הפרת זכויות יוצרים בשל השמעת יצירות מוקלטות במרפאת קר ויז'ן

א.        רקע עובדתי

1.         תביעה למתן צו מניעה קבוע ולתשלום פיצויים בסך 200,000 ש"ח בגין הפרת זכות יוצרים, וזאת בשל השמעת יצירות מוקלטות במרפאה שבשליטת הנתבעים ובניהולם, ללא קבלת הרשאה כדין מהתובעת, שהיא בעלת זכויות היוצרים ביצירות אלו. אין חולק כי לתובעת זכויות יוצרים ביצירות שהושמעו. עיקר המחלוקת נוגעת לשאלה האם אכן הושמעה מוזיקה במרפאה, ואם כן - האם מדובר בהפרת זכות יוצרים.

  2.        הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ (להלן: " התובעת") היא תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים בישראל. בין יתר סמכויותיה ותפקידיה, מתן הרשאות להשמעה פומבית ושידור של מוסיקה מוקלטת בישראל, גביית תמלוגים בגין השמעה פומבית ושידור, והעברתם אל בעלי זכויות היוצרים במוסיקה המוקלטת. זכות היוצרים, הכוללת את זכות ההשמעה הפומבית והשידור של מוזיקה מוקלטת, הועברה לתובעת מחברות תקליטים ישראליות וזרות (סעיפים 5 ו-10 לתצהיר מנהלת השיווק של התובעת, הגב' רונית זאבי-שרביט (להלן: " רונית" וכן " היצירות המוגנות"; רשימת החברות והסכמי העברת הזכויות ביצירות המוגנות צורפו כנספחים 1-3 לתצהירה).

3.         הנתבעות 1-2 מפעילות רשת מרפאות עיניים, והנתבע 3 הוא בעל השליטה והמנהל של חברות אלו (ראה: סעיף 15-17 לתצהיר רונית ונספחים 5-7 שם, וסעיפים 3, 12 ו- 14 לתצהיר הנתבע 3 - להלן: " הנתבע" או " גור" ועדותו בעמ' 15). במרפאות הנתבעים חדרי המתנה, בהם מוצב מקלט טלוויזיה המחובר לערוצי הכבלים של חברות "הוט" או "יס" (גור בעמ' 16-17). במהלך השנים 2010-2011 פנתה התובעת לנתבעים מספר רב של פעמים, בכתב, בדרישה להסדיר תשלום תמלוגים עבור השמעת היצירות המוגנות, שלתובעת זכויות בהן, במרפאות הנתבעים (סעיפים 25-26 לתצהיר רונית; סעיפים 4-5 לתצהיר אלכס גובוזוב, סוכן מכירות בתובעת - להלן: " אלכס"; מכתביה של התובעת צורפו כנספח 10 לתצהיר רונית). התראות אלו לא נשאו פרי. מתגובות הנתבעים (שטרחו להגיב רק לאחר שקיבלו פנייה מבא-כוחה של התובעת) עולה כי הם חלקו על זכותה של התובעת לגבות תמלוגים בגין השמעת מוזיקה ממקלטי טלוויזיה בחדרי המתנה במרפאותיהם, וביקשו לראות אסמכתא חוקית לדרישת התשלום בנסיבות אלה. אך גם תגובות באי-כח התובעת, אשר הפנו את הנתבעים לאסמכתאות משפטיות שונות המלמדות על זכותה, לא סיפקו את הנתבעים, אשר עמדו בסירובם לשלם תמלוגים לתובעת, והעלו טענות מטענות שונות, כולל הטענה שעל-פי הנחיותיהם אין להשתמש במכשירי הטלוויזיה שבמרפאות לשם השמעת ערוצי מוסיקה (ראה ההתכתבות בנספח 10 לתצהיר רונית).

4.         ביום 7.11.10 הגיע אלכס גובוזוב לסניף ירושלים של מרפאת הנתבעים, על מנת לבדוק האם מושמעות שם יצירות מוגנות שלתובעת זכויות בהן (סעיף 6 לתצהירו). אלכס ביצע, על גבי טייפ דיגיטלי, הקלטה מדגמית של מספר יצירות מוגנות שלתובעת זכויות בהן, אשר הושמעו מערוצי מוסיקה של הרדיו והטלוויזיה, באמצעות מכשיר הטלוויזיה שהיה במרפאה. ביום 30.1.11 הגיע אלכס למרפאה זו פעם נוספת, וגם הפעם ביצע הקלטה של מספר יצירות מוגנות נוספות שהושמעו אף הן בדרך דומה. את ההקלטות העביר אלכס לתקליטורים, אותם מסר לרונית (סעיף 8 לתצהירו). ביום 30.1.12, לאחר הגשת התביעה, ביקר אלכס פעם נוספת במרפאה של הנתבעים, הפעם בסניף אשדוד, ולדבריו, גם שם הושמעה מוזיקה מערוצי מוסיקה של הטלוויזיה בכבלים (סעיף 11 לתצהירו).

5.         התקליטורים ועליהם המוזיקה שהקליט אלכס נמסרו על ידי רונית לפענוח על ידי נועה רווה, מפענחת הקלטות עבור הפדרציה (להלן: " נועה"). נועה הצהירה כי על התקליטורים שנמסרו לה היו, בין היתר, 8 יצירות מוגנות שהבעלות בזכויות היוצרים בהן היא של התובעת - 4 יצירות בכל תקליטור (סעיפים 5 ו-8 לתצהירה וסעיפים 29-30 לתצהיר רונית). משהתברר כי במרפאה אכן מושמעים קטעי מוסיקה של יצירות מוגנות, המשודרים בערוצי מוסיקה של הרדיו והטלוויזיה, והנתבעים עמדו בסירובם להסדיר את תשלום התמלוגים לתובעת, הוגשה תביעה זו.

6.         בכתב התביעה נטען כי התובעת היא בעלת הזכויות להשמעה פומבית של מוזיקה מוקלטת, שהופקה על ידי חברות תקליטים ישראליות וזרות, וכי הנתבעים משמיעים ו/או מתירים השמעה פומבית של מוזיקה מוקלטת, שלתובעת זכויות בה, ללא הרשאה כדין מן התובעת. בכך מפרים הנתבעים את זכויות היוצרים של התובעת. התובעת פנתה אל הנתבעים פעמים רבות כדי להסדיר את השמעת היצירות המוגנות בתמורה לתשלום תמלוגים, אך ללא הועיל. לפיכך, זכאית התובעת לצו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים להשמיע בפומבי מוסיקה מוקלטת שלתובעת זכויות בה, וכן לפיצוי סטטוטורי מירבי בסך של 100,000 ש"ח בגין כל הפרה, ובסה"כ 800,000 ש"ח בגין 8 הפרות (8 יצירות מוגנות שהושמעו). מטעמי אגרה העמידה התובעת את הפיצוי הכספי על סך של 200,000 ש"ח.

  7.        בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי יש למחוק את התביעה נגד נתבע 3 על הסף, שכן "כל פעולה או מחדל המיוחסים לנתבע 3... נעשו במסגרת תפקידו כמנהל בנתבעות 1 ו-2 ולא כאדם פרטי". על טענה זו לא חזרו הנתבעים בסיכומיהם, ויש לראותם כמי שזנחו אותה (ממילא אין בה כל ממש, כפי שיובהר בהמשך). לגופו של ענין הכחישו הנתבעים כי במרפאות מושמעים שירים מערוצי מוסיקה של רדיו או טלוויזיה. לטענתם, מכשירי הטלוויזיה במרפאה אינם מחוברים למערכת הגברה, ועל פי הנחיותיהם, אין משדרים בהם ערוצי מוזיקה. השליטה בממירי הערוצים נמצאת בידי עובדי הנתבעות, אשר מונחים שלא להעביר תחנה לערוצי המוזיקה. עוד נטען כי בחדרי ההמתנה מצויים לקוחות בודדים בכל רגע נתון, וכי מכשירי הטלוויזיה פועלים לרוב במצב שקט, כדי לא להפריע לעובדים וללקוחות.

ב.         דיון והכרעה

1.         המסגרת הנורמטיבית

8.         סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: " החוק"), החל על המעשים נשוא התביעה, מעניק זכות יוצרים בתקליט. תקליט מוגדר בסעיף 1 לחוק: " טביעה של צלילים, למעט טביעה של צלילים ביצירה קולנועית". זכות היוצרים בתקליט (או תקליטור) מוענקת למפיק התקליט, כאמור בסעיף 33 לחוק (ראה ספרה של ד"ר ש. פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, מהדורה שלישית, 2008, כרך ב' עמ' 977-983).

במקרה דנא, חברות התקליטים המפורטות במוצגים 1-2 לתצהיר רונית הן בעלות זכויות היוצרים בתקליטורים, כפי שנרשם על גבי התקליטורים (נספח 11 לתצהירה). סעיף 64(4) לחוק קובע כי: " מופיע על תקליט בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק התקליט, חזקה כי אותו אדם הוא בעל זכות היוצרים בתקליט;...". חזקה זו לא נסתרה בענייננו. על פי סעיף 37 לחוק, רשאי בעל זכויות היוצרים ביצירה להעבירן לאחר, וכך עשו חברות התקליטים על פי כתבי ההעברה שנתנו לתובעת, שצורפו בנספח 3 לתצהיר רונית.

9.         סעיף 11(3) לחוק מעניק לבעל זכות היוצרים בתקליט את הזכות הבלעדית לבצעו  בפומבי, וסעיף 13 קובע: " ביצוע פומבי של יצירה הוא השמעתה או הצגתה בציבור, במישרין או באמצעות מכשיר". סעיף 47, שכותרתו "הפרת זכות יוצרים", קובע כי: " העושה ביצירה פעולה מן הפעולות המפורטות בסעיף 11, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכויות היוצרים, מפר את זכות היוצרים...".

מכאן שהשמעה של היצירות הכלולות בתקליטור מהווה הפרה של זכות יוצרים, שכן זכות הביצוע הפומבי (Public Performance) שמורה בלעדית לבעלים של הזכות (ראה ספרה הנ"ל של ש. פרזנטי, עמ' 1070). גם השמעה בפומבי של היצירות הכלולות בתקליטור באמצעות מכשיר הטלוויזיה, מהווה השמעה פומבית אסורה המפרה את הזכויות של בעלי זכויות היוצרים בתקליטורים, אם נעשתה ללא רשותם (ראה: ת.א. (מחוזי חי') 140/99 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' פ.מ.ג.א. מזון בע"מ, לא פורסם, 14.9.99; ע"א (ת"א) 1000/80 בלומרס נ' הסניף הישראלי של הפדרציה הבינלאומית של תעשיית התקליטים, פ"מ תשמ"ב ב' 156).

10.        ההגדרה של " השמעה בציבור" פורשה על ידי בתי המשפט בארץ בהרחבה. כך נקבע כי השמעת מוסיקה באולמות אירועים נחשבת כ"השמעה פומבית", וכך גם השמעת מוסיקה בבתי קפה, מספרה, לובי של מלון, חדר כושר, משחקייה לילדים ועוד (ראה: ע"א (ת"א) 1987/97 אקו"ם נ' אולמי חאן הדקל בע"מ, תק-מח 99(1) 2144, פסקה 3, שאושר ברע"א 1827/99 אולמי חאן הדקל בע"מ נ' אקו"ם, תק-על 99(2) 639, להלן: " עניין אולמי חאן הדקל"; ת.א. (ת"א) 827/97 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' אולמי חאן הדקל בע"מ, תק-מח 2002(1) 65535 פסקה 4(ז)(ח); ת.א. (ת"א) 25/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' אטלנטיס נשר בע"מ, תק-מח 98(1) 2668, שאושר ברע"א 1263/98 אטלנטיס נשר בע"מ נ' הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ, פדאור 98(3) 550; ת.א. 2433/04 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות נ' מינץ (לא פורסם - 30.5.10); המ' (ת"א) 6751/71 אקו"ם בע"מ נ' חברת מלון דבורה, פ"מ עח' 263; ת.א. (שלום ת"א) 90117/99 אקו"ם אגודת קומפוזיטורים בע"מ נ' ונדה קרן (לא פורסם - 19.12.02); ת"א (מחוזי ב"ש) 1042/02 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' קנטרי קלאב אשקלון בע"מ (לא פורסם - 31.8.04); עניין פ.מ.ג.א. מזון הנ"ל; ת.א. (מחוזי ת"א) 2378/07 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' החלל המופלא עד הלום בע"מ (לא פורסם - 24.11.11); וכן ראה ספרה הנ"ל של ש. פרזנטי בעמ' 1087-1089).

בניגוד לטענת הנתבעים, אין חשיבות לעובדה שהמוזיקה המוקלטת הושמעה באמצעות מכשיר טלוויזיה, ולא באמצעות מערכת שמע אחרת. השאלה איננה כיצד מושמעת המוזיקה, אלא האם היא נקלטת על ידי "ציבור". כדברי המלומד ד"ר א' ח' זליגסון, בספרו יסודות דיני זכות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים ומדגמים (תשכ"ג), עמ' 44: " אין ספק כי גם מקבל השידור, אשר משמיע את מכשירו בפני קהל ועדה מבצע יצירה בפומבי, ועליו לשלם תמלוגים ליוצר, בלי להתחשב בכך אם תחנת השידור מחויבת אף היא לשלם עבור אותו שידור". כך נפסק כי השמעת מוזיקה מוקלטת, באמצעות טלוויזיה המוצבת בלובי של מלון, תחשב כ" השמעה בציבור" (עניין מלון דבורה הנ"ל). לעומת זאת, הצבת טלוויזיה בחדרי האירוח במלון לא תחשב " השמעה בציבור" (ה"ע (י-ם) 3574/00 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (לא פורסם).

11.        לטענת התובעת, התנהלות הנתבעים מהווה הפרה ישירה של זכות יוצרים, ולמצער הפרה עקיפה לפי סעיף 49 לחוק הקובע כדלקמן:

"" ביצוע פומבי במקום בידור ציבורי - המרשה לאחר, למטרת רווח, שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן לא ידע ולא היה עליו לדעת שהביצוע מהווה הפרה כאמור; לענין זה, "מקום בידור ציבורי" - מקום המשמש למופעי בידור ותרבות, לרבות אולם שמחות, גן אירועים, מסעדה, בית קפה או מועדון".

ברע"א 2991/07 אקו"ם נ' קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ, (לא פורסם - 8.6.09), פסקאות יג'-יד' (להלן: " עניין קפוצ'ין") הבהיר כב' השופט א' רובינשטיין את האבחנה שבין הפרה ישירה לבין הפרה עקיפה. אמנם, הדיון עסק בהוראות החוק הישן, אך אלו לא שונו מבחינה מהותית. לפי סעיף 2(3) לחוק זכות יוצרים, 1911, כמו גם לפי סעיף 49 לחוק החדש, אדם המרשה לאחר להופיע בחצריו ולבצע בפומבי יצירות מוגנות, מפר אף הוא, בעצם ההרשאה, זכות יוצרים. כב' השופט רובינשטיין הבהיר כי מתן הרשאה מפורשת לאחר לעשות פעולה שיש בה משום הפרת זכות יוצרים - מהווה הפרה ישירה, כיוון שהזכות להרשות לאחר לבצע "מעשה שהזכות היחידה לעשותו נתונה" לבעל זכות יוצרים, אף היא עצמה "מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות יוצרים". לעומת זאת, סעיף 2(3) לחוק הישן, כמו גם סעיף 49 לחוק החדש, מתייחסים למקרה שבו אדם נותן רשות לאחר לעשות שימוש בחצריו, לצורך ביצוע פומבי של יצירות מוגנות בזכות יוצרים, לשם עשיית רווחים, ובידיעה שהביצוע יפר את זכות היוצרים, אף שהוא איננו מתיר במפורש לבצע את הפעולה שיש בה הפרה של זכות יוצרים (לאבחנה זו ראה גם: ט. גרינמן, זכויות יוצרים, תשס"ד, עמ' 369, 378; א.א. בלום, זכות יוצרים, תשט"ז, עמ' 169).