מבוא
1. עתירה מנהלית שעניינה החלטת המשיבה מיום 22/7/12 שלא לקבל את בקשתם החדשה של העותרים למקלט מדיני בישראל בשל שינוי נסיבות שעניינו חששם כי בארץ מולדתם תבוצע מילת נשים בבתם.
עיקרי העובדות
2. העותרים 1-2 הינם בני זוג נשואים (וביחד: "העותרים"), נתיני חוף השנהב, והורי העותרת 3 קטינה ילידת 18/6/06, שנולדה בישראל. במהלך ניהול העתירה, ביום 10/3/13 נולדה לעותרים בת נוספת. בעיקרי הטיעון ציינו העותרים כי טענותיהם בעתירה תקפות, כיום, גם באשר אליה.
3. העותרים, נכנסו לישראל, בנפרד ובמועדים שונים, שלא כדין (העותר ביום 5/4/04 והעותרת ביום 15/10/05). בסמוך למועד כניסתם, פנו כל אחד מהם, לנציבות האו"ם לפליטים והגישו בקשה לקביעת מעמדם כפליטים.
4. בראיון שנערך לעותר ביום 5/5/04, טען, כי הוא זקוק להגנה הואיל ואינו יכול לשוב לארץ מוצאו בשל המציאות המלחמתית השוררת שם, וכן משום סכנת הרדיפה הצפויה לו בשל השתייכות לקבוצה האתניתdioula .
5. בראיון שנערך לעותרת ביום 2/1/06, טענה, כי היא זקוקה להגנה הואיל ואיננה יכולה לשוב לארץ מוצאה, בשל פעילותו הפוליטית של דודה, לאור המצב המלחמתי במדינה וכן בשל העובדה כי תושבי הצפון, כמוה, נתונים לרדיפה.
6. בקשות אלו של העותרים נדחו מן הטעם, כי העובדות הנטענות בהן אינן מקימות פחד מבוסס היטב מרדיפה (בקשת העותר נדחתה בהחלטה מיום 15/12/08 ואילו בקשת העותרת נדחתה בהחלטה מיום 13/8/08). יחד עם זאת, ועל אף שנדחו בקשותיהם הפרטניות, המשיכו העותרים לשהות בישראל מתוקף מדיניות "אי ההרחקה" שנהגה באותה עת ביחס לנתיני חוף השנהב.
7. העותרים הגישו בקשות לעיון מחדש בהחלטות הפרטניות שניתנו בעניינים (העותר ביום 28/12/08 והעותרת ביום 17/11/08), בעקבות כך, נערכו להם ראיונות נוספים: העותרת רואיינה ביום 28/1/09 על ידי נציבות האו"ם לפליטים ופעם נוספת ביום 23/2/10, עברה ראיון רישום וזיהוי על ידי יחידת המסתננים, לאחר שהטיפול במבקשי המקלט הועבר מנציבות האו"ם לפליטים למשרד הפנים. העותר רואיין, גם כן, על ידי אותה היחידה ביום 17/1/10, זאת לאחר שהחל בתהליך של יציאה מרצון מן הארץ בשנת 2009, אולם תהליך זה לא הושלם על ידו.
8. הבקשות הנ"ל לעיון מחדש נדחו על הסף ע"י המשיבה מהטעם כי לא סופק מידע חדש שיש בו לשנות מן ההחלטה המקורית (החלטות מיום 19/3/12 בעניין העותר ומיום 28/3/12 בעניין העותרת). בעניין העותר גם נקבע בהחלטה הנ"ל כי הוא שינה את גרסתו בבקשתו זו אודות המקום בו נולד והשתייכותו הפוליטית ולכן לא ניתן להתייחס למידע זה כמידע רלוונטי ולעותרת הודע, כי אין מניעה להשבת נתיני חוף השנהב לארצם, ולפיכך, גם ההגנה הזמנית שניתנה תופסק.
9. ביום 23/5/12, פנו העותרים אל יחידת הטיפול במבקשי המקלט (להלן: "RSD"), והגישו בקשה חדשה למקלט מדיני בשל שינוי נסיבות: האחת, הולדת בתם, העותרת 3, בישראל, שבמועד הגשת הבקשה הייתה בת 6. לטענת העותרים, כנהוג בחברה ממנה הגיעו, עם חזרתה לחוף השנהב תיערך לה בכפייה מילת נשים, זאת על אף סירוב הוריה ובשל העובדה כי משפחותיהם של העותרים מתעקשות על קיום המילה מסיבות של מסורת ונידוי חברתי. העותרת ציינה, כי עברה בעצמה על ידי משפחתה מילת נשים וכי טענה זו לא הועלתה על ידם בעבר הואיל ובעת הגשת הבקשה הראשונה טרם נולדה העותרת 3 ובשנת 2008, עת הגישו בקשה לעיון חוזר הייתה העותרת 3 בת שנתיים ובגיל זה לא מבצעים את המילה.
הנסיבה השנייה שצוינה, היא סיום ההגנה הזמנית לנתיני חוף השנהב בישראל, שבעקבותיה העותרים אינם יכולים להישאר בישראל כדין, אלא במעמד של פליטים לאחר בדיקת בקשתם האינדיבידואלית.
10. בקשת העותרים נדחתה ע"י RSD (מכתב מיום 22/7/12), תוך שנקבע, כי בראיונות שנערכו לעותרים בעבר, לרבות זה בשנת 2010, עת העותרת 3, הייתה כבר בת 4, לא הועלתה הטענה בדבר החשש מכפיית מילת נשים עליה, על אף שהמילה הצפויה לכאורה, הייתה ידועה מרגע היוולדה ולא התעוררה מעת הגעתה לגיל 6.
11. לפיכך, נקבע, כי מאחר וניתנה לעותרים ההזדמנות להעלות כל טענה חדשה ורלוונטית בראיונות משנת 2010, הזדמנות שלא נוצלה, לא ניתן כעת לטעון כי בעניינם של העותרים חל שינוי נסיבות המחייב הגשת בקשה חדשה מטעמם. כמו כן, הודגשה עמדת משרד החוץ הכללית, לפיה לא ניתן כעת להתייחס למדינת חוף השנהב כאל מקום בו מתנהלת מלחמת אזרחים או כאזור בו נשקפת סכנה לנתיניה.
מכאן העתירה שעניינה כאמור ההחלטה, זו האחרונה מיום 22/7/12.
12. להשלמת התמונה העובדתית בלבד, יצוין, כי העותרים נכללו, יחד עותרים רבים אחרים מחוף השנהב בעתירה מנהלית כנגד החלטת שר הפנים להפסיק את מדיניות ההגנה הזמנית לנתיני חוף השנהב (עת"מ (י-ם) 22790-02-12
דיארה נ' משרד הפנים (25/3/12), עתירה זו נדחתה, והערעור שהוגש עליה (עע"מ 3231/12), נמחק בהסכמה.
תמצית טענות הצדדים
13. העותרים טוענים, כי המשיבה החליטה לסיים את ההגנה הזמנית לנתיני חוף השנהב, אך איננה מאפשרת לעותרים להגיש בקשה חדשה למקלט בישראל עקב שינוי נסיבות בעניינם, פועלת בניגוד לחובותיה המשפטיות של ישראל מכוח האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול המשלים אותה משנת 1967, הוראות המשפט הבינלאומי, נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן: "הנוהל"), וכן בניגוד להבטחותיה בעת"מ (י-ם) 58162-01-12
אבו באקאיוקו נ' משרד הפנים (24/6/12), ובעת"מ (י-ם) 53765-03-12
א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל נ. שר הפנים (7/6/12), לפיהן עם סיום מתן ההגנה הקולקטיבית יש לאפשר לנתיני אותה המדינה להגיש בקשות מקלט אינדיבידואליות.
14. זאת ועוד, נטען, כי ההחלטה, אינה בוחנת כלל את הטענה בדבר מילת נשים לגופה, אלא דוחה את הבקשה, מן הטעם היחיד כי טענה זו לא הועלתה בבקשות המקלט של העותרים בעבר (טענה פרוצדורלית גרידא). החלטה זו מוטעית משפטית, שרירותית, נטולה ביסוס עובדתי רלוונטי, ונוגדת את הוראות הנוהל באשר לאפשרות דחיית הבקשות על הסף, ועל כן בלתי סבירה בעליל.