האם מוכרת כרטיסי הפיצוח הפרה את זכויות היוצרים של בעלת הזכויות בישראל?

השופט צ' זילברטל:

1.        חברה מכרה ללקוחותיה כרטיס המאפשר פענוח שידורי לווין מקודדים המשודרים על-ידי רשתות זרות. הרשתות הזרות שידרו שידורי טלוויזיה מקודדים שבהם יש לחברה אחרת זכויות יוצרים בלעדיות בישראל. האם מוכרת כרטיסי הפיצוח הפרה את זכויות היוצרים של בעלת הזכויות בישראל? זו השאלה העיקרית הניצבת להכרעה בפנינו בגדרו של ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו מיום 19.5.2011 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה ד' פלפל) ב-ת"א 1094/11 (להלן: פסק הדין), בגדרו נקבע כי המערערת והמשיבה שכנגד הפרה את זכויות היוצרים של המשיבה והמערערת שכנגד.

רקע

2.        במהלך קיץ 2006 נערכו בגרמניה משחקי הגביע העולמי ה-18 בכדורגל (להלן: המונדיאל). משחקים אלה מאורגנים על ידי המשיבה הפורמאלית 4, International de Football Association Federation (להלן:פיפ"א). פיפ"א היא בעלת הזכויות בשידורי משחקי המונדיאל ברחבי העולם. לטענת המשיבה והמערערת שכנגד, חברת צ'רלטון בע"מ (להלן: צ'רלטון), היא רכשה את הזכויות הבלעדיות לשידור משחקי המונדיאל בשטחי מדינת ישראל. כפי הנטען בכתב התביעה, לצ'רלטון נודע כי חברה בשם טיוב בע"מ (להלן: טיוב) מבצעת שידורים פומביים של משחקי המונדיאל. בעקבות פניית צ'רלטון לטיוב הסבירה האחרונה, כי היא רכשה מנוי לצפיה בשידורי משחקי המונדיאל ברשת שידור דרום-אפריקאית בשם MNET (להלן: MNET), ששידוריה מועברים באמצעות לוויין. המנוי נרכש מהמערערת והמשיבה שכנגד, חברת טלראן תקשורת (1986) בע"מ (להלן: טלראן) - שהיא חברה פרטית הרשומה בישראל והעוסקת בין היתר בייבוא, שיווק ומכירה של אמצעי תקשורת, אשר סיפקה לטיוב כרטיס מוצפן המאפשר לפענח את שידורי MNET ולצפות בהם. לטענת צ'רלטון התברר לה, כי טלראן מוכרת ומפיצה כרטיסים מקודדים (להלן: הכרטיסים) המאפשרים פענוח שידור לוויני מקודד של רשתות שידור זרות, בהן MNET ורשת לוויינית נוספת, ART המשדרת (ככל הנראה) מירדן (להלן: ART; וביחד: הרשתות הזרות). הרשתות הזרות שידרו את משחקי המונדיאל בשידור לוויני מקודד, וקליטתם וצפייה בהם בישראל התאפשרה אך ורק באמצעות הכרטיסים. נוכח ממצאים אלה הגישה צ'רלטון תביעה לבית המשפט המחוזי.

3.        בכתב התביעה טענה צ'רלטון, כי הכרטיסים אינם מותרים לשימוש בישראל וכי מכירתם עולה כדי הפרת זכויות היוצרים שיש לה לגבי שידורי משחקי המונדיאל בישראל, שהם שידורים המוגנים על פי חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: החוק הישן או החוק או חוק זכות יוצרים). עוד נטען, כי טלראן מכרה לכל הפחות 7,500 כרטיסים תמורת 500 ש"ח לכרטיס. נוכח כך, נטען, עשו טלראן והמשיבים הפורמאליים 3-1, שהם דירקטורים ובעלי מניות בה, עושר ולא במשפט על חשבונה של צ'רלטון בסכום כולל של 3,750,000 ש"ח. הוסף, כי במסגרת בירוריה של צ'רלטון אודות פעילותה של טלראן והיקפה, נערכה ביום 5.12.2006 פגישה במשרדי צ'רלטון בין אחד ממנהליה של צ'רלטון, מר אלכס וינשטיין (להלן: וינשטיין), לבין נציג טלראן, מר שי אסלן (להלן: אסלן), שהוא בנו של המשיב הפורמאלי 3. וינשטיין הקליט את השיחה ביניהם. תמלול השיחה (להלן: התמליל) צורף לתצהירו של וינשטיין (נספח ג1 למוצג ת/1). לעמדת צ'רלטון, בשיחה זו הודה אסלן בפעולות המפרות שבוצעו על ידי טלראן ובהיקף הרווחים שנצברו בזכות אותן פעולות מפרות.

           בסיכומי צ'רלטון נטען להפרה ישירה של זכויות היוצרים שלה ולחלופין להפרה תורמת שלהם (על משמעות מונחים אלה, כמו גם של המונח "הפרה עקיפה", נרחיב בהמשך). הפרה ישירה: נטען, כי עצם הפצת הכרטיסים המאפשרים את פענוח אותות הלוויין של הרשתות הזרות מהווה הפרה ישירה של זכויות היוצרים, בהתאם לקבוע בסעיף 2(2) לחוק הישן. הודגש, כי הרשתות הזרות שלא היו בעלות זכויות השידור בישראל ושלא הפיצו בישראל כרטיסים לצפיה בערוציהן (שכן טלראן כשלה בהמצאת הסכם כלשהו עם מי מן הרשתות בעניין זה), קידדו את שידוריהן כך שלא ניתן יהיה לצפות בהם בישראל, מה שמנע פגיעה בזכויותיה של צ'רלטון. טלראן הפיצה את הכרטיסים המקודדים ובכך הפרה את זכויות היוצרים של צ'רלטון. הפרה תורמת: נטען, כי זו הוכרה בדין הישראלי אשר קבע כי הספקת תשתית לביצוע הפרה מצמיחה חבות, גם אם פעולת ההפרה עצמה בוצעה בידי אחרים. הודגש, כי טלראן היא זו שאפשרה את פעולת ההפרה - צפיה בערוצים "חסומים" שללא הכרטיסים לא ניתן לצפות בהם בישראל - בספקה את הכרטיסים. יוסף, כי בסיכומים שונה בסיס חישוב הנזק באופן שצ'רלטון טענה למכירת 5,000 כרטיסים על-ידי טלראן, ברווח של 500 ש"ח לכרטיס וסך הכל 2,500,000 ש"ח.

4.        מנגד טענה טלראן, כי הכרטיסים נרכשו מנציגיהם הרשמיים של הרשתות הזרות המשדרות כדין, וכי מדובר באמצעי טכני גרידא לקליטת שידורים בלבד. משכך, נטען, לא מתקיימת הפרה של זכויות יוצרים. הודגש, כי לטלראן אין שליטה על תוכן הערוצים שניתן לקלוט באמצעות הכרטיס. הכרטיסים, נטען, נמכרו ושווקו החל משנת 2003 ללא זיקה לשידורי המונדיאל, כך שאין קשר בין מכירת הכרטיסים לבין המונדיאל. עוד נטענו "טענות סף" שונות: נטען לחוסר יריבות והיעדר עילה - שכן צ'רלטון לא הציגה את שרשרת ההסכמים המלאה המראה כיצד הועברו אליה זכויות היוצרים מאת הבעלים המקוריים של הזכויות - פיפ"א; לשיהוי בהגשת התביעה - שכן זו הוגשה בחלוף ארבע שנים ממועד תחילת השיווק על-ידי טלראן וכשנה וחצי לאחר מכירת המנוי לטיוב; וכן כי התביעה לוקה בחוסר תום לב והיא קנטרנית וטרדנית - שכן הקלטת השיחה בין אסלן לבין וינשטין נעשתה תוך מצג שווא כלפיו של התדיינות עסקית, וכי כל מטרת התביעה היא סחיטת כספים מטלראן.

           בסיכומיה טענה טלראן, כי לא הוכח שמשחקי המונדיאל שודרו ברשתות הזרות, כי לא הוכח שצ'רלטון היא הבעלים בזכויות על השידורים בישראל וכי ממילא לא היתה בעלת הזכויות הבלעדית על שידוריהם בשפה הערבית (נראה כי עיקר רוכשי הכרטיסים נמנו על האוכלוסיה הדוברת ערבית, כעולה מדבריו המוקלטים של אסלן). נטען, כי הכרטיסים אפשרו צפיה בשידורים בשפה הערבית בלבד, וכי בשפה זו, כאמור, אין לצ'רלטון בלעדיות. הודגש, כי ההסכם מכוחו רכשה לכאורה צ'רלטון את זכויות השידור בישראל מבדיל בין עברית, אנגלית וערבית וזאת כיוון ש"ככל הנראה פיפ"א ידעה" שנציגי הרשתות הזרות מוכרים את הכרטיסים באופן המאפשר קליטה גם בישראל ובכוונה לא נתנה לצ'רלטון זכויות שידור מלאות גם בערבית. עוד נטען, כי בפועל נמכרו 120 כרטיסים בלבד, על פני תקופה של מספר שנים, ללא קשר לשידורי המונדיאל, וכי בשנת 2006, היא השנה בה התקיימו המשחקים, נמכרו 22 כרטיסים בלבד. הודגש, כי תחשיב צ'רלטון נסמך על השיחה בין וינשטיין לבין אסלן אך בה נאמר שהשוק הוא בעל פוטנציאל של כ-5,000 כרטיסים, ולא שזה מספר הכרטיסים ששווקו.

5.        לשלמות התמונה יוער, כי ביום 25.5.2008 נכנס לתוקפו חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: החוק החדש), אשר החליף את החוק הישן. עם זאת, החוק הישן הוא המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לענייננו, שכן ההפרות הנטענות נעשו טרם מועד כניסתו של החוק החדש לתוקף.

פסק הדין קמא

6.        אלו אם כן השאלות אשר עמדו להכרעה בפני בית המשפט המחוזי: ראשית, כטענת סף, כלום היה שיהוי או חוסר תום לב בהגשת התביעה; שנית, האם שידורי משחקי המונדיאל הם יצירה המוגנת בזכויות יוצרים; שלישית, האם זכויות אלה שייכות לצ'רלטון; רביעית, האם הפרו טלראן ובעליה (הם הנתבעים שם והמשיבים הפורמאליים 3-1 כאן), או מי מהם, את זכויות היוצרים של צ'רלטון; חמישית, האם עומדות לטלראן הגנות הקבועות בחוק הישן; שישית, האם חייבת טלראן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט; שביעית, מה גובה הנזק.

           נפנה אפוא לבחון את קביעותיו ביחס לכל אחת מן השאלות הללו.

7.        (א) באשר לטענת ה"סף" בדבר הגשת התביעה בשיהוי ובחוסר תום לב נקבע,  כי עצם הקלטת נציג טלראן אינו חוסר תום לב העולה כדי ניצול לרעה של ההליך המשפטי או זכות הגישה לערכאות. בכל הנוגע לטענת השיהוי נקבע, כי התביעה הוגשה כחצי שנה לאחר שנודע לצ'רלטון על מכירת הכרטיסים בידי טלראן - מועד שאינו עולה כדי שיהוי המצדיק את סילוקה של התביעה על הסף.

           (ב) נפסק, כי שידורי משחקי המונדיאל הם אכן יצירה המוגנת בזכויות יוצרים. נקבע, כי סעיף 1 לחוק הישן קובע שזכות יוצרים עשויה לקום לגבי "יצירה דרמטית", וכי פסק דינו של בית משפט זה בפרשת Tele Event  (דנ"א 6407/01 ערוצי זהב ושות' נ' Tele Event Ltd, פ"ד נח(6) 6  (2004); להלן: פרשת  Tele  Event) קבע במפורש ששידור חי של אירועי ספורט מוכר כיצירה כזו.

           (ג) נקבע, כי לצ'רלטון זכויות יוצרים בשידורם בישראל של משחקי המונדיאל. בית המשפט פר+ את שרשרת העברת הזכויות מבעלת הזכויות המקורית - פיפ"א - ועד לצ'רלטון. החשוב לענייננו הוא טענת טלראן לפיה צ'רלטון לא הוכיחה את שרשרת העברת הזכויות כדבעי. טענה זו דחה בית המשפט. בית המשפט קבע שהגם שלא סופקו ההסכמים המקוריים בין הגורמים השונים בשרשרת ההעברה אלא העתקם, לא הונחה תשתית ראייתית כלשהי לבסס חשד בדבר אמינות ההעתקים המצולמים שסופקו, וכי מההעתקים המצולמים שסופקו, כמו גם מראיות נוספות שהוגשו (בעיקר מכתבי בעלי תפקידים בחברות השונות ועדות אנשי צ'רלטון), עולה, כי צ'רלטון היתה בעלת זכויות היוצרים בשידור משחקי המונדיאל בישראל במועדים הרלבנטיים.

           (ד) שאלת הפרת הזכויות על-ידי טלראן ובעליה נחלקה למספר שאלות משנה - ראשית, האם הזכויות שרכשה צ'רלטון כללו גם שידורים בשפה הערבית בשטח מדינת ישראל; שנית, האם עצם הפצת הכרטיסים מהווה הפרה כמשמעה בחוק הישן; שלישית, מי ביצע את ההפרה.

           (1) באשר לסוגית השפה, בהסכם שנחתם בין צ'רלטון לבין חברת ISMM Investment AG (להלן: ISMM), אשר היתה בעלת הזכויות מכוח שרשרת הסכמים, ושהוא ההסכם הרלבנטי לשאלה דנא (להלן:ההסכם), נתחמו זכויותיה של צ'רלטון באמצעות שני אלמנטים - אזור גיאוגרפי ולשון. סעיף ההגדרות שבהסכם (Definitions) קובע, כי לצ'רלטון זכויות שידור בלעדיות בכל התחום הגיאוגרפי (Licensed Territory) של מדינת ישראל, וזכויות שידור לא-בלעדיות באזורי יהודה, שומרון ועזה (להלן: האזור):

"Licensed Territory" means Israel on an exclusive basis and Palestine (Occupied Territory) on a non-exclusive basis"

           באשר לשפת השידור קבע ההסכם, כי לצ'רלטון בלעדיות בשפה העברית בישראל ובאזור; זכות בלעדית לשידורים באנגלית בישראל ולא-בלעדית לשידורים באנגלית באזור; וזכות שידור בערבית בישראל בטלוויזיה בכבלים, טלוויזיה יבשתית וטלוויזיה בלווין בהינתן שאותות הלווין מפוענחים במלואם כפי שמפורט במקום אחר בהסכם: