פסק דין
רקע כללי
התובע, נתב תמונה ותיק בתחום החדשות, החל לעבוד עבור הנתבעת בחודש אפריל 2000, עת החלו שידורי החדשות של ערוץ 2. יובהר, תפקידו של נתב התמונה הינו תפקיד ייחודי, במסגרתו על נתב התמונה לקשר בין אמצעי השידור ולתאם בין כל העוסקים במלאכה בזמן אמת כדי להוציא לפועל את מה שמבקש הבמאי (פרוטוקול עמוד 11 שורה 8-14). באותה תקופה לערך החלה לעבוד בתפקיד דומה גב' אילנית זהר, שהועסקה מלכתחילה כעובדת של הנתבעת (להלן: "אילנית"). התובע הועסק כפרילאנסר (משתתף חופשי) והוציא לנתבעת חשבוניות מס, כנגדן שולמה לו תמורה מוסכמת, שנגזרה ממספר המשמרות שביצע. המשמרות היו בנות עשר שעות כל אחת ובגין כל משמרת שולם לו סכום של 950 - 1100 ₪ (פרוטוקול עמוד 10 שורה 13). בין התובע לאילנית פרץ סכסוך, לאחר שאילנית ביקשה מהתובע להקדים לבוא והוא סירב לה. בעטיה של מריבה זו חדלו לקרוא לתובע וכך נפסקה למעשה ההתקשרות בחודש מרץ 2010.
טענות הצדדים
לטענת התובע יש לראות בו כעובד של הנתבעת וכפועל יוצא מכך הוא זכאי לזכויות של עובד. התובע הדגיש כי עשה עבודה דומה לעבודתה של אילנית, השתלב במערך העבודה של הנתבעת כאחד מעובדיה ולא היה לו עסק עצמאי משלו, אף שעשה, כמו עובדים אחרים של הנתבעת, עבודות נוספות לצורך פרנסתו, ובפרט לנוכח קיצוץ היקף המשמרות אליהן זומן. לא נמסרה לו הצעה קונקרטית לעבוד כעובד ואילו היה מוצע לו, בוודאי שהיה שמח לעבוד כעובד. הואיל ופוטר למעשה, הוא זכאי לפיצויי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, תשלום עבור החזר הוצאות נסיעה ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, סך הכל כ-200,000 ₪ כמפורט בסיכומיו. על אלה יש להוסיף גם שכר טרחת עו"ד, פיצוי הלנה וריבית והפרשי הצמדה.
לטענת הנתבעת התובע ביכר להיות פרילאנסר, כדי שיוכל ליהנות ממעמד זה ולעסוק בעבודות נוספות. היה לו למעשה עסק עצמאי משלו והוא נתן שירותים לגורמים נוספים. בכל אופן אם יוכר כעובד, הרי שיש לעשות קיזוז מהתמורה ששולמה לו, שהיתה גבוהה לעין שיעור מזו ששולמה לעובדים דוגמתו. כן הוגשה תביעה שכנגד להשבה בטענה שהתמורה ששולמה לתובע עולה לעין שיעור על השכר הראוי. בכל אופן הוכחשו כל חישוביו והזכויות להן טען. כן נטען כי חלק מהזכויות התיישנו ובפרט אלה שמתייחסות לתקופה שלפני 16.2.04.
ההליך
בפנינו העידו התובע מר ניר בר טל, מר אורי הר נוי ומנגד גב' אילנית זהר ומר יובל מטרי. לאחר הדיון הגישו שני הצדדים סיכומים.
פסק דין
הלכה פסוקה כי היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע עלפי התיאור שניתן לו ע"י הצדדים או אחד מהם, אלא נקבע מבחינה משפטית על פי נסיבות המקרה כהווייתן (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה – דוד בירגר פד"ע ג 177).
הלכה למעשה נוקטים בתי הדין לעבודה, בבואם להכריע בסוגיה אם פלוני הוא "עובד" אם לאו, ב"מבחן מעורב", אשר המרכיב הדומיננטי בו הוא מבחן "ההשתלבות במפעל" (דב"ע 3-158) יאיר נ' ליברמן פד"ע כה 31; ע"ע (ארצי) 300021/98 טריינין נ' חריש פד"ע לז (2002) 433 להלן: "עניין טריינין - חריש").
בית הדין לעבודה אימץ את מבחן ההשתלבות, שהוא המרכיב הדומיננטי כאמור, כמבחן מועדף וזנח את מבחן ה"מרות" או ה"פיקוח" כמבחנים עיקריים. שתי פנים למבחן ההשתלבות, האחד – החיובי, והפן השני – הפן השלילי. הפן החיובי כתנאי ל"השתלבות" במפעל הוא, שקיים "מפעל" יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, ועל כן אינו "גורם חיצוני", דהיינו, האם משתלב העובד בעיסוקו המרכזי של אותו גורם הנטען להיות מעבידו. תנאי שני להשתלבותו של אדם במפעל הוא הפן השלילי של מבחן זה, לפיו האדם שבו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.
כמו כן נדרש בית הדין לבחינת קיומם של מבחני משנה נוספים, ביניהם המבחנים הבאים: אופן הפיקוח על ביצוע עבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, זהותו של הגורם הנושא בתשלומי המס, תשלומי מע"מ, כיצד ראו הצדדים את יחסיהם וכיצד הגדירו אותם, שאלת רציפות הקשר, עקביותו, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד (ע"ע (ארצי) 300275/98 ויסלר – מוקד ניתן ביום 18.12.00; ע"ע (ארצי) 431/07 סוכנובר נ' מד"י ניתן ביום 6.4.08).
בחינת מכלול הסממנים השונים המצביעים לכאן או לכאן תובילנו למסקנה בדבר קיומם או היעדרם של יחסי עבודה.
מן הכלל אל הפרט. במקרה דנן אין חולק למעשה כי התובע שימש כעובד של המשיבה. עת הוקמה החלה המשיבה בפעילותה והתקשרה עם בעלי מקצוע מוכשרים דוגמת אילנית והתובע – כאלה שעבדו קודם לכן בגופי תקשורת אחרים וצברו ניסיון מוכח, שלא היה לנתבעת. הנתבים השונים שעמם עובדת הנתבעת, כולם (למעט אחד) הינם עובדיה. מדובר בליבת הפעילות של הנתבעת ולא בפעילות חיצונית צדדית. מדובר כאמור בתפקיד שעושה הנתב במסגרתו הוא מתאם בין עובדים מקצועיים שונים כדי ליצור תמונה מתאימה. אין חולק כי בסופו של דבר לא נערך חוזה עבודה, שהובא לחתימת התובע. לשיטת מר יובל מטרי, הבין שהתובע אינו מעוניין בחוזה עבודה ולכן לא הכין לו חוזה כזה (פרוטוקול עמוד 24 שורה 1-5). לשיטת התובע כלל לא הוצע לו חוזה קונקרטי מעין זה. דבריה של אילנית בעניין זה אודות שיחת מסדרון, כמה שנים קודם לכן, ממנה הבינה כי התובע אינו מעוניין בחוזה כזה, לא סגי בה. יש הבדל בין דיבורים בעלמא לבין הצעה כתובה ומפורטת. הצעה כזו מעולם לא הוצעה לתובע על ידי הנתבעת.
התובע הדגיש את ההבחנה בין הנתבעת לבין אולפני הבירה – שלהם נתן שירותים כקבלן חיצוני – בכך שהיתה מחויבות להתקשרות עם הנתבעת למשך שלוש פעמים בשבוע (פרוטוקול עמוד 9 שורה 19-21). מחויבות זו הייתה הדדית והיא מנעה ממנו להתחייב להתקשרויות נוגדות. הנתבעת קדמה מבחינתו לכל גוף אחר שרצה להתקשר עמו. אכן בזמן הפנוי המעט שנותר לו, יכול היה להתקשר עם גורמים נוספים, מבלי שיפגע במחויבותו לנתבעת (פרוטוקול עמוד 9 שורה 30). בשנים האחרונות קודם לסיום הקשר עם הנתבעת, החלה האחרונה להעסיק עובדים שכירים שעשו את עבודת ניתוב התמונה (כפי שעשה התובע) וממילא הצורך בהתקשרות עמו פחת והיקף עבודתו הלך והצטמצם (עדות אילנית, פרוטוקול עמוד 18 שורה 10-12 ועדות יובל מטרי, פרוטוקול עמוד 23 שורה 19-22). ממילא חייב היה, כדי לפרנס עצמו, להגדיל את היקף ההתקשרויות החיצוניות כקבלן עם גופים חיצוניים. היה זה מחמת צמצום העסקתו בנתבעת.
ההתקשרות בין התובע לנתבעת הייתה, אפוא, בעלת אופי מתמשך, קבוע ומחייב. בשנים הראשונות עבד שלושה ימים בשבוע ובשנים האחרונות הצטמצם ההיקף ליום בשבוע. היה על הנתבעת להציע לתובע באופן קונקרטי התקשרות בחוזה ספציפי. כעולה מעדותו (פרוטוקול עמוד 7 שורה 29-32 ועמוד 8 שורה 1-2) עניין זה עלה במהלך שיחה עם הסמנכ"ל מר יובל מטרי. חרף בקשתו (פרוטוקול עמוד 12 שורה 1-2) לא הכינה הנתבעת הצעת חוזה עבודה מפורטת ומסודרת והיא אינה יכולה, אפוא, להיבנות מעניין זה. היה על הנתבעת שביקשה התקשרות, בה מעמיד התובע את מרצו, כשרונו וכוח עבודתו לטובתה, להציע לו הצעה מפורטת, אך כזו לא הוצעה אף לשיטתה (כפי שהעיד מר יובל מטרי, פרוטוקול עמוד 24 שורה 1-5). נדגיש כי במקרה זה אף לא נחתם עם התובע חוזה כקבלן ובו סעיף "גדרון" כפי שנעשה במקרים רבים אחרים שנבחנו בפסיקה (ראו ע"ע (ארצי) 300256/98 אייזיק נ' תה"ל תכנון המים לישראל פד"ע לו 817 (2002), (להלן: "עניין אייזיק") ; ע"ע (ארצי) 308/08 עברון נ' אנוש מערכות ניהול והנדסה חברה (ניתן ביום 20.1.11); ע"ע (ארצי) 570/07 טיברמן נ' מקורות חברת מים (ניתן ביום 24.12.09) ; ע"ע (ארצי) 14122-07-10 מכללת רמת גן – אורי פרייס (ניתן ביום 13.9.12), להלן: "עניין פרייס").
נציין כי לתובע שולמו זכויות מסוימות, בדומה למקובל ביחס לעובדים שכירים, כפי שהעיד יובל מטרי לעניין עבודה בשעות נוספות (פרוטוקול עמוד 25 שורה 18).
אין גם חולק כי המשמרות שנקבעו לתובע היו על ידי עובדת הנתבעת – אילנית, והתובע ביצע את עבודתו באולפני ההקלטה של הנתבעת, עם עובדיה האחרים "כתף אל כתף" מבלי שהיה כל הבדל בינו לבין נתבי התמונה האחרים שעבדו שם.
אכן נכון כי אילנית, עת עסקה בשיבוץ נתבי התמונה, בחנה באיזה יום נוח לתובע, אך היא עשתה כך ביחס לכלל הנתבים, כולל העובדים השכירים, ולכן אין בכך כל רבותא.