תיק רבני
בית דין רבני אזורי באר שבע
|
820962-3
06/08/2013
|
בפני השופט:
1. הרב גדעון שריון - אב"ד
2. הרב ציון לוזאילוז - דיין
3. הרב מאיר כהנא - דיין
|
| - נגד - |
התובע:
פלוני
עו"ד יואל יוספי
|
הנתבע:
פלונית
עו"ד אילן אבירם
|
| פסק-דין |
לפני ביה"ד תביעת הבעל לחלוקת הרכוש ותביעת האשה לכתובתה.
הבעל טוען כי אין לחייבו בכתובת אשתו מאחר שלטענתו זינתה תחתיו ולכל הפחות עשתה מעשי כיעור. האשה מכחישה את המעשים, ותובעת את כתובתה במלואה על סך מיליון ש"ח בתוספת הצמדה.
בני הזוג נישאו כדמו"י בכ"ב באלול תשנ"ג, 08.09.03, והתגרשו בביה"ד בתאריך י"ט בשבט תשע"ג, 30.01.13.
בהחלטה מיום 03.01.13 הציע ביה"ד לצדדים מתווה הכולל לוחות זמנים להשלמת דיוני ההוכחות בתביעת האשה לכתובתה ולהשלמת הליך חלוקת הרכוש, כמפורט להלן. הצדדים נתנו את הסכמתם להצעת ביה"ד, הגט סודר בתאריך 30.01.13, והמתווה יצא לדרכו.
ביה"ד השלים את דיוני ההוכחות בעניין הכתובה, קיבל את הערכת השמאי באשר לשווי דירת הצדדים, וקיבל את דו"ח האקטואר באשר לזכויות הצדדים ממקומות עבודתם.
ניתנים בזאת נימוקי הכרעת ביה"ד בעניין הכתובה
.
תקציר עובדתי ומשפטי רלבנטי
כאמור, הצדדים נישאו בכ"ב באלול תשנ"ג, 08.09.03. בערך בחודש 4.10 החל הבעל לחשוד באשתו, כי היא מקיימת קשר רומנטי עם אדם בשם [ד' ד']. חשדותיו התחזקו לנוכח ריבוי שיחות טלפון והודעות כתובות בין האשה לבין הנטען.
בני הזוג פנו לייעוץ נישואין. במסגרת הניסיון לשקם את שלום הבית ולהשקיט את החשדות ובהמלצת יועץ הנישואין, פנו הצדדים לבדיקת פוליגרף.
בבדיקת הפוליגרף אשר נערכה במכון "בארי" בתאריך 02.08.10, נמצאה האשה דוברת שקר באחת משתי השאלות שנשאלה, ואילו בשנייה נמצאה דוברת אמת. בדיקה זו שמה קץ לניסיונות לשקם את חיי הנישואין. בהמשך פסק דין זה נתייחס אל תוצאת הבדיקה ומשמעותה.
הבעל עזב את הבית ופתח תיק לתביעת גירושין וחלוקת רכוש בתאריך 05.09.10.
תגובת האשה לתביעת הבעל הייתה כי היא מסכימה להתגרש. לדבריה, עשתה מאמצים רבים להשיב את שלום הבית, אך בשל יחסו של הבעל אליה ואופן התנהלותו מיום שהתעורר חשדו, גם היא מבינה כי אין מנוס מלהתגרש. אולם היא תובעת את כתובתה שכן ההליך כולו נגרם, לטענתה, בשל חשדותיו של הבעל והתנהגותו כלפיה בעקבות חשדות אלה.
סיכומי הצדדים הוגשו בתאריך 02.06.13, ותגובותיהם הוגשו עד לתאריך 13.06.13.
החלטת ביה"ד ניתנת ברוב דעות והיא מחייבת את הבעל בתשלום הכתובה לאישה, אם כי, על אף שדמי הכתובה במלואה הם מיליון ש"ח, ביה"ד בדעת רוב מחייב את הבעל בסך 175,000 ש"ח בלבד, וכפי שיוסבר בנימוקי ההחלטה.
להלן נימוקי ההחלטה שנכתבו על ידי חברי ההרכב.
שלילת הזכות לכתובה
לדעתי, בתיק זה העיקר הוא התרשמות ביה"ד מהנתונים העובדתיים, ופחות - ההיבט ההלכתי הנובע מקביעת העובדות. אשר על כן, ראיתי לנכון להתמקד בעובדות ולא הארכתי במקורות ההלכתיים. לאחר העיון במכלול החומר הרב שבתיק שכלל סיכומי הצדדים, לדעתי, אין לחייב הבעל בכתובת אשתו ובתוספת הכתובה, וזאת מהטעמים דלהלן ובצירוף הטעמים:
- א. טענת האשה ל"מאיס עלי" ורצונה להתגרש, כאשר לא ברור לביה"ד אם רצונה זה נבע בעל כורחה נוכח מעשי הבעל.
- ב. בבדיקת פוליגרף שערכו הצדדים יצאה האשה דוברת שקר, באומרה שלא קיימה יחסי מין עם [ד' ד']. לדברי המומחה שהופיע לפני ביה"ד, הדיוק בבדיקה זו הוא בין 90% ל96%. בנוסף, האשה מסרבת לקיים בדיקה נוספת כפי שהוצע בדיון.