק השני.
5. ביום 12/9/01, לאחר שמיעת הוכחות, ניתנה הכרעת דין על-ידי כב' השופט שדמי, בה הורשע התובע במיוחס לו בכתב האישום, ונקבעו טיעונים לעונש ליום 22/10/01.
6. ביום 22/10/01 בת"פ 2047/00 עתר הסנגור לבטל הרשעת התובע, לאור הראיות החדשות שהגיעו לידי ההגנה, לפיהן התברר לו, כי יאיר מואשם בדיוק באותה עבירה שמואשם בה התובע, כאשר התביעה לא הביאה הדבר לידיעתו או לידיעת הנאשם, ובית המשפט אף הרשיע את יאיר באותה עבירה. עוד טען, כי אינו יודע אם התביעה ידעה שהתובע ויאיר הורשעו בנפרד באותה העבירה, ואם כן, ראה זאת בחומרה שלא הביאה הדבר לידיעתו ולידיעת בית-המשפט.
7. ביום 6/03/2002 הורה כב' השופט שדמי על זיכוי הנאשם מחמת הספק, בנסיבות של היעדר אזכור שותפות אדם נוסף בעבירה, שיש בו לשנות באופן מהותי את תמונת הדברים. בית המשפט תמה הכיצד ניתן לצפות ממנו להגיע לחקר האמת, כאשר האמת לא מוצגת בפניו בכתב האישום. בית-המשפט הסכים עם הסנגור, כי בהליך שהתנהל בפניו נפל פגם מהותי שפגע ממשית בזכות הנאשם להליך ראוי (להלן: "ההחלטה המזכה"). בהערת אגב אציין, כי לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת צורפה בקשה לתיקון פרוטוקול, כך שההחלטה מ- 6/3/02 תתוקן ל- 25/3/02, ובית המשפט נעתר לה. ככל שמדובר בהחלטה דנא, הרי תאריכה הוא מיום 25/3/02.
8. לטענת התובע, הגשת כתב האישום נגדו בנסיבות לעיל, נעשה שלא כדין, תוך ביצוע עוולת נגישה וידיעה כי אחר ביצע העבירה שיוחסה לתובע בכתב האישום. לחילופין הוא טען כי נתבעת מס' 1 התרשלה בהגשת כתב אישום נגדו בנסיבות לעיל ו/או לא דאגה למחוק האישום נגדו שעה שהתברר לה ו/או צריכה הייתה לדעת, כי אחר הואשם והורשע בעבירה שיוחסה לו. נתבעת מס' 2, כמעבידתה של נתבעת מס' 1, אחראית באחריות שילוחית כלפי התובע. ההליכים נשוא התיק הפלילי נכפו עליו ולכן זכאי הוא לפיצוי. הוא טען כי הליכים אלו מהווים פגיעה חמורה בו, ופגיעה בשמו הטוב, בזכותו לפרטיות ולחירות. כבודו נרמס, ומאז הגשת כתב האישום נגדו היה נתון בחרדה ואימת חרב העונש ושלילת חירותו הייתה מונחת על צווארו, שעה שלא היה כל יסוד לאשמה. הגשת כתב האישום היווה עבורו השפלה וביזוי, והנזקים בגין כך מוערכים ע"י התובע ב- 95,000 ₪ או כל סכום אחר שיקבע על-ידי בית-המשפט. עוד טען התובע, כי עקב הגשת כתב האישום, שלא כדין, הוטרד טרדה של ממש, איבד ימי עבודה, ובכלל זה נגרמו לו הוצאות נסיעה, ועל-כן מוערך נזקו בראש נזק זה ב- 5,000 ₪.
9. מנגד, טענה הנתבעת להתיישנות והיעדר עילה. היא טענה כי תביעת התובע מוגזמת, וסכום הפיצוי הנתבע אינו מכומת ו/או מפורט כדין. התביעה מהווה הליך סרק מראשיתו, והינה אחת מבין שש תביעות שונות שהגיש לבית-המשפט השלום בטבריה, וכן בקשות רבות לפטור מאגרת בית-משפט וערעורים על החלטות ביניים הניתנות בעניינו.
10. הנתבעת טוענת להיעדר התרשלות מצידה בהגשת שני כתבי אישום נפרדים כנגד התובע ואחיו ללא שנכתב כי גידול הסם נעשה בצוותא עם אחר, וכי הדבר לא גרם לעיוות דין לתובע, וכי ההחלטה המזכה בטעות יסודה. לחילופין טענה כי הגשת שני כתבי אישום נפרדים, ללא ציון בצוותא, מהווה פגם טכני בלבד, ולא היה בו כדי לשנות מהכרעת הדין המרשיעה. הסיבה להפרדת שני כתבי האישום הייתה, כי התביעה סברה שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה של כל אחד מהאחים בנפרד בגין גידול השתילים, ומשיקול של הצורך בלהעיד את התובע במשפט של יאיר.
11. הנתבעת טענה כי העובדה כי בעבירה היו מעורבים התובע ואחיו יאיר הייתה מונחת בפני בית המשפט בתיק החקירה שהוגש כראיה מטעם הנתבעת, ובית-המשפט ידע ו/או היה צריך לדעת בדבר מעורבות יאיר בגידול הסם. הרשעת יאיר, אין בה כדי להשליך על הרשעת התובע, אלא יש בה כדי לאשש את סברת הנתבעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת כל אחד מהאחים בנפרד. לאור האמור, ההחלטה המזכה שגויה, ומשכך אין התובע זכאי לסעדים המבוקשים על ידו.
12. באשר לנזק טענה הנתבעת כי התובע לא פירט את הנזקים שנגרמו לו לטענתו ולא כימת את תביעתו כדין, לא צירף חוו"ד רפואית להוכחת הנזק המנוי בסעיף 14 לתביעה, והכחישה כל קשר סיבתי, בין הנטען בתביעה לנזקים המוכחשים. לחילופין טענה כי , התנהגות התובע מהווה אשם תורם בשיעור 100% ו/או בשיעור גבוה אחר. כן, יש לבחון את זכאות התובע לפיצוי על-פי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן : "החוק").
13. התובע טען, בכתב תשובה כי התביעה לא התיישנה, כפי שיובהר במסגרת הדיון גופו.
14. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, מטעם התביעה הוגש תצהיר התובע, ומטעם ההגנה הוגש תצהירה של עו"ד עינת רגב (עמשלום לשעבר), ובכלל זה הוגשו סיכומי הצדדים. התייחסות לאמור שם, ככל שתהיה לכך רלבנטיות, תהא במסגרת המשפט גופו.
דיון:
15. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא אם התביעה התיישנה ו/או חל שיהוי בהגשתה. במידה והתשובה תהיה שלילית, תיבחן השאלה אם המדינה עוולה בעוולת הנגישה כלפי התובע, ובכלל זה האם התרשלה כלפיו. ככל שהתשובה חיובית, תידון שאלת גובה הפיצוי.
התיישנות:
16. הנתבעת טענה בכתב ההגנה ובסיכומיה, כי התביעה התיישנה ויש לדחותה. לחילופין, הוסיפה בסיכומיה, שדין התביעה להידחות מחמת שיהוי ניכר הגובל בהתיישנות, דבר שפגע בזכותה להגנה ראויה. לטענת הנתבעת, עילת התביעה, הינה מעשה ו/או מחדל שלה בהגשת כתב האישום נגד התובע, עילה שצמחה ביום 11/4/00 בו הוגש כתב האישום, ומשהוגש כתב התביעה ביום 18/5/08, התביעה התיישנה.