פסק דין
תובענת הנתבע, לקבלת פיצוי כספי בשל ניהול הליכי גבייה כנגדו, לטענתו שלא כדין ותוך ביצוע עוולת הפרת חובה חקוקה.
נתוני יסוד ורקע עובדתי.
התובע הינו אזרח ישראלי, אשר הנתבעת פתחה כנגדו בשנת 1989 תיק הוצאה לפועל, לגבייתה של המחאה ע"ס 100 ₪.
לטענת התובע, הנתבעת לא נקטה בפעולות גבייה משך כ- 20 שנים, ובשנת 2009 החלו הליכי הוצאה לפועל כנגדו, באמצעות בא כוחה, עוה"ד שי גרוס. ביום 9.7.2009 שילם התובע לנתבעת סך של 1,000 ₪, שהיה מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל נכון לאותו מועד.
לדברי התובע, התשלום בוצע במשרדי ב"כ הנתבעת, והובטח לו שההמחאה אשר הוגשה לביצוע תישלח אליו.
חרף התשלום אשר בוצע, תיק ההוצאה לפועל לא נסגר, והנתבעת לא דיווחה על התשלום אשר קיבל בא כוחה, ובחלוף כשנתיים ממועד הסדרת החוב, החלה הנתבעת בסדרה נוספת של הליכים כנגד התובע, הטילה עיקולים על משכורתו ועל זכויותיו במקרקעין, וכאשר פנה התובע וביקש שיבוטלו העיקולים, נגבה ממנו סך נוסף של 1,100 ₪.
גם תשלום זה, המהווה סילוק של הסכום הנתבע, לא הביא לסגירת התיק ולביטול ההליכים, ובחודש אפריל 2012 נתברר שלא ניתן היה להשלים את רישום זכותו של התובע במקרקעין, בשל העיקול אשר הוטל אך לא בוטל גם לאחר שנפרע החיוב פעמיים.
לאחר שאותרה קבלת התשלום הראשון, השיבה הנתבעת לתובעת את הסך אשר נגבה ממנו בפעם השנייה, ואולם גם לאחר זאת, טוען התובע כי על הנתבעת לפצותו בגין ביצוע עוולת הפרת חובה חקוקה כלפיו, כאשר נקטה בהליכים שלא כדין, ולא פעלה כמתחייב מהוראות חוק ההוצאה לפועל באופן אשר הסב לו בושה ואי נוחות (מעצם הטלת העיקולים על משכורתו, כעובד במשרד מבקר המדינה, לגביית חוב לאחר שנגבה).
טענות ההגנה
הנתבעת טענה להגנתה, כי אכן תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 1989, ואולם מספר ת.ז. הנתבע היה שגוי ולפיכך לא בוצעה מסירת האזהרה.
עוד טענה הנתבעת לרשלנותו של התובע, אשר ביצע במשרדיה את התשלום ביום 9.7.2009 מבלי לדרוש אישור סגירת החוב – אם כי הודתה שאי סגירת תיק ההוצאה לפועל הייתה בשל טעות משרדית אצל בא כוחה.
הנתבעת הוסיפה, כי מאחר ונותרה יתרת חוב בלתי מסולקת בתיק ההוצאה לפועל, פנה התובע פעם נוספת, והגיע להסדר לסגירת התיק ושילם סך 1,100 ₪ נוספים, והנתבעת תולה את האשם בכך כי לא נלקח בחשבון התשלום הקודם, בתובע עצמו, אשר לא פירט נתונים אלה במכתבו הנוסף (אשר נשלח באמצעות עו"ד חמו מטעמו) ותרם לשגגה אשר הובילה לפעולות אשר בוצעו. הנתבעת טענה למחדלים מטעמו של התובע, כאשר למחדלים מטעמו הייתה תרומה מכרעת לנזקים אשר הוא טוען כי נגרמו לו.
הנתבעת הבהירה את חליפת המכתבים בין בא כוחו לבא כוחו של התובע, הבהירה לו כי אכן הייתה טעות, והשיבה את התשלום השני אשר נגבה ממנו, אולם דרש פיצוי נוסף, והצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה בדבר הפיצוי הנוסף המגיע לתובע.
נתונים מהותיים נוספים
במסגרת הדיון אשר נתקיים בפני ביום 25.4.2013, העיד התובע, ונתברר כי עלו מספר סימני שאלה בנוגע להליכים, לדיווח עליהם, ולהמחאה אשר הוגשה לביצוע.
נציג הנתבעת נתבקש בהקשר זה להציג העתק מההמחאה אשר הוגשה לביצוע, ואולם נתברר כי ההמחאה כלל אינה בידי הנתבעת.
בהתאם הוריתי לנתבעת לצרף העתק ההחלטה לסיכומי טענותיה, והוריתי על צירוף פירוט מלא של תיק ההוצאה לפועל, בעטיו הגיעו הצדדים אל בין כתלי ביהמ"ש.
גם כעת, בחלוף מספר חודשים, לא עלה בידי הנתבעת לצרף העתק מהשטר, ויוצא כי הנתבעת נקטה בפעולות לביצוע שטר, מבלי שהוא מצוי בידיה (ואפילו לא העתקו (!)), כאשר תחילת נקיטת ההליכים הינה 16 שנים לאחר הגשת הבקשה לביצוע.
נתונים מתיק ההוצאה לפועל.