פסק דין
התובעים בני זוג, התקשרו ביום 14.1.99 בהסכם עם הנתבעת 1 (להלן: ההסכם) בו התחייבה הנתבעת 1 לבנות ולמכור לתובעים דירה בבניין בן 18 קומות שנבנה על ידי הנתבעת 2, בסמטת הלוטם 1 בנתניה, המהווה חלק מחלקה 29 בגוש 7948 (להלן: הדירה).
לאחר חתימת ההסכם הגישו התובעים לנתבעת 2 שלוש הזמנות שינויים ותוספות. הזמנה מס' 731 מיום 31.3.00 (הכוללת זיכוי כספי בסך 215 ₪ בגין ביטול אמבטיה), הזמנה מס' 888 מיום 9.8.00, והזמנה מס' 906 מיום 6.9.00.
הנתבעת 2 הינה הקבלן המבצע שבנה עבור הנתבעת 1 את הבית המשותף בו מצויה דירת התובעים.
מועד השלמת עבודות הבניה ומסירת החזקה נקבע בהסכם ליום 30.12.01. עפ"י גרסת התובעים, החזקה בדירה נמסרה לרשותם בפועל רק ביום 27.10.02, ועל כן על הנתבעות לפצות אותם בגין איחור זה. בנוסף טוענים התובעים כי על הנתבעים לפצות אותם בגין ליקויים ואי התאמות בדירה.
נוכח טענות התובעים בדבר ליקויים ואי התאמות בדירה מינתה כב' הנשיאה דפנה בלטמן קדראי את המהנדס יצחק ברמן כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו לעניין ליקויי הבניה ואי ההתאמות הנטענים בדירת התובעים ולשם הערכת עלות תיקונם. ביום 24.6.09 הגיש המומחה ברמן את חוות דעתו, ובין היתר קבע כי הצפת המים שארעה בדירת התובעים נגרמה כתוצאה מליקוי במערכת הביוב כאשר העובדה שקוטר צינור השופכין המשותף (הקולטן האנכי) שהותקן הינו 4" ולא 6" תרמה תרומה משמעותית להיווצרות הסתימה בצנרת. למעט ליקוי זה לא נמצא ליקוי נוסף במערכת הביוב.
על יסוד חוות דעתו של המומחה ברמן, שלחה הנתבעת 1 ביום 14.7.09 הודעת צד ג' ל "איחוד מהנדסים לעבודות מים", עמה התקשרה בהסכם לביצוע עבודות תכנון מערכת האינסטלציה וצנרת המים בבניין המשותף בו נבנתה דירת התובעים.
טענות התובעים
לטענת התובעים, לאחר מסירת הדירה לרשותם בחודש אוקטובר 2002 נתגלו ליקויים ופגמים הבאים לידי ביטוי בכתמי רטיבות וכתמי עובש בצד הפנימי של הקירות החיצוניים, ובהצטברות רטיבות על הריצוף. התובעים שכרו את שירותיו של המהנדס דוד אייזן, ועל פי ממצאי בדיקתו מיום 11.9.02, נמצאו בדירה ליקויים ואי התאמות בבנייה שעלות תיקונם נאמדה על ידו בסך של 17,650$. בנוסף קבע המומחה בחוות דעתו המשלימה מיום 1.2.04 כי נמצאו ליקויים נוספים בדירה שעלות תיקונם הוערכה בסך של 1,500$.
התובעים טוענים כי חוק המכר (דירות) מקים לקבלן אחריות לאי התאמה וליקויים, ואם הקבלן העלה להגנתו טענה לפיה אי ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של רוכש הדירה – מוטל נטל השכנוע להוכחת הטענה על הקבלן. התובעים סבורים כי הנתבעות לא הרימו את הנטל שהוטל על כתפיהן להוכיח את אחריות התובעים לקיומם של הליקויים בדירה.
כמו כן טוענים התובעים כי הנתבעות עיכבו את ביצוע עבודות התיקונים בדירה, וכפועל יוצא הדירה לא היתה ראויה למגורים במועד המסירה שנקבע בהסכם. בשל האיחור במסירת החזקה נאלצו התובעים להאריך את חוזה השכירות בדירה שבה התגוררו לתקופה נוספת של 10 חודשים בסך של 500$ לחודש.
התובעים מציינים בהקשר זה כי המועד להשלמת בניית הדירה ולמסירתה נקבע בהסכם לתאריך 30.12.01, תוך הסתייגות לגבי עבודות הפיתוח בחצר הבניין אותן ניתן להשלים לאחר תאריך זה. אולם הדירה לא נמסרה לחזקת התובעים בתאריך זה. למעלה מזאת, ביום 7.7.02 נמסרו לתובעים מפתחות הדירה לשם ביצוע עבודות רובה אפוקסית בריצוף הדירה על ידי בעל מקצוע מטעמם, אך גם במועד זה לא היתה הדירה מוכנה למסירה וראויה למגורים. ולראיה מפנים התובעים לפרוטוקול מסירת הדירה מתאריך 7.7.02 בו נכתב כי הדירה נמסרה לדיירים לשם ביצוע העבודות על ידם ולאחר מכן יושלמו העבודות בדירה על ידי הנתבעות. עבודות אלו כללו, לגירסת התובעים, התקנת דלתות פנים, שיש וארונות מטבח, קרמיקה, אביזרי אינסטלציה וכלים סניטרים וכן הרכבת אביזרי חשמל. עוד מציניים התובעים כי רק בחודש אוקטובר 2002 נערכה בדירה בדיקה של מערכת החשמל על ידי בודק מוסמך, ולאחריה חוברה הדירה לחשמל וניתן היה לעשות בה שימוש למגורים.
טענות הנתבעות
הנתבעות טוענות כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף חמש שנים וחצי מהמועד שבו נמסרה הדירה לחזקתם, כאשר חלק מהליקויים הנתבעים בכתב התביעה הינם ליקויים הנכללים בתקופת הבדק והאחריות בגינם הסתיימה לפני שנים.
הנתבעות כופרות בגירסת התובעים בדבר האיחור במסירת הדירה, ועל-פי גירסתן, בהסכם שנחתם עם התובעים ניתנה לנתבעות תקופת הארכה ("גרייס") של שלושה חודשים לעיכוב במסירת הדירה עד לתאריך 30.3.02. כעולה מהתכתבות שניהולו הצדדים באותה העת, הנתבעות ביקשו למסור את הדירה לתובעים במהלך תקופת ההארכה – בחודש ינואר 2002, אך התובעים סירבו לקבל לרשותם את החזקה תוך שהם מציבים לנתבעות תנאים בלתי סבירים.
לטענת הנתבעות, חרף סירובם של התובעים לקבל את החזקה בדירה, ביצעו התובעים בדירה עבודות באמצעות פועלים מטעמם שהסבו נזקים לאריחי הקרמיקה ולאביזרי המתכת שהותקנו בדירה. התובעים דרשו מהנתבעות להחליף את אריחי הקרמיקה שנפגמו עקב עבודת הפועלים מטעמם, ולפנים משורת הדין נעתרו הנתבעות לדרישתם ואף סיפקו לתובעים חלק מאריחי הקרמיקה על חשבונן לאחר שהכמות שסיפקו התובעים לא היתה מספקת. בחודש אפריל 2002, לאחר סיום עבודות החלפת האריחים, דרשו התובעים מהנתבעות גם את החלפת הפנלים בדירה.
הנתבעות מדגישות כי הדירה היתה מוכנה למסירה וראויה למגורים עוד בחודש ינואר 2002, כפי שהודע לתובעים במכתב שנשלח מטעמן ביום 11.1.02 (נספח ג' לתצהיר הנתבעות), אלא שהעיכוב במסירת הדירה נבע מפעולותיהם של התובעים ואי נכונותם לקבל את החזקה.
הנתבעות מוסיפות כי לאחר מסירת הדירה לתובעים בוצעו על ידי עובדים מטעמן תיקוני שנת בדק, בהתאם לדרישות התובעים, והליקויים שנמצאו בדירה תוקנו כמפורט בפרוטוקול המסירה. כמו כן ביצעו הנתבעות תיקונים נוספים שנדרשו על ידי התובעים במהלך שנת הבדק ולאחריה, ובסמוך לסיום שנת הבדק נערך פרוטוקול שנת בדק ובו פירטו התובעים את הליקויים שאותרו על ידם בדירה והתובעת אישרה בחתימתה כי הליקויים תוקנו לשביעות רצונה.
אשר לליקויים נשוא התביעה טוענות הנתבעות כי בשנת 2004 פנו אליהן דיירים המתגוררים בקומה מתחת לדירת התובעים בתלונות על חדירת רטיבות לדירתם מדירת התובעים. בעקבות בדיקת הנתבעות התברר כי המקור לרטיבות הינו התקנה לקויה של הג'קוזי בדירת התובעים. הנתבעות יצרו קשר עם חברת אל-גל שהרכיבה עבור התובעים את אמבט הג'קוזי, ונציג מטעם החברה ביקר בדירת התובעים וביקש לבצע את התיקון הנדרש. אולם התובעת מנעה מבעדו את התיקון בטענה כי עורך דינה אינו מאשר זאת. בעקבות תלונות נוספות מצד השכנים המתגוררים בקומה מתחת לדירת התובעים, תיאמו הנתבעות מפגש בין דיירי הדירות עם התובעים ונציג הנתבעות, ובפגישה זו הוסכם כי חברת אל-גל תשלח נציג מטעמה לתקן את הליקוי בג'קוזי והתובע חתם על הסכמה לביצוע התיקון. לטענת הנתבעות, חרף סיכום זה לא תוקנה הנזילה בג'קוזי עד לשנת 2008.
טענות הצד השלישי