תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה בראשון לציון
|
52666-11-10 ל. נ' ל.
23/06/2013
|
בפני השופט:
ד"ר ורדה בן שחר
|
| - נגד - |
התובע:
1. א.ל
2. א.ל (קטין)
3. ח.ל
עו"ד איתן בן דוד
|
הנתבע:
1. א.ל
2. י.ל
3. צ.ל
עו"ד שמואל גרוסמן
|
| פסק-דין חלקי |
בפניי תביעת אישה למתן פסק דין הצהרתי בנוגע לזכויותיה בבית מגורים הרשומה ע"ש הורי בעלה לשעבר (להלן: "
הדירה") ומנגד תביעה שכנגד של הורי הבעל (להלן: "
ההורים") לפינוי התובעת מהדירה ולפסיקת דמי
שימוש ראויים.
השתלשלות ההליכים המשפטיים המהווים רקע לתביעה זו
התובעתXXX (להלן: "
התובעת") והנתבע 1 XXX(להלן: "
הנתבע") נישאו זל"ז ביום 14.11.05, ומנישואיהם נולדו להם 2 ילדים: א', יליד 9.5.10 וח', יליד 6.7.10.
שני בני הזוג מקיימים אורח חיים דתי. התובעת אינה עובדת וכך גם הנתבע הלומד בכולל.
הנתבע עזב את דירת המגורים תחילה בשל צו הרחקה שהוצא כנגדו ולאחר מכן בהסכמה. למעשה מאז שנת 2010 איננו מתגורר יחד עם התובעת וילדיו.
בשנת 2012 התגרשו בני הזוג.
הנתבעים 2-3 הם הורי הנתבע 1 (להלן: "
ההורים").
תחילתם של ההליכים ביום 1.12.09, כשהגישה התובעת בקשה לצו הגנה כנגד הנתבע (
ה"ט 1135-12-09) בטענה כי הנתבע מעוניין להתגרש ממנה ומטריד אותה (ר' דבריה בדיון מיום 1.12.09).
הבקשה לצו הגנה נדחתה .
ביום 6.6.10 הורחק הנתבע מהבית ע"י המשטרה, וצו ההרחקה הוארך בהמשך בהחלטת בימ"ש השלום.
ביום 5.7.10 הגישה התובעת בשנית בקשה לצו הגנה כנגד הנתבע (
תמ"ש 1974-07-10).
בדיון שהתקיים ביום 5.7.10 הופנו הצדדים ליחידת הסיוע אשר המליצה על התערבות עו"ס מהמחלקה לשירותים חברתיים כדי לבחון טובת הילדים. הצדדים עצמם לא הגיעו להסכמות. בדיון שהתקיים ביום 15.7.10 קבעתי כי אכן עולה חשש להתעללות נפשית של הנתבע בתובעת. לאור זאת הארכתי את צו ההגנה עד להחלטה אחרת ולא יאוחר מ- 3 חודשים מאז ניתן צו ההגנה לראשונה. במקביל הוזמן דו"ח עובדת סוציאלית מהמחלקה לשירותים חברתיים בXXX וכן תסקיר פק"ס בנוגע לסדרי הראייה בין הנתבע לקטינים. פקה"ס אף הוסמכה לקבוע את הסדרי הראייה בין האב לילדיו.
ביום 2.9.10 הגישה התובעת במסגרת תביעת מזונות שלה ובשם הקטינים בקשה לקבלת צו מניעה זמני כנגד הנתבע בטענה כי הפר בעבר צו הגנה שניתן כנגדו. בנוסף טענה כי היא חוששת לשלומה בשל איומי הנתבע כלפיה.
ביום 24.10.10 הגישה התובעת בקשה נוספת לצו הגנה כנגד הנתבע. הצדדים הופנו ליחידת הסיוע אשר המליצה על המשך ההפרדה נוכח המתיחות שביניהם. בדיון שהתקיים בפני ביום 27.10.10, לאחר שמיעת ראיות כמו גם הקלטות קבעתי כי לא מצאתי איומים המצדיקים מתן צו הגנה אך בשל מערכת היחסים העכורה בין הצדדים מצאתי שההפרדה בין השניים רצויה בהסכמה. הנתבע נתן הסכמתו להפרדה אך הדגשתי כי את הסכסוך על השניים לפתור בבית הדין הרבני בקשר להמשך דרכם וכי עניין הדירה המעכב את גירושיהן לא ייפתר באמצעות צווי ההגנה שמגישה האישה.
יש לציין כי ביני לביני הוגשו על ידי התובעת תביעה למזונותיה ולמזונות הקטינים וכן תביעות משמורת וכן את התביעה לסעד הצהרתי קא עסקינן.
במסגרת דיון שהתקיים בפני ביום 11.7.2011 בתביעת המזונות ביקשתי לברר עמדת הצדדים לגבי המשך חייהם המשותפים שכן התובעת נמנעה מלהתייצב לדיון שנקבע להם בבית הדין הרבני ואילו הנתבע היה מעוניין לחזור לשלום בית. האישה טענה כי היא חוששת מהנתבע בשל האלימות שנקט כלפיה כששאלתי אם היא מעוניינת לבחון מסוכנותו כלפיה באמצעות חוות דעת מומחה היא סירבה לענות אם תאות לאפשר לו לשוב אל הבית אם המומחה יקבע כי איננו מסוכן לה.
ביום 26.7.11 הגישו הורי הנתבע כתב תביעה שכנגד בהתייחס לתביעה שהגישה התובעת בנוגע לזכויותיה בדירה בה עתרו לפינוי התובעת מהדירה וכן לחייבה לשלם להם דמי שימוש ראויים בסך 2,000 ש"ח לחודש בגין השימוש הבלעדי שעשתה בדירה החל ממועד הגשת התביעה ועד לפינוי בפועל.
ביום 19.12.11 הגיש הנתבע בקשה בה עתר לאפשר לו לשוב להתגורר בדירה וזאת במסגרת
תמ"ש 26426-10-10.
לאחר קבלת תגובת התובעת נקבע בהחלטה מיום 12.1.12 כי חלף המועד להרחקת הנתבע מהבית ולכן הוא יכול לשוב אל הדירה. יחד עם זאת, הפניתי הצדדים פעם נוספת ליחידת הסיוע אך גם הפעם לא הגיעו הצדדים להסכמה. התובעת מנעה מהנתבע ולמעשה מונעת ממנו עד היום לשוב אל הדירה.
בין לבין וברקע הדברים התנהלו הליכי גירושין בין הצדדים בביה"ד הרבני: