מבוא:
1. פסק דין זה עניינו תביעתו של מר מיכה אילוז (להלן "התובע"), עובד בכיר לשעבר בחברת ניצנים אבטחה ניהול פרויקטים (להלן: "הנתבעת"), ותביעה שכנגד.
2. בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים על עוגמת נפש ונזקים שנגרמו לו בעקבות סיום עבודתו בנתבעת, הפרשי שכר, דמי פדיון חופשה והבראה, וחלקו ברווחי הנתבעת מכוח הבטחה שניתנה לו לטענתו. סך הכול ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו בעילות התביעה השונות סכום של 431,435 ש"ח.
3. בתביעה שכנגד ייחסה הנתבעת לתובע פגיעה מכוונת בהיקף פעילותה במהלך שרקם בתקופת עבודתו בנתבעת בניסיון להשתלט על מאגר לקוחותיה בסמוך לעזיבתו ובפיצויים על עצם מעשה ההתפטרות והפרת חובות האמון הנובעות מיחסי העבודה, פיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת והחזר הלוואה, סך הכול התבקש בית הדין במסגרת התביעה שכנגד, לחייב את התובע בסכום בסדר גודל של כ-650,000 ש"ח.
4. את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת הצדדים, משם נפנה להצגת עילות התביעה והתביעה שכנגד. במאמר מוסגר נוסיף כי בשלב זה לא נידרש לתשובת הנתבעת לכתב התביעה ולתשובת התובע לתביעה שכנגד; דבר שיעשה בדיון ברכיבי התביעה והתביעה שכנגד. בתום שלב זה, שלב הצגת התביעה והתביעה שכנגד, נפרוס את מסכת העובדות שהיא הרקע להליכים נשוא פסק הדין ובעקבותיה נקיים את דיון בטענות הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד בעילותיהן השונות.
הצדדים והמסגרת לתביעה והתביעה שכנגד:
5. התובע, מר מיכה אילוז, התקבל לעבודה בשירות הנתבעת בחודש מאי 98' ובסמוך למועד זה מונה כמנהל סניף הנתבעת בערד. בחודש פברואר 2008 הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בהתפטרות התובע, לטענתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.
6. הנתבעת חברה בע"מ המספקת שירותי שמירה ניקיון וניהול פרויקטים, מפעילה סניף בערד המרכז את פעילותה באזור ים המלח; ובפרט לבתי המלון שלחופו.
7. יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בחודש פברואר 2008. בחודש אפריל 2008 הגיש התובע את התביעה נשוא פסק דין זה. בחודש יולי 2008, בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הוגשה התביעה שכנגד.
התביעה:
8. בקצירת האומר טוען התובע כי ערב האירועים אשר הובילו להתפטרותו שימש כסמנכ"ל שיווק בנתבעת וכמנהל סניף ערד בשכר של 21,000 ש"ח לחודש.
התובע הוסיף כי בנוסף לשכר הובטח לו על ידי מר ברוך בן בסט ז"ל, מי שהיה המנהל והבעלים של הנתבעת (להלן: "המנוח"), בפגישה ביניהם בדצמבר 2006, חלק מרווחי הנתבעת (בין 3 ל-5 אחוזים).
9. בכתב התביעה נטען כי, ממשיכיו של מר בן בסט ז"ל התכחשו לסיכום בין התובע למנוח ולחלק ברווחי הנתבעת; ויתרה מזו, פתחו נגדו במסע התנכלות מכוון במעמדו ובתנאי עבודתו.
10. בקצרה יאמר, כי הפגיעות בתובע (לטענתו) באו לביטוי: בדרישה שהופנתה אליו בחודש ספטמבר 2007, לחתום על חוזה העסקה במסגרתו יתחייב לתקופת העסקה של 6 שנים (בשכר מוסכם ומוגדר) והתחייבות להעדר תחרות בתום התקופה; בהפחתת שכר חד צדדית בשיעור של 20% בחודש אוקטובר 2007; במפגש בסניף ערד שהתקיים בלעדיו בינואר 2008 ובו נמסר לצוות העובדים כי הוא אינו עוד מנהל את הסניף; בפניה שהעבירה הנתבעת לקופת חולים מכבי, לבירור נסיבות הוצאת תעודת מחלה שהנפיק הרופא המטפל לתובע המתייחס לארבעה ימים בין ה-21-24/1/2008, ודרישה לתובע כי יעמוד לבדיקת רופא מטעמם.
11. על רקע הפגיעה הנטענת טוען התובע כי התפטר בנסיבות בהן רואים את ההתפטרות כפיטורים ובהתאם הוא זכאי לפיצויי פיטורים, על תקופת העבודה שאיננה במחלוקת ועל בסיס שכר של 21,000 ש"ח לחודש, בסכום כולל של 204,750 ש"ח (להלן: "התביעה לפיצויי פיטורים").
12. בנוסף ביקש התובע פיצוי כספי השווה לשכר של שלושה חודשים על עוגמת נפש ופגיעה בזכויותיו כתוצאה מאי מתן מכתב פיטורים בסכום של 63,000 ש"ח.
13. בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלומי הפרשי שכר לחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2007 ובהם לטענתו הופחת שכרו בכל אחד מאותם חודשים בשיעור של כ-3,000 ש"ח לחודש ובתשלום שכר העבודה לחודש פברואר 2008, עד ליום 5.2.08. סך הכול סכום של 13,160 ש"ח.
כן ביקש התובע בתביעה, את חלקו ברווחי הנתבעת על פי הסיכום בינו למנוח, בפגישה מדצמבר 2006. בכתב התביעה, העמיד התובע את זכותו ברכיב זה על סך של 10,000 ש"ח לחודש, ומכאן התביעה בסדר גודל של 120,000 ש"ח - חלקו ברווחי הנתבעת
14. הרכיב האחרון של תביעת התובע הוא לדמי פדיון חופשה ולדמי הבראה, במסגרתו נטען כי במועד סיומם של יחסי עובד מעביד עמדה לזכותו מכסת ימי חופשה לפדיון של 33 ימים, עבורם הוא זכאי לדמי פדיון חופשה בסכום של 27,885 ש"ח. התובע הוסיף, כי במועד סיומם של יחסי עובד-מעביד נותרה הנתבעת חייבת לו קצובת הבראה המתייחסת לשנתיים האחרונות טרם סיום העסקתו, בהיקף של 8 ימי הבראה, בסכום של 2,640 ש"ח.