פסק-דין בתיק ת"א 5514-12-10

רקע וטענות הצדדים

מונחת בפניי תביעה כספית בסך 1,154,383 ש"ח.

מר ו.י שהינו יליד 1954 (להלן: " התובע") רכש מאת מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת") פוליסת ביטוח חיים מסוג "קרן אור טופ" אשר כוללת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה ובגין נכות תאונתית (להלן: " הפוליסה").

התובע עבד בתעשיית היהלומים ועסק בחיתוך יהלומים. הוא נחשף לאבק מתכתי שחור שנוצר במהלך העבודה. חשיפתו נעשתה באופן אינטנסיבי ויומיומי הן במגע עור והן בשאיפה לדרכי הנשימה. התובע לקה במחלת הפרקינסון, דבר שלבסוף הובילו לאובדן כושר עבודתו.

התובע פנה למוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בפגיעתו כתאונת עבודה, והעניק לו נכות צמיתה בשיעור של 100%.

 משכך פנה התובע לנתבעת בתביעה לתשלום פיצוי חודשי בגין אובדן כושר עבודה, ואכן הנתבעת הכירה באובדן כושר עבודה מלא של התובע, והיא משלמת לו מאז שנת 2007 פיצוי בגין כך.

מאידך, מסרבת הנתבעת להכיר בארוע כ"תאונה" ולפצות את התובע בסכום של 1,000,000 ש"ח הנקוב בפוליסה בגין כך.

לאחר שכל ניסיונות התובע לקבל את תגמולי הביטוח המגיעים לו בגין התאונה העלו חרס, לא נותר בידיו כל ברירה אלא להגיש תביעה זו .

לטענת התביעה, נכות מתאונה המוגדרת בפוליסה כאיבוד מוחלט של כושר העבודה עקב תאונה.

עבודתו של התובע ביהלומים כללה חיתוך, שיוף והדבקה של אבנים קטנות. במהלך עבודתו הוא נחשף למספר חומרים כימיים בהן מתכות כבדות ורעילות אשר מגבירות את הסיכון לחלות במחלת הפרקינסון.

להגנתה הנתבעת טענה כי במקרהו של התובע אין המדובר בתאונה, שכן על מנת לקבל את תגמולי הביטוח על התובע להוכיח שני דברים במצטבר: האחד, זה קיומה של תאונה והשני קיומה של נכות כתוצאה מהתאונה. לדידה של הנתבעת, אין המדובר הוא בנכות אשר נגרמה כתוצאה מתאונה, אלא בנכות כתוצאה ממחלה. שכן תאונה מעצם טיבה הינה בלתי צפויה, בלתי מכוונת ופתאומית. ב"כ הנתבעת המלומד טוען שאם הפגיעה באה בדרך הדרגתית או היא תוצאה של התפתחות איטית, אזי המדובר במחלה, בעוד שאם לפגיעה מקור ומועד שניתן לאתרם הרי זו תאונה.

במקרה של התובע, לא ניתן היה להצביע על נקודת זמן, שכן המדובר הוא בחשיפה ממושכת של 21 שנה לחומרים כימיים.

דיון והכרעה

השאלה הנחוצה להכרעה היא, האם מדובר בנכות אשר נובעת ממחלה אשר לא מזכה את התובע בפיצוי, או שמא, המדובר בנכות הנובעת מתאונה, אשר מזכה את התובע בפיצוי בהתאם לפוליסה.

נכון הוא שבדרך כלל פוליסות מסוג זה מתייחסות לתאונה כאירוע ממוקד בזמן ובמקום, שהתרחשותו הקונקרטית באותו מקום ובאותו זמן אינה וודאית, שבו נגרם נזק עקב כוח חיצוני לנפגע (ראו בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה), אך יש לבדוק כל מקרה לגופו וכל פוליסה לגופה.

בענייננו במקרה-ביטוח המוגדר בסעיף 1 בנספח הרלבנטי לפוליסה הנדונה (הוגשה וסומנה כ- נ/1 ) כלהלן:

          "תאונה, פירושה - חבלה גופנית ללא קשר לסיבות אחרות שנגרמה על-ידי גורם חיצוני אלים ומקרי, בתנאי שלא גרמה למות המבוטח.

          אם התאונה אונתה בהשפעת מחלה או שינוי חולני, שאין להם קשר לתאונה עצמה, תהיה החברה אחראית רק אם השפעה זו לא היתה הגורם המכריע לנכותו של המבוטח"

בהשוואה בין נוסח זה לבין נוסחים של פוליסות מקבילות של מבטחים אחרים  שנעשתה בת.א (ת"א) 52089/06    גולדנברג אשר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ על ידי כב' השופט שלמה פרידלנדר, עולה מסקנה ברורה לפיה הפוליסה הנדונה אינה צריכה להתפרש כפי שמבקשת ההגנה.

כך למשל בפוליסת נכות עקב תאונה של הראל חברה לביטוח בע"מ, בסעיף 1.1, נאמר:

          "תאונה - תאונה לצורך נספח זה פירושה, חבלה גופנית שנגרמה עקב הפעלת כוח פיזי בלבד, כתוצאה מאירוע פתאומי חד פעמי בלתי צפוי מראש, הנגרם במישרין ע"י גורם חיצוני וגלוי לעין, המהווה ללא תלות בכל סיבה אחרת את הסיבה היחידה הישירה ומידית לנכות. למען הסר ספק, אלימות מילולית ו/או לחץ נפשי ו/או הצטברות של פגיעות זעירות חוזרות לאורך תקופה הגורמים לנכות לא ייחשבו כ'תאונה'".