מדינת ישראל נ' מנצור ואח'

כתב-האישום

1.         כנגד הנאשמים, אב ובנו, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: חוק העונשין] כלפי המתלונן, אשר היה באותה העת מורה לפיזיקה בתיכון "עמל" בטירה של י' מ' (להלן: י'), בתו של הנאשם 1 ואחותו של הנאשם 2.

על-פי עובדות כתב-האישום, כשלושה שבועות עובר ליום 4.6.08 התקיימה בבית-הספר בחינת מתכונת בפיזיקה בה נבחנה י', במהלכה העיר לה המתלונן כי הוא יודע שהיא העתיקה בבחינה. י' התקשרה לאביה - הנאשם 1, וביקשה כי יגיע לבית-הספר.

            הנאשם 1 אכן הגיע למקום, פגש במתלונן ושאל אותו האם הוא "בן עלי". המתלונן השיב בחיוב, והנאשם 1 אמר לו בתגובה: "אתה תשלם על זה ביוקר. היום יורים על הבית שלך", ועזב את המקום. כעבור מספר דקות, שב הנאשם 1 אל המקום ואמר למתלונן כי הוא שקרן, נוכל וגנב וכי יפוצץ לו את הבית ויהפוך אותו לנכה.

            מספר ימים לאחר מכן, בשעת בוקר, פגש הנאשם 2 את המתלונן בחצר בית-הספר וביקש לדבר איתו בעניינה של י'. בנסיבות אלו, אמר הנאשם 2 למתלונן כי י' השקיעה מאמץ רב בלימודים לבחינה, ועל כן עליו לתת לה ציון 100. המתלונן סירב ובתגובה, אמר לו הנאשם 2 כי יזרוק רימון על ביתו.

כעובדת רקע מתאר כתב-האישום, כי כעבור מספר ימים בוצע ירי על רכבו של המורה.

זירת המחלוקת והתנהלות העדים

2.         במענה לכתב-האישום כפרו הנאשמים במעשים המיוחסים להם, כשנאשם 2 הוסיף כי לא היה במקום.

            במהלך ניהול התיק ובסיכומים הוברר, כי המחלוקת המרכזית נוגעת לשאלת מהימנות המתלונן. לטענת הסניגור והנאשמים, המדובר במתלונן בעייתי, בעל רישום פלילי, אשר ניסה להיאחז בכל דרך לזכות בתשומת לב הסובבים אותו במערכת החינוכית.

3.         בטרם פירוט העדויות הרלבנטיות וקביעת ממצאי מהימנות, חשוב להזכיר את התנהלות עדי התביעה 6 - 11. במהלך ארבע ישיבות הוכחות לא התייצבו עדי תביעה אלו, לרבות המתלונן, כולם אנשי חינוך. נשלחו תעודות מחלה, בהמשך העדים זומנו במסירות אישיות ולאחר מכן הוצאו צווי הבאה (ראו פרוטוקולים מיום 6.9.12, 26.11.12, 27.11.12). נמסר לי על-ידי ב"כ התביעה, כי העדים אף נחקרו במשטרה בענין אי-התייצבותם במהלך אחת מתקופות הדחיה (פרוטוקול ישיבת 6.5.12). בסופו של יום, בישיבת יום 6.9.12 העידו ע.ת.6 - המתלונן ו - ע.ת.9 - סגן מנהל בית-הספר, לאחר שבוצעו צווי הבאה במהלך יום הדיונים והם הובאו לבית-המשפט על-ידי שוטרים. בסוף יום הדיונים, הוצאו שוב צווי הבאה נגד העדים הנותרים, ורק לאחר שאלו בוצעו, ובישיבה לאחר מכן שהתקיימה ביום 26.11.12, העידו ע.ת. 10 - מחנך בבית-הספר, ע.ת.7 - יועץ חינוכי, ע.ת.8 - מורה וסגן מנהל נוסף בבית-הספר וכן ע.ת.11 - מנהל בית-הספר בזמנו.

            ייאמר באופן כללי, כי ניכר שהעדים כולם חשו אי-נוחות רבה במהלך העדות בבית-המשפט, ניסו למזער מהאירועים, רובם נטלו חלק בהשחרת המתלונן וחלקם אף היו עדים עויינים (ע.ת. 6, 7 ו - 8).

4.         למרות זאת, אומר כבר, כי התביעה הצליחה להוכיח את המיוחס לנאשמים מעבר לספק סביר, על בסיס עדות המתלונן והודעתו במשטרה, חיזוקים שנתקבלו מעדויות עדי התביעה והנאשמים, והתרשמותי מחומר מהימנות הנאשמים.

פרשת התביעה

עדות המתלונן

5.         במרכז פרשת התביעה עומדת עדות המתלונן.

כפי שפורט, המתלונן העיד בישיבת יום 6.9.12, בשעות אחה"צ, לאחר שאותר והובא על-ידי שוטר.

כיום, המתלונן הינו מורה לפיזיקה בתיכון "טומשין", בעת האירועים היה המורה לפיזיקה של י'.

בתחילת העדות, שלל היכרות עם הנאשמים ומסר כי הוא מכיר רק את י' (פרוטוקול עמ' 18 ש' 33, עמ' 19 ש' 2). כן העיד בשלב זה, כל כל הענין עם הבחינה הסתדר בתיווך המנהל.

לאחר שעומת עם גירסתו במשטרה והתובע רענן את זכרונו, העד אישר כי כל מה שמסר במשטרה דברי אמת הם (עמ' 20 שורות 1 - 2).