"עיקול כספי רווחים של נערת ליווי בשל דרישת מס הכנסה לשלם מס בגינם"

1.         המבקש מבקש להטיל עיקול על כספים שנתפסו בדירת מגוריה של המשיבה להבטחת תשלום חוב מס נטען לשנות המס 2006-2011 בשל הכנסותיה מעיסוקה כנערת ליווי, בהתאם לסעיף 194 ל פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה).

            המשיבה מתנגדת לבקשה.

רקע עובדתי

2.         ביום 6.2.13 ערכה משטרת ישראל חיפוש בדירת מגוריה של המשיבה, בהתאם לצו חיפוש שניתן על ידי בית משפט השלום, בשל חשד להחזקת סם.

            תוך כדי החיפוש נתפסו כספים במזומן בסכום של 242,400 ש"ח ועוד 135 דולר (להלן - הכספים).

            לשאלת החוקר, השיבה המשיבה כי הכספים הם רווחיה מעיסוקה כנערת ליווי מזה כ-7 שנים.

3.         המבקש השתמש בסמכותו לפי סעיפים 145(א)(2)(ב) ו-194(א)(2) ל פקודה וקבע את הכנסותיה לפי מיטב שפיטתו לאותן שנים.

            השומה מורכבת מהכנסות שונות שדווחו על ידי מעסיקיה השונים בחלק מהשנים, מהכנסותיה החודשיות מעיסוקה כנערת ליווי כפי שנמסר על ידה בחקירתה, כ-3,500 ש"ח לחודש, ומהוצאות מחיה על פי טבלת מחיה של מס הכנסה.

            לאחר שהשומה נמסרה למשיבה, וזו לא שילמה את המס שנקבע על פיה, פנה המבקש לבית  המשפט בבקשה להורות על עיקול הכספים בהתאם לסעיף 194(ג)(1) ל פקודה.

4.         כב' השופט אלטוביה הורה בהחלטתו מיום 13.3.13 על עיקול מחצית הכספים.

            בדיון שנערך בפני ביום 2.7.13 העידו ונחקרו גב' אורנה קאפח, רכזת חוליה אצל המבקש, שתצהירה תמך בבקשה, והמשיבה עצמה, ולאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומי טענותיהם.

תמצית טענות הצדדים

5.         המבקש טוען כי התקיימו בעניננו התנאים להטלת העיקול: סבירות השומה, החשש להכבדה על גביית המס ומאזן הנוחות.

            סבירות השומה מתבססת על הכנסותיה של המשיבה מעיסוקה כנערת ליווי, כפי שנמסרו על ידה בחקירתה במשטרה, וכן על הוצאות מחיה המתאימות לרמת חייה.

            החשש להכבדה על גביית המס מבוסס על כך שהמשיבה לא דיווחה בכל אותן שנים על הכנסותיה וכן על כך שאין לה נכסים נוספים, שניתן להיפרע מהם.

            באשר למאזן הנוחות מפנה המבקש לכך, שכעולה מחקירתה, כל הוצאותיה ממומנות על ידי הגברים, להם היא משמשת בת לוויה, כך שהיא איננה זקוקה לכספים הללו.

6.         ב"כ המשיבה טוענים, כי אין להתייחס לכספים שניתנו למשיבה על ידי אותם גברים כהכנסה החייבת במס אלא כמתנה או כהכנסה זקופה בין בני זוג, הפטורות ממס, שכן היא שמשה למעשה כ"פילגש" לאותם גברים.

            לטענתם, השומה "נופחה", כאשר מצד אחד הוצאות המחיה נקבעו על פי טבלת מחיה שאינה מתאימה כלל לרמת חייה האמיתית של המשיבה, ומצד שני לא נלקחו בחשבון הוצאות מוכרות הכרוכות באותו עיסוק.

            לטענתם, לא הוכח כל חשש ממשי לתשלום המס, כאשר הדבר יידרש.