מבוא
1. ביום 2.3.10 חתמו הצדדים על הסכם לעריכת חתונתם של התובעים באולם אירועים קדמא המצוי במושב נווה אילן והמנוהל על ידי הנתבעת. בהסכם נקבע כי האירוע יערך ביום חמישי ה- 3.6.10, כ- 3 חודשים לאחר מועד החתימה.
2. במועד החתימה על ההסכם אולם האירועים עדיין לא היה קיים. גם במועד שנקבע לעריכת החתונה בנייתו של האולם טרם הסתיימה. חתונתם של התובעים הייתה עתידה להיות האירוע הראשון שיתקיים באולם האירועים החדש שנבנה במקום. בפועל, לאור העיכוב בהשלמת עבודות הבנייה התקיים האירוע הראשון באולם רק ביום 27.7.10. ההסכם בין הצדדים בוטל, וחתונתם של התובעים נחגגה באולם אחר, אולם סקויה שבמעלה החמישה, ביום 1.6.10, מועד שקדם ביומיים למועד האירוע המקורי.
3. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הופר ההסכם שנחתם בין הצדדים על ידי הנתבעת, וככל שהופר, האם זכאים התובעים לפיצוי והאם נגרמו להם נזקים.
הפרת ההסכם
4. לטענת התובעים הפרה הנתבעת את ההסכם, לא רק בכך שהפרה את התחייבותה להעמיד לרשותם את אולם האירועים במועד שעליו סוכם, אלא גם בכך שלא התריעה בפניהם במועד סביר על כך שעבודות הבנייה לא יושלמו ושלא ניתן יהיה לקיים את האירוע כמתוכנן. לטענת התובעים, רק כחודש לפני האירוע נודע להם באקראי ובעקבות פנייה יזומה שלהם על כך שבניית האולם לא תושלם במועד. באותו שלב קשה היה להם עד מאוד להיערך מחדש לקיום החתונה.
5. הנתבעת טענה מנגד כי ההסכם לא הופר על ידה. לטענת הנתבעת במועד החתימה על ההסכם היו התובעים מודעים לכך שבניית האולם נמצאת בעיצומה, ולכך שאירוע חתונתם עתיד להיות האירוע הראשון שיתקיים באולם לאחר שייפתח. נטען שהתובעים היו מודעים לאפשרות שבניית האולם לא תושלם עד המועד שנקבע לחתונה, ובחרו ליטול על עצמם את הסיכון נוכח המחיר המיוחד שהוצע להם בגין הסיכון.
6. בתצהיר עדות ראשית פירט התובע כי לאולם האירועים הגיעו התובעים בעקבות פרסומים שונים. בפגישה שהתקיימה ביום 2.3.10 הוצגו לתובעים הדמיות של האולם ולאחר שיחה עם מנהל הנתבעת, מר אהרון יעקב, חתמו על ההסכם.
7. התובע ציין בסעיף 9 לתצהיר עדות ראשית, שככל שמועד החתונה התקרב, החלו בני הזוג להיות מודאגים מהעובדה שהבנייה לא הושלמה ועל כן פנו למנהל הנתבעת כדי לברר האם מלאכת השיפוצים תושלם במועד. על פי האמור בתצהיר, נמסר להם כי אין מקום לדאגה והחתונה תתקיים במועד כמתוכנן.
8. התובע הוסיף והצהיר בסעיף 10 לתצהיר עדות ראשית, כי כחודש ימים לפני החתונה פנו בני הזוג מיוזמתם אל הנתבעת, לאחר שנוכחו לדעת שהשיפוצים אינם קרובים לסיומם. רק אז מסרה להם הנתבעת כי אין באפשרותה לקיים את החתונה כמתוכנן, עקב התארכות עבודות השיפוצים. פורט שהנתבעת הציעה לתובעים שתי חלופות: הראשונה, לערוך את החתונה באולם פביליון שבאזור התעשייה תלפיות, אשר היה בניהולה של הנתבעת באותו המועד, והשנייה לקבל בחזרה את כספי המקדמה, בסכום של 5,000 ש"ח ולחפש אולם חליפי בכוחות עצמם. כיון שבני הזוג ביקשו לערוך את החתונה באזור כפרי פסטוראלי, ולא באזור התעשייה, בחרו בחלופה השנייה. לאחר מאמצים רבים ובמזל רב הצליחו התובעים למצוא מקום חלופי לקיום החתונה, בגן האירועים סקויה שבמעלה החמישה. לא ניתן היה לקיים את האירוע במועד שנבחר, ועל כן נאלצו בני הזוג להקדים את מועד החתונה ליום 1.6.10, אשר חל ביום שלישי, (במקום לערוך את החתונה ביום ה' שהיה המועד המועדף על ידם). על ההסכם עם סקויה חתמו התובעים ביום 3.5.10.
9. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע כי במועד החתימה על ההסכם נאמר לו במפורש על ידי מנהל הנתבעת שהבנייה תושלם במועד, וכי לכל היותר יהיו חסרים בגינה עץ או שניים. הוא עצמו לא ידע להעריך מה יהיה מועד סיום הבנייה, חרף עיסוקו בעיצוב פנים, והוא הסתמך בעניין זה על דבריו של מנהל הנתבעת, שהיה בקשר עם המתכננים והמבצעים של הבנייה, ידע כמה פועלים מועסקים במקום, וידע מהו הצפי המקצועי לסיום הליכי הבנייה. כיון שמנהל הנתבעת היה בטוח בכך שהבנייה תושלם במועד, גם התובע עצמו לא פקפק בכך.
10. מנהל הנתבעת מר אהרון מיכאל הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי סוכם על עריכת האירוע עוד במהלך חודש מרץ 2010. בתחילה פנו אליו קרוביו של התובע, אמו של התובע ובן דודו, שהינו חברו של מנהל הנתבעת, ואשר לשניהם קשרי עבודה עם מנהל הנתבעת. בן דודו של התובע ביקש לשריין את המועד המתוכנן שחל ביום ה' בשבוע, ועל רקע ההיכרות המוקדמת עם קרוביו של החתן, שריין מנהל הנתבעת את המועד המבוקש, ואף הציע הנחה במחיר לעריכת האירוע.
11. על פי תצהירו של מנהל הנתבעת, סוכם בין הצדדים כי ככל שבניית האולם לא תושלם במועד יעמדו בפני התובעים 3 חלופות: הראשונה, לבטל את ההסכם ולערוך את האירוע באולם אירועים אחר, ללא כל קנס, ולקבל בחזרה את הסכומים ששילמו; לדחות את מועד האירוע למועד שלאחר השלמת הבנייה, תוך קבלת הטבה כספית משמעותית; או לקיים את האירוע באולם אחר שהיה בניהול הנתבעת, אולם פביליון, שלטענת מנהל הנתבעת, אינו נופל ברמתו מאולם האירועים קדמא.
12. מנהל הנתבעת הוסיף וטען כי ככל שהתקרבו למועד החתונה ולמען הסדר הטוב, ביקש שהתובעים יחתמו על ההסכם. מנהל הנתבעת העיד כי לכל אורך המגעים בין הצדדים, הן לפני החתימה על ההסכם הפורמאלי, והן לאחר מכן, התריע בפני בן דודו של התובע שעמו היה בקשר, על כך שקיימת אפשרות שהבנייה לא תושלם עד המועד המתוכנן לחתונה והציע כי התובעים יערכו למציאת חלופה. על פי האמור בסעיף 10 לתצהיר עדות ראשית, כחודשים לפני מועד האירוע המתוכנן, פנתה הנתבעת לתובעים, בין היתר באמצעות אנשי הקשר- האם ובן הדוד, והתריעה על קיומו של סיכון ממשי לכך שהבנייה במקום לא תסתיים במועד. התובעים ואנשי הקשר שלהם היו מודעים לכך ואולם הם סירבו לוותר על האפשרות לערוך את החתונה באולם קדמא, בשל המחיר הטוב שהוצע להם.
13. מנהל הנתבעת הדגיש בתצהירו שבוודאי שלא הייתה לו כל כוונה להכשיל את האירוע של בני משפחה של מקורביו וידידיו. האירוע היה אמור להיות אירוע הפתיחה של האולם, וכישלונו עלול היה לפגוע במוניטין של האולם עוד לפני תחילת פעילותו.
14. מנהל הנתבעת הצהיר שמבין שלוש החלופות שהוצעו, בחרו התובעים בביטול ההסכם ובהשבת המקדמה ששילמו. לאחר מכן נודע לו מקרובי התובע שהחתונה שהתקיימה באולם אחר הייתה לשביעות רצונם של כולם, וכי בני משפחתה של התובעת הם שלחצו על הגשת התביעה. מנהל הנתבעת הוסיף שאילו היו התובעים מבקשים את עזרתו היה מפעיל את קשריו בתחום ומסייע להם למצוא חלופה ראויה.
15. הנתבעת טענה שאמנם התובעים חתמו על הסכם לעריכת החתונה במלון סקויה ביום 3.5.10, ואולם הם חיפשו חלופה אחרת עוד קודם לכן, שכן מלכתחילה היה ברור להם שקיימת אפשרות לכך שהבנייה לא תושלם במועד.
16. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לקבוע כי הנתבעת אכן הפרה את ההסכם.
17. כפי שציינתי לעיל, ההסכם בין הצדדים נחתם אך ביום 2.3.10, שלושה חודשים לפני האירוע המתוכנן. באותה עת אולם האירועים עדיין לא היה קיים. העדפתי את עדותו של התובע שלפיה במועד החתימה על ההסכם הובטח לו במפורש כי לא תהיה כל מניעה לעריכת החתונה במועד שנקבע, וכי עד לאותו מועד תושלם הבנייה.