תתע"א
בית משפט השלום ירושלים
|
986-10-12
16/07/2013
|
בפני השופט:
אברהם טננבוים
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
מלכה אור
|
| גזר דין |
השאלה שלפנינו פשוטה. מה צריך להיות דינו של מי שנתפס נוהג שתוי ורמת האלכוהול בדמו גבוהה? ואפילו גבוהה מאוד? והתשובה היא כי ברור שעונשו צריך להיות חמור הרבה יותר ממי שרמת האלכוהול בדמו נמוכה, והדברים פשוטים.
לגופו של עניין, הנאשם שלפנינו אור מלכה שהוא בחור צעיר לימים, נתפס נוהג בשכרות ביום 15.9.2012. מדובר בחייל לוחם בהנדסה קרבית שנתפס בעת שירותו הצבאי.
כידוע, החוק לצערנו איננו (עדיין) מבדיל לעניין הענישה ברמת האלכוהול שבה נתפסו נהגים. מי ששתוי הרבה דינו כמי ששתוי מעט. יש בכך חוסר נחת ברור. כידוע, המחקר הראה שמי שבדמו יש רמת אלכוהול נמוכה, מהווה סיכון לציבור כמו נהג המדבר בטלפון בזמן נסיעה (עם דיבורית!). ונזכיר בהקשר זה שאין הבדל משמעותי בסיכון בין דיבור בדיבורית לבין דיבור ללא דיבורית. מצד שני, מי שנוהג כשרמת האלכוהול בדמו גבוהה מאוד, הרי הוא מסוכן להפליא לציבור משום שאיננו שולט במעשיו. שוב, לצערנו החוק עדיין איננו מבדיל בין אלו לבין אלו ועל בית המשפט לערוך הפרדה זו.
נקודה נוספת שיש להתחשב בה היא ידיעת הנהג את מצבו. בית משפט זה ראה מאות נהגים ונהגות שהואשמו בנהיגה בזמן שכרות. חלק מהם משוכנעים היו כי נהגו כשורה וכי רמת האלכוהול בדמם הייתה נמוכה. לחלק מהן/ם נטיתי להאמין כי נהגו בתום לב וכי לו היו יודעים את מצבם לא היו נוהגים. אולם כשמדובר בשכרות גבוהה, ברור וידוע לנהג/ת כי הם שיכורים ומשמעותית, ובכל זאת הם עולים על ההגה, מה שמביא למסקנה שיש להחמיר בענישתם.
מנימוקים אלו מקל מותב זה לעיתים באלו שרמת שכרותם הייתה נמוכה, ומחמיר עם אלו שרמת שכרותם גבוהה היא. ברמת השכרות הנמוכה יש מקום ואפשרות להחליף פסילה ברכיבי ענישה אחרים וניתן ללכת יותר לקראת הנאשמים. ברמת שכרות גבוהה הרי מדובר בסכנה ברורה לציבור והתגובה צריכה להיות תקיפה והולמת.
באשר למתחם הענישה ההולם, הרי זה צריך להיות קשור לרמת השכרות. ברמת שכרות נמוכה ניתן לרדת מפסילת המינימום אם ישנם רכיבי ענישה מצטרפים אחרים (כגון של"ץ, ולעיתים נדירות קנס כספי משמעותי). ברמת שכרות גבוהה הרי העונש המתאים צריך להיות מעבר לפסילת המינימום.
אשר לכן, מתחם הענישה בשכרות גבוהה וזו מוגדרת לטעמי מעבר ל - 700 מיקרוגרם, צריך להיות מעבר לפסילת המינימום, ובתוספת לרכיבים אחרים כגון קנס משמעותי, של"ץ, ומאסר על תנאי. במקרים קיצוניים יש מקום גם לשקול מאסר בפועל.
הסנגור שטרח ועמל עבור מרשו הביא אוסף של גזרי דין שבהם נראה כי המתחם אכן הוא מעבר לפסילת המינימום אך לא הרבה מעבר לזה. אציין כי קשה להתייחס לגזרי דין אלו משום שברובם היו עונשים נלווים נוספים. בנוסף, בחלק מהם נפסלו הנהגים קודם לגזר הדין והשופטים לקחו זאת בחשבון.
ומן הכלל אל הפרט. בענייננו מדובר בבחור צעיר במהלך שירותו הצבאי. אין אפשרות לרכיבים נלווים כשל"ץ משום שהוא חייל וגם כשיסיים לא ברור אם יוכל לעשות כן. אין גם אפשרות לקנס כספי משמעותי משום שזה אם יוטל יהיה נטל על משפחתו מפאת חוסר אמצעים. העונש ההולם והיחיד למעשה הוא פסילה והשאלה היא לגבי משכה.
אין לנאשם כל תלויים בו, כך שפרנסתו של איש לא תיפגע אם רישיונו יישלל. ולכך יש להוסיף כי לאור גילו הצעיר וגיל חבריו, יש מקום לעונש שיבהיר בתקיפות את החומרה שבנהיגה בשכרות ובמיוחד ברמה שכזו.
ולסיכום, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם לפני, וקראתי את סיכומי הסנגור שעשה כל שניתן למען מרשו, ולאור כל הנסיבות שהעליתי למעלה, אני דן את הנאשם כדלהלן:
א. פסילה בת 42 חודש שתחושב מיום 15.9.2012.
ב. מאסר על תנאי של 21 יום למשך שלוש שנים מהיום אם ינהג בזמן פסילה או בזמן שכרות.
בנסיבות העניין אין מקום לרכיבי ענישה נוספים.
המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה ולסנגור עו"ד יוני שניאור.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.
ניתן היום, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.