תביעה לפיצוי בגין רשלנות רפואית במהלך ניתוח להסרת כיס מרה

1.         בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בעילה של רשלנות רפואית.

2.         התובעת, ילידת שנת 1966, עברה בתאריך 25.11.03 ניתוח לפרוסקופי להסרת כיס המרה. לטענת התובעת, ניתוח זה (לרבות הטיפולים אחריו וניתוח נוסף שעברה בתאריך 2.12.03) נכשל ונגרמו לה בעקבותיו נזקי גוף. לטענתה, הנתבעים פעלו ברשלנות ועליהם לפצותה בגין נזקיה.

3.         הנתבעים טענו כי לא התרשלו בטיפול שניתן לתובעת וכי הניתוח נעשה על ידי רופאים מנוסים ומקצועיים על פי כללי הרפואה המקובלים. לטענתם, חרף זאת ולמרבה הצער, התובעת נפלה לגדר הסטטיסטיקה המוכרת לפיה ב- 1% מהניתוחים מהסוג שעברה התובעת עלול לקרות סיבוך מסוג הסיבוך שנגרם לתובעת. לאחר הניתוח, בוצע אחר התובעת מעקב רפואי, אשר כלל טיפול שמרני כמקובל ומשזה האחרון לא צלח, נותחה בשנית. לטענת הנתבעת כיום מצבה של התובעת תקין, הפגיעה בה מינימלית ולא היה בסיס לתביעתה.

בבסיס הגנתה של הנתבעת עומדת הטענה לפיה מדע הרפואה אינו מדע מדוייק ולא כל טיפול, גם אם הוא ניתן בידיים הטובות ביותר, לעולם יצליח במאה אחוזים ויכול שטיפול רפואי, גם אם ניתן על פי כללי הרפואה המקובלים, יותיר סיבוך זה או אחר.

העובדות המוסכמות :

4.         שני הצדדים מסכימים על העובדות כדלקמן:

א.         בחודש נובמבר 2003 אובחנו אצל התובעת אבנים בכיס המרה.

ב.         התובעת הופנתה על ידי רופא המשפחה אל הנתבע מס' 2, ד"ר מיסלובטי (להלן: "הנתבע מס' 3" ו/או "ד"ר מיסלובטי"), כירורג שעבד במרפאת קופת חולים מאוחדת.

ג.          ד"ר מיסלובטי המליץ לתובעת לעבור ניתוח לכריתת כיס המרה.

ד.         בתאריך 25.11.03 נותחה התובעת על ידי ד"ר מיסלובטי והנתבע מס' 4, ד"ר בייר (אשר יקרא להלן: "ד"ר בייר" ו/או "הנתבע מס' 4") במרכז הרפואי "רבין" (הנתבע מס' 2), אשר בבעלות הנתבע מס' 1 (שירותי בריאות כללית) (להלן: "הניתוח" ו/או "הניתוח הראשון").

ה.         עובר לניתוח חתמה התובעת על טופס הסכמה ייעודי לניתוח, בו פורטו גם סיכונים העלולים להגרם עקב הניתוח.

ו.          בהתאם לדו"ח הניתוח, מהלך הניתוח היה תקין ולא ניצפו במהלכו כל סיבוכים. כיס המרה נכרת והושאר נקז במיטת כיס המרה.

ז.          למחרת הניתוח הופיעה בנקז הפרשה מרתית שנמשכה מספר ימים (לטענת התובעת בהיקף של 200 עד 400 סמ"ק ליום ולטענת הנתבעת בהיקף של 180 עד 370 סמ"ק ליום).

ח.         בתאריך 28.11.03 נערכה התייעצות עם פרופ' דרזניק, מנהל המערך הכירורגי, אשר המליץ על ביצוע בדיקות אולטרסאונד ו- ERCP (בדיקה שנועדה לאבחן אי תקינות במערכת דרכי המרה וכיס המרה, לרבות מקור דליפה של המרה). בדיקת ה- ERCP שנערכה בתאריך 1.12.03 - נכשלה ומקור הדליפה לא אותר.

ט.         בתאריך 2.12.03 נותחה התובעת בשנית על ידי ד"ר מיסלובטי וד"ר בייר, בשיטת הבטן הפתוחה, לזיהוי מקור הדליפה ותיקונו. במהלך הניתוח השני נערכה שוב בדיקת ERCP שגם היא נכשלה. במהלך הניתוח השני הוזעק לחדר הניתוח ד"ר אריש, מומחה לכירורגיית כבד ודרכי מרה. בהמלצת ד"ר אריש הושאר נקז בכולידוכוס ובמיטת הכבד.

י.          בתאריך 8.12.03 בוצעה בדיקת ERCP שגילתה חשד לחיתוך כולידוכוס וכן בדיקת PTC.

י"א.      בתאריך 11.1.04 שוחררה התובעת לביתה.

תמצית טענות הצדדים :

5.         התובעת טענה כי במהלך הניתוח הראשון נפגע ככל הנראה צינור כלשהו, אשר גרם לדלף, ואשר הנתבעים לא הצליחו לזהותו חרף כל בדיקות שעשו. עוד היא טוענת כי הנתבעים מודים כי לא היה מקום לפגיעה בצינור - דבר המעיד על התרשלות הנתבעים. התובעת גם הפנתה לנזק שנגרם לה בעקבות הניתוח והמשך הטיפולים בעקבותיו, ולרבות התנוונות אונת כבד וצלקת בבטן באורך של 24 ס"מ. התובעת טענה גם לנזק ראייתי, לאחר שלטענתה,  הנתבעים לא ניהלו רשומות רפואיות כנדרש. עוד טענה התובעת, כי לא נתנה הסכמה מדעת לניתוח.