קרסיק נ' רפאל

פסק דין

1. התובעת הייתה השוכרת של דירתו של הנתבע וגרה בדירה זו מספר שנים. בתביעה זו, מלינה התובעת על תקלה שאירעה בדוד שמש, עד כי היה צורך להחליפו (להלן:"הדוד") ועל תקלה במזגן ולדעתה שתי התקלות היה חייב הנתבע לתקן – על פי הוראות חוזה השכירות- ומשלא תיקן, תיקנה התובעת ובתביעה זו מבקשת התובעת לחייב הנתבע בהוצאותיה לתיקון הדוד בסך של 1,600 ₪ וכן סך של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש ובסה"כ 4,600 ₪.

2. ואלו הן טענותיה של התובעת, אשר יש בהן – לטענתה- לחייב הנתבע בסכומים הנ"ל:

א. א) בשעות הבוקר של יום 28.11.12 התגלתה נזילה בדוד ובעקבות כך, התקשרה התובעת אל הנתבע, אך הנתבע ביקש ממנה להתקשר מאוחר יותר- בשעה 19.30 בערב, משום שלא היה לו זמן לדבר איתה בעת שהתקשרה. התובעת אף שלחה SMS לנתבע על נזילת הדוד ולא קיבלה מענה.

ב) לאור אותה נזילה, סגרו השכנים את הברז הראשי ולכן, היות והיא נותרה ללא מים, היא נאלצה להזמין טכנאי, אשר קבע שיש להחליף את הדוד, משום שהוא לא ניתן לתיקון.

מאחר והתובעת חששה שתישאר ללא מים ומפאת לחץ השכנים, אישרה לטכנאי להחליף את הדוד.

התובעת שלחה לנתבע הודעה על החלפת הדוד וביקשה ממנו לשלם עלות ההחלפה בסך 1,600 ₪, אך הנתבע סירב בטענה, שהוא לא נתן הסכמתו להחליף הדוד.

ב. א) תקלה נוספת אירעה במזגן, אשר הנתבע סירב לתקן וכך נותרה התובעת ללא קירור בקיץ וללא חימום בחורף.

התובעת מעלה עוד תקלות שהיו בדירה, כגון פיצוץ צנרת בקיר, והנתבע התעלם מלהתקשר לחברת הביטוח על מנת לפתור הבעיה וגם לא התייחס לקריאותיה הטלפוניות.

כמו כן, הייתה בעיה באיטום בין האמבטיה לקיר סמוך לחדר השינה וגם לכך לא התייחס הנתבע, למרות שהתובעת פנתה אליו בנדון ורק לאחר שהשכנים התקשרו אל הנתבע והודיעו שיזמינו משטרה, הגיע הנתבע עם טכנאי, אשר תיקן את הנזילה, אך לא צבע את הקיר לאחר התיקון.

ב) עוד מלינה התובעת כנגד הנתבע, שהוא אף פעם לא הגיע לדירה לבדוק תקלות ולכן הייתה צריכה התובעת לקבוע עם טכנאים בשעות עבודתה ובגין כך היה לה הפסד כספי.

עוד טוענת התובעת, שהתעלמותו של הנתבע לדרישותיה ולתיקון התקלות גורמים לה עצבים, הוצאות, לחץ ועזיבת מקום עבודה ועל כל אלה החליטה להגיש תביעה זו.

3. בכתב ההגנה מציין הנתבע את העובדה, שהתובעת מתגוררת בדירה משנת 2003 (לטענת התובעת היא החלה השכירות בשנת 2004 – ראה עדותה בעמ' 2 לפ',ש' 10) והיות והוא נהיה הבעלים של הדירה רק מחודש יוני 2010, שכרה התובעת את הדירה ממנו החל ב-10.6.10 ועד 10.6.11 ולגופו של עניין מגיע הנתבע למסקנה, שיש לדחות את תביעת התובעת ולחייבה בהוצאות – זאת תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות:

א. א) באשר לדוד, מאשר הנתבע, שביום 28.11.12 הובא לידיעתו, שאירעה תקלה בדוד וסמוך לאחר מכן התקשרה אליו התובעת בשעה 12.20 בצהריים, אך לא נענתה לשיחה היות ובאותה עת היה עסוק הנתבע בישיבת גישור, אך למרות זאת, הספיק לשלוח לתובעת מסרון בו נתבקשה ליצור עמו קשר בשעות הערב. כעבור 4 דקות לערך, כבר החזירה התובעת הודעה בה נאמר שהדוד נוזל.

למרות הודעה זו על נזילת הדוד, הבין הנתבע שלא מדובר בדיני נפשות או במקרה בהול, הדורש ממנו הפסקת ישיבת הגישור והנתבע התכוון לחזור אל התובעת עם סיום הישיבה.

ב) עוד בטרם הספיק הנתבע לסיים הישיבה, קיבל בשעה 13.19 מסרון מהתובעת לפיו החליטה להזמין בעל מקצוע, אשר קבע שהדוד הלך ולכן החליטה על דעת עצמה להורות לטכנאי להחליף את הדוד ושילמה סך של 1,600 ₪.

הנתבע ניסה לאתר את הטכנאי ולבקש ממנו להשיב את הדוד הקודם, אך הטכנאי השיב שהדוד הרוס ונזרק ולכן, לא ניתן היה להשיב המצב לקדמותו.

הנתבע מאשר, שקיבל פנייה מהתובעת בצירוף החשבונית, בה ביקשה התובעת מהנתבע לשלם לה את עלות החלפת הדוד.

ב. א) באשר למזגן, טוען הנתבע, שסוכם בינו ובין התובעת, כי בשל דמי השכירות הנמוכים לא ישא הנתבע בעלויות תיקון המזגן. עוד מוסיף הנתבע וטוען, שהנתבע הסכים לסייג בהסכם את הטלת תיקון המזגן והדוד על ידי התובעת עם פינוי המושכר.

לכן, לאור סייג זה- לא היה חייב הנתבע לתקן המזגן ולמרות זאת, הסכים הנתבע – לפנים משורת הדין- לשאת ב-50% מעלות תיקון המזגן ובלבד שלא תעלה על 600 ₪.

ב)עם זאת מציין הנתבע, שעם פינוי המושכר על ידי התובעת, הוא הביא לדירה טכנאי מזגנים אשר קבע שהמזגן תקין.

עוד מוסיף הנתבע וטוען, שבמהלך תקופת השכירות, נהג עם התובעת בדקדקנות, סייע לתובעת בעניינים אישיים ותביעה זו- לטענתו- היא לזכות בכספים שלא מגיעים לה.

4. מהטענות המועלות בכתבי הטענות, מעדויות הצדדים ומחומר הראיות עולה, שאין חולק בין הצדדים, שאכן היה ליקוי בדוד, אשר גרם לנזילת מים, אך השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, האם הייתה רשאית התובעת לבצע התיקון, מבלי לקבל את הסכמתו הממשית של הנתבע והאם התיקון שבוצע על ידי התובעת בוצע תוך זמן סביר מהמועד שמסרה לנתבע על אותו ליקוי.

לאחר בחינת הטענות המועלות בכתבי הטענות ולאחר בדיקת כל חומר הראיות ולאור הגרסאות המועלות על ידי כ"א מהצדדים, הגעתי למסקנה, שדין תביעת התובעת להתקבל בחלקה – זאת מהנימוקים הבאים:

א. לאחר שהתובעת הודיעה לנתבע על קיומה של הנזילה בדוד ולאור הצורך בסגירת המים עקב אותה נזילה, היה על הנתבע לשתף פעולה עניינית יותר.

עם זאת, אני קובע, שהנתבע לא אמר לתובעת באופן מפורש, שהוא לא יטפל בעניין, אלא באותו רגע שהיא התקשרה אליו, הוא היה עסוק ואמר לה לחזור אליו בשעה מאוחרת יותר.

ב. א) התובעת החזיקה בדירה בעת שהדירה הייתה בבעלות אדם אחר ולא הנתבע, ולאחר שהנתבע רכש הדירה, נערך ביום 4.6.10 חוזה שכירות חדש בין התובעת ובין הנתבע בו התקשרו הצדדים לתקופת שכירות החל ב- 10.6.10 וכלה ב- 10.6.11 (להלן:"החוזה הראשון").

ב) ביום 3.6.12 התקשרו התובעת והנתבע בהסכם חדש, אשר בא להחליף כל מסמך או זיכרון דברים או סיכום בכתב או בעל פה, שנעשה בין הצדדים בזמן כלשהו, קודם לחתימת הסכם זה. (להלן:"ההסכם השני").

ההסכם השני, קבע, שהוראות ההסכם הראשון, ימשיכו לחול על הצדדים בהתאם ובכפוף לסייגים ו/או ההוראות שנקבעו מחדש בהסכם הנ"ל.

ג) בסעיף 11(א) להסכם הראשון, התחייבה התובעת שלא לבצע שינוי או תוספת או עבודה במושכר מכל סוג שהוא מבלי לקבל רשות לכך בכתב ומראש מאת הנתבע.

בסעיף 11(ג) להסכם הראשון, מתחייבת התובעת לשמור על המושכר ולאחזקתו במצב טוב ותקין, כמפורט בסעיף זה, ברם בסיפא לסעיף זה נקבע, שתקלות אשר נגרמו בגין נזק שנגרם כתוצאה מבלאי סביר יהיו על חשבון הנתבע.

עוד נקבע בסיפא לסעיף 11(ג) הנ"ל, שאם נגרם קלקול או תקלה דחופים בדירה שנגרמו כתוצאה משימוש סביר בדירה, יתקן המשכיר את הנזק בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-7 ימים מיום הקלקול, למעט מקרים חריגים ונסיבות של כוח עליון.

בסעיף 11(ד) להסכם הראשון נקבע: "יובהר כי דוד השמש והמזגן הם של המשכיר ובמידה ויידרש תיקונם, יחול התיקון על המשכיר". (כל ההדגשות הנ"ל שלי- ג.ב.).

ג. מהאמור בסעיף (ב) לעיל עולה, שאותה תקלה או קלקול שאירע בדוד, היא מסוג התקלות הצריכות תיקון דחוף ועולה גם, שאותו קלקול בדוד נבע כתוצאה מבלאי סביר ולכן, חל התיקון על הנתבע.

הנתבע גם אינו מכחיש שתי העובדות הנ"ל, קרי: העובדה הראשונה, שהתקלה או הקלקול שאירע בדוד נבע מבלאי סביר והעובדה השנייה, שתיקון זה חל עליו כמשכיר. (ראה סעיף 7 למכתבו של הנתבע מיום 11.12.12, אשר צורף לכתב התביעה וגם לכתב ההגנה).

מקור הפגם בדוד אינו נזק שגרם השוכר על ידי שימוש בלתי סביר או באי שמירה על מערכות הדוד ולכן, על פי החוק הנ"ל על המשכיר חלה החובה לתקן את הנזק.

5. למעשה, העובדות שהועלו לעיל, בדבר הופעת הנזילה בדוד, היות נזילה זו נובעת מבלאי טבעי ועל מחויבות הנתבע לבצע התיקון – אינן שנויות במחלוקת ואם כך, השאלה היא, האם יש מקום לקבל את תביעת התובעת ולחייב הנתבע לשאת במלוא תשלום זה – אם לאו, או האם לאור הנסיבות והעובדות שהתבררו במהלך הדיון, יש מקום לחייב הנתבע לשלם לתובעת רק בחלק מהסכום הנתבע.

כפי שכבר ציינתי לעיל, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה – לאור הנימוקים הבאים:

א. א) סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן:"החוק") הנושא כותרת:"תרופות בשל אי תיקון", מבהיר מהם הסעדים העצמאיים העומדים לרשות שוכר כאשר המשכיר אינו מתקן את הפגם הנטען תוך זמן סביר כדלקמן: "(א) לא תיקן המשכיר את הפגם תוך זמן סביר לאחר שקיבל על כך דרישה מאת השוכר, רשאי השוכר (1) לתקן את הפגם ולדרוש מהמשכיר החזרת הוצאותיו הסבירות" ובסעיף קטן (ב) נקבע: "רצה השוכר לתקן את הפגם, עליו להודיע על כך בכתב למשכיר זמן סביר מראש" וסעיף קטן (ג) קובע:"פגם שתיקונו דחוף עד שאין לדרוש מן השוכר שימתין לתיקונו בידי המשכיר, רשאי השוכר לתקנו כאמור בסעיף קטן (א)(1) בלי דרישה לפי סעיף 7(א) או הודעה לפי סעיף קטן (ב).

ב) סעיף 7(א) לחוק, תחת הכותרת:" חובת תיקון המושכר" קובע מהם חובות המשכיר:

"המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, לתקן במושכר, או בנכס שברשותו המשמש את המושכר, כל דבר השולל או המגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המוקבל בנסיבות (להלן-פגם), בין שהפגם היה בזמן מסירת המושכר לשוכר ובין שהתהווה לאחר מכן, זולת פגם שהשוכר אחראי לו לפי חוק השומרים, התשכ"ז- 1967 או שתיקונו לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות אינו חל על המשכיר".

ב. א) ברי לי, שפגם של נזילות מים והיעדר האפשרות לעשות שימוש במי הדוד למטרה שיועדו, הינו פגם הפוגע פגיעה של ממש בשימוש במושכר.

הצדדים קבעו ביניהם תנאי לתיקון בסעיף 11(ג) הנ"ל, שאם נגרם קלקול או תקלה דחופים בדירה שנגרמו כתוצאה משימוש סביר בדירה, יתקן המשכיר את הנזק בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-7 ימים מיום הקלקול, למעט מקרים חריגים ונסיבות של כוח עליון.

ב) גם החוק קובע, שגם אם עסקינן בתיקון דחוף, על השוכר להודיע על כך למשכיר והוא חייב בתיקון הפגם תוך זמן סביר.

אני ער לאמור בהוראות 9(ג) לחוק הנ"ל, אך כפי שעולה מהעובדות, לא המתינה התובעת ולו יום אחד על מנת ליתן לנתבע האפשרות לתקן.

אין ספק, שהתובעת לא המתינה את אותו זמן סביר, אלא סמוך מאד לאחר המסירה על מצב הדוד לנתבע, החליטה כבר להביא בעל מקצוע אשר קבע שמצבו של הדוד דורש החלפה – זאת אף מבלי שלנתבע תהא יכולת להגיב או להסכים לממצאי בעל המקצוע או להביא בעל מקצוע מטעמו.

ג.במידה והשוכר מבקש לתקן את הטעון תיקון בעצמו – לפי זכותו מכוח החוק הנ"ל או מכוח הוראות ההסכם, עליו להודיע למשכיר על כוונתו, קודם לבצוע התיקון למעט תיקון דחוף לגביו אין חובת הודעה מראש.

אני מקבל את טענת התובעת, שעקב הנזילה הוחלט לסגור הגעת המים אל הדוד ולכן, אין לי ספק, שבפרק הזמן בו לא יכלה התובעת לעשות שימוש במי הדוד למטרה היעודה לכך, הוגבלה התובעת הגבלה של ממש בשימוש במי הדוד.

ד. א) לאור הוראות הסעיפים 7 ו- 9 לחוק, איני מקבל את טענת הנתבע, שהתנהלות התובעת בהחלפת הדוד יש בה משום הסגת גבול במטלטלין לפי סעיף 31 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ואם סומך הנתבע על סעיף 32 לפקודה הנ"ל, בדבר נטל ההוכחה, הרי לאור טענות הנתבע בהתייחס לשני הסעיפים הנ"ל, יש להשיב לנתבע שהתובעת הוכיחה, שלאור דחיפות הצורך בתיקון, הייתה לה הזכות לפעול, כפי שפעלה, במסגרת סעיפים 7 ו-9 לחוק הנ"ל – כפי שכבר נאמר לעיל.

זאת ועוד, הסתמכותו של הנתבע על סעיף 32 לפקודה הנ"ל, לפיה רובץ על התובעת נטל ההוכחה להראות שהסגת הגבול במטלטלין לא היה כדין, אינה כלל טענה שנוגעת לעניין, שכן החוק הנ"ל מקנה לשוכר תיקוני ליקויים דחופים, גם אם הנתבע אינו מאשר תיקונים אלה – אם אותם תיקונים חלים עליו והוא לא מתקן תיקונים דחופים.

ב) עם זאת, אני קובע, שהתובעת נקטה בצד מהיר מדי, שכן, כפי שעולה מעבודות התביעה, התגלתה הנזילה ביום 28.11.12 בשעה 11.00 ואז פנתה אל הנתבע.

כפי שעולה מטענות הנתבע- ואני מקבל טענות אלה- לא הוכח בפני שהנתבע התחמק מלשמוע את תלונת התובעת או התחמק מלבצע תיקון אלא, כל שביקש הנתבע מהתובעת הוא להתקשר בשעה מאוחרת יותר באותו יום על מנת שיוכל לשמוע באריכות יותר את טענותיה.

לטענת הנתבע, הייתה השיחה בשה 12.20 וכבר בשעה 13.19 הודיעה לו התובעת שבעל מקצוע כבר מחליף את הדוד.

ג) הנתבע מציין, שהתובעת הודיעה לו על הנזילה והוא עצמו לא ראה בכך דיני נפשות ולכן, ביקש ממנה לחזור אליו בשנית. לא הוכח בפני, שהתובעת גם אמרה לנתבע מה גודל הנזילה וגם לא הוכח בפני, שבאותה שיחה אמרה התובעת לנתבע, שסגרו לה את המים ושהיא אינה יכולה להשתמש במים. התובעת, אשר לא המתינה עוד לתגובתו הסופית של הנתבע, הזמינה באותו יום טכנאי ובאותו יום החליט הטכנאי להחליף את הדוד ואת הדוד הישן זרק, אף מבלי לאפשר לנתבע לבדוק התקלה והאם באמת היה צורך להחליף את הדוד ושלא ניתן היה לתקנו. (ראה חשבונית שצרפה התובעת אשר נושאת את אותו יום בו התקשרה לראשונה אל הנתבע להודיע לו על הנזילה).

ד) הנתבע לא הוכיח שהסכום אותו שילמה התובעת לבעל המקצוע אינו סכום סביר וההנחה שהעלה בבית המשפט על הסיכוי שהתובעת תיפול לידי בעל מקצוע לא אמין, היא טענה שלא הוכחה כלל והסתמכותו של הנתבע על תוכנית טלוויזיה "יצאת צדיק", אין בה כדי להטיל דופי גם על בעל המקצוע שהחליף את הדוד – כאשר אין לנתבע כל ראיה לכך. (ראה טענות הנתבע בעמ' 3 לפ',ש' 28- 31).

6. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה ובהתחשב מחד גיסא בהופעת נזילת המים מהדוד והצורך בסגירת המים והיעדר היכולת להשתמש במי הדוד למטרה היעודה לכך, אך מאידך גיסא, בהתחשב במהירות אשר החליטה התובעת לבצע את החלפת הדוד, מבלי ליתן לנתבע זמן סביר לבצע בעצמו פעולה כלשהי ובנוסף לכך, בהתחשב בעובדה, שהדוד אכן הוחלף לדוד חדש והדוד הוחלף ביום 28.11.12 מספר חודשים לפני פינוי המושכר על ידי התובעת ובאופן כזה, נותר הנתבע – למעשה- עם דוד חדש, שזה עתה הוחלף, הגעתי למסקנה שהתחשב בכל הנסיבות הנ"ל, יהיה זה אך סביר שהנתבע ישלם לתובעת 2/3 מעלות הדוד, קרי סך של 1,067 ₪.

ב. א) על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,067 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 30.12.12- ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של250 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ב) יתרת סכום התביעה נדחית, לאור הנימוקים שפורטו לעיל ומחוסר הוכחה.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

אם התובעת הפקידה סכום כלשהו לשם הזמנת עד, הרי שהיות והעד לא העיד בבית המשפט, על המזכירות להשיב לתובעת את סכום הפיקדון.

ניתן היום 30.6.13 (כב' בתמוז התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים. לבקשת התובעת, יש להעביר לה העתק פסק הדין לפי הכתובת: משה מזרחי 12/6 רחובות.