1. הנאשם הורשע על פי הודייתו בביצוען של העבירות הבאות: מעבר במסלול הירוק לפי תקנות 42 ו-30א,ד,ה ו-ו לתקנות המכס התשכ"ו 1965, יחד עם סעיף 30א לפקודת המכס; הברחת טובין לפי סעיף 211(א)(1) לפקודת המכס; הטעיית פקיד מכס בפרט מסוים העלול לפגוע במילוי תפקידו לפי סעיף 212(א)(9) לפקודת המכס; מסירת ידיעה לא נכונה ללא הסבר סביר לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוס, תשל"ו 1975; עשיית מעשה כדי להתחמק מתשלום מס קניה לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קניה (טובין ושירותים) תשי"ב - 1952; השטת טובין בניגוד לצו פיקוד עבירה לפי סעיף 7(א) לפקודת הייבוא והייצוא (נוסח חדש).
2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 9.7.12 הגיע הנאשם מאנגליה לישראל דרך נמל התעופה בן גוריון שהוא נושא עימו מטען לוואי, הנאשם עבר במסלול הירוק ובכך הצהיר כי אין הוא נושא עימו מטען לוואי אלא טובין פטורי מיסים והצהרה למכס. הנאשם הוזמן לשיקוף מטענו ובבדיקה שנערכה ע"י פקיד המכס במסלול הירוק לא נמצאו טובין החייבים בהצהרה. בהמשך הנאשם נלקח לבדיקה במכשיר שיקוף אדם חיצוני (מכשיר הגמ"מ) ובטרם ביצוע חיפוש התבקש להוציא את החפצים הנמצאים על גופו. הנאשם הוציא מתוך הכיסים שבמעיל ובווסט שעטה על גופו 51 מכשירי פלאפון מסוג סמסונג גלקסי 3S (ללא אביזרים נלווים) החייבים בהצהרה למכס ואישור משרד התקשורת. המיסים החלים על הפלאפונים המוברחים הינם כדלקמן: מס קניה בסך 19,640 ש"ח, מע"מ על סך 24,092 ש"ח. ערך הטובין המוברחים הוא 130,942 ש"ח.
טיעוני הצדדים לעונש
3. המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין נע בין 4 חודשי מאסר בפועל ל-18 חודשים וכן עמדה על הנזק הכלכלי שנגרם לקופה הציבורית בשל ביצוען של העבירות שבהן הורשע הנאשם. כמו כן, טענה שמדובר בעבירות שקל לבצען אך קשה לגלותן. באת כוח הנאשם הציגה מסמכים רפואיים שנוגעים לאשתו של הנאשם ואשר לפיהם הינה סובלת מדיכאון קליני (נ/1) וכי לנאשם אין עבר פלילי קודם, נשוי ואב לילדים. כמו כן, באת כח הנאשם טענה שהנאשם לומד בכולל והגישה מכתב המלצה מהאחראי על הכולל (נ/3). הנאשם גם העיד את גיסו כעד הגנה ואשר נתן הסבר למצבה הכללי של משפחתו של הנאשם, לרבות לאור מחלתה של אשתו והעובדה שהנטל בטיפול בילדים רובץ על כתפיו של הנאשם כמעט באופן בלעדי.
"מידת האשם" ו-"מידת הנזק" כפרמטרים
מנחים בקביעת מתחם העונש ההולם
4. מטרתו של תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז -1977 הוגדרה בסעיף 40א לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין) ואשר קובע כדלקמן:
"מטרתו של סימן זה לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה"
5. העיקרון המנחה בענישה הוגדר בסעיף 40ב לחוק העונשין, ואשר לפיו:
"העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה - העיקרון המנחה)".
(ההדגשה לא במקור)
6. הרכיב של "מידת אשמו של הנאשם" בביצוע העבירה הוא עיקרון מנחה בענישה ואשר קיבל ביטוי גם בסעיפים נוספים בחוק העונשין. כך למשל, בסעיף 40ט(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין נקבע:
"40ט. (א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשי העבירה ועל אשמו של הנאשם:
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה;
(2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה".
(ההדגשה לא במקור)
7. ודוק, מידת אשמו של הנאשם בעת ביצוע העבירה, קרי, מידת התכנון שקדמה לביצוע העבירה וכן חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, קובעת את "מתחם העונש ההולם", וזאת להבדיל מ-"העונש המתאים" בתוך מתחם העונש ההולם. ללמדך, כי יהיו מתחמי עונש שונים לנאשמים שונים שביצעו את אותה עבירה, ולא מתחם עונש אחד ויחיד לפי סוג העבירה שבוצעה, כאשר אחד הקריטריונים המרכזיים שיבדילו בין מתחם אחד למשנהו הוא מידת אשמו של הנאשם בביצוע העבירה.
8. שיקול נוסף שהינו רלוונטי לקביעת מתחם העונש ההולם, וזאת להבדיל מהעונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם, הוא הנזק שנגרם, או שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה. סעיף 40ג(א) לחוק העונשין קובע כדלקמן: