פסק-דין בתיק ס"ע 29167-10-11

1.         התובעת הועסקה כמלצרית אצל הנתבעת, כ- 5-6 משמרות בשבוע, כולל שישי שבת, 6 שעות למשמרת, בתקופה 12.07 עד לפיטוריה ב- 4.11, לא קיבלה שכר כל תקופת עבודתה אלא "טיפים" בלבד, כפי שהודע לה מתחילת עבודתה. כך גם, נדרשה להפריש 5% מהטיפים לנתבעת ו-5% לעובדי הבר.

            אחד מבעלי המקום, שעבד גם כאחמ"ש ("יניב"), נהג לקלל ולהעליב את התובעת, יומיומית ובצעקות.

            ב- 4.11 פנתה התובעת למשה, אחד הבעלים והתלוננה כי אינה יכולה להמשיך לעבוד בתנאים שיצר יניב. במוצ"ש שאח"כ אמר לה משה שהוא "משהה" אותה (כך במקור). הנתבעת הודיעה לה כי היא מוצאת לחופשה והתובעת השיבה כי בכך זה פטורין; התובעת פנתה ליניב וביקשה שבוץ או מכתב פטורין/פ"פ.

            התובעת פוטרה שלא כדין וללא שימוע.

2.         בכתב הגנתה עתרה הנתבעת לדחיית התביעה.

            התובעת השתכרה הרבה מעבר לשכר הקובע בחוק שכר מינימום, תלושיה אינם פיקטיביים ונהפוך הוא, מצביעים רק על חלק קטן משכרה האמיתי.

            התובעת החלה עבודתה במסגרת הנתבעת ב- 12.07 והתפטרה מרצונה ב- 4.11 ואף עברה לעבוד במסעדה אחרת בסמיכות, שם עזבה לאחר מספר ימים.

            מדי חודש קיבלה התובעת את הטיפים כשכר נטו, בלי שדיווחה עליהם ובלי ששילמה בגינם למל"ל ולמ"ה. הנתבעת היא שנשאה במסים בהתאם לשכר המינימום וכל הטיפים שמעל שכר המינימום - שולשלו לכיסה של התובעת.

            טענותיה כיום, אחרי שנות עבודה ארוכות, ולאחר שנהנתה מאופן תשלום זה הם ניסיון לקבל כספים שאינם מגיעים לה.

            כשחושב שכר שעתי לכ"א מהמלצרים ליום נתון - יצא כי שכרה השעתי עלה על שכר המינימום ולכן לא נדרשה הנתבעת להשלמה כלשהי.

            תלושי השכר הוצאו על בסיס שכר מינימום שהובטח לה וכל הטיפים שמעבר לתשלום זה - שלה הם.

            אין לתובעת ענין בשאלה אם שכרה עבר דרך קופת הנתבעת ואז אליה, או ישירות דרך הלקוחות - בכל מקרה שולם שכרה במלואו ומעבר לכך והפער בין שכר המינימום לשכר שקיבלה בפועל היווה תשלום לזכויות סוציאליות, כולל חופשה, הבראה ונסיעות - כך נעשה כפי שסוכם עם התובעת, ככל המלצרים, עם קבלתה לעבודה. גם לאחר הפרשת 10%, לא פחת שכרה משכר מינימום (כולל התעריף לשישי-שבת). התובעת אינה זכאית לסעד, משבאה היא בידיים לא נקיות.

            בשוגג לא נערך ביטוח פנסיוני.

המסעדה עמוסה ובעבודה יש לחצים ויתכן שאחד המנהלים דיבר בצורה לא ראויה, אך תקרית, אם היתה, אינה עילה לתביעה.

מעולם לא הושעתה התובעת ואף לא פוטרה.

הנתבעת הסתמכה על ההסכמות ואופן תשלום השכר וחיובה פוגע בעקרון הצדק והוא עיוות מטרות חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום. עקרון תום הלב יש שיגבר על הקוגנטיות, לאור הסכומים הגבוהים שהשתכרה התובעת. משהתובעת לא קופחה - עפ"י הפסיקה, יש לחשב התשר כשכרה.

הנתבעת נסמכת על סעיף 1 לחוק הגנת השכר, המגדיר שכר כ"כסף שמשולם לעובד תוך כדי ועקב עבודתו" ומשכך, התשר הוא השכר; כעולה מיומנה, ברוב המקרים עמד שכרה על 50-60 ש"ח לשעה. גם בענין ענבל מלכה (ע"ע 300113/98; "הלכת מלכה") נקבע כי הטיפים יכללו בשכר, משתכלית החוק (להבטיח לעובד רמת שכר מינימאלית שתאפשר לו קיום בכבוד) - הושגה, ובהרבה מעבר לשכר מינימום. פיקוח על שכרה התקיים בניהול יומן המלצרים וחתימת האחראי מטעמה על הסכומים ששולמו לכל מלצר.

הנתבעת מפנה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה בענין מלכה.

כן הפנתה לכך כי חוק שכר מינימום אינו כולל הגדרה ממצה של "שכר".