מדינת ישראל נ' עדוי טאהא

גזר דין

1.ביום 1.5.2012 הוגש כתב אישום נגד הנאשם, בו הואשם בביצוע העבירות הבאות:

(א)פגיעה בערך טבע מוגן, בניגוד לחיקוקים הבאים:

סעיף 33(ג) וסעיף 57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק גנים לאומיים);

סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

תקנה 2(א) לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי לאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ג-1983 (להלן: תקנות גנים לאומיים).

(ב)החזקת ערך טבע מוגן, בניגוד לסעיפים 33(ג) ו-57(א) לחוק הגנים הלאומיים.

בפרק העובדות צויין כי ביום 12.2.2012, בעת היותו בשטח פתוח ברמת הגולן, עסק הנאשם בקטיף ללא היתר של עכובית הגלגל, שהינו ערך טבע מוגן, באמצעות כפפות וסכין, וברשותו נמצא דלי ובתוכו 6 ק"ג עכובית הגלגל.

2.ביום 18.12.2012 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, והורשע בביצוע העבירות נשוא כתב האישום.

טיעוני המאשימה לעונש

3.באת-כוח המאשימה הדגישה את חומרת המעשה אשר פוגע בערכי הטבע ומביא לסיכון קיומו של צמח עכובית הגלגל עקב הקטיף האינטנסיבי. להמחשת הנזקים הוגשה חוות דעת מומחה של ד"ר מרגרטה וולצ'אק (ת/5) מיום מיום 31.10.2010. ממסמכים שהציגה באת-כוח המאשימה עולה כי פגיעה בערכי טבע הינה התנהגות חוזרת ונשנית של הנאשם: בשנת 2009 הוא נתפס פוגע בעכובית הגלגל (ת/1 - ת/2) ובשנת 2010 הוא נתפס פוגע באזוב מצוי (ת/3). לטענתה, בשנת 2011 - שוב פגע בעכובית הגלגל (ת/4 - הודעת תשלום קנס).

4.באת-כוח המאשימה סברה כי מתחם הענישה לגבי קנס נע בין 5,000 ₪ ל-8,000 ₪, וביקשה להטיל עליו, בנוסף לקנס, אף חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירות ומאסר מותנה.

טיעוני הנאשם לעונש

5.הנאשם הביע חרטה וטען כי קטף את עכובית הגלגל עבור בני ביתו, לצרכי אכילה. הוא אף טען (ואכן הצדק עמו) כי בכל הנוגע לטענה כי בשנת 2011 קטף עכובית הגלגל - טענה הנסמכת על הודעת תשלום הקנס שהוצגה על-ידי באת-כוח המאשימה (ת/4) - הרי שמדובר בכתב אישום שהוגש נגדו בבית משפט זה בת"פ 18259-01-12, שבירורו טרם הסתיים, ובו כפר בעובדות כתב האישום.

שיקולי ענישה

6.העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש ומידת העונש המוטל עליו (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)). בטרם יקבע בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, עליו לבחון ולקבוע מהו מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שהוא ביצע בהתאם לעקרון ההלימה. קביעת המתחם תעשה לאור חמישה פרמטרים: (1) הערך החברתי הנפגע; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; (4) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40ט לחוק העונשין, ונסיבות נוספות, כאמור בסעיף 40יב); (5) לגבי קנס – מצבו הכלכלי של הנאשם (ראו סעיף 40ח לחוק העונשין).

7.בסעיף 33(ג) לחוק גנים לאומיים נקבע "לא יפגע אדם בערך טבע מוגן, אלא בהיתר כללי או מיוחד מאת המנהל".

בסעיף 33(ה) לחוק זה נקבע: "'פגיעה' - לרבות השמדה, הריסה, שבירה, חבלה, קטיפה, עקירה, נטילה, שליה, הרעלה, שינויה של צורה או של תנוחה טבעית של ערך טבע או הפרעה למהלך התפתחותו הטבעית, לרבייתו או לשמירתו".

איסור החזקה של ערך טבע מוגן מצוי בסעיף 33(ד) לחוק גנים לאומיים, הקובע כי "לא יסחר אדם בערך טבע מוגן, אלא על פי היתר כללי או מיוחד מאת המנהל, ולא יחזיק אדם בערך טבע מוגן", אולם סעיף זה אינו מופיע בכתב האישום ובו לא הורשע הנאשם.

לעניין אחזקה אעיר כי בתקנה 2(א) לתקנות גנים לאומיים, שהותקנו מכוח סעיף 42 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הלאום, תשכ"ג-1963, נקבע כי אדם לא יחזיק בערך טבע מוגן, שהינו ערך טבע מן המפורטים בתוספת לאכרזת גנים לאומיים ושמורות טבע (ערכי טבע מוגנים) תשל"ט-1979 (להלן: אכרזת 1979). אמנם בע"פ (מחוזי חי') 2077/02 עובדיה רני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.9.2002) נקבע כי מלשון חוק גנים לאומיים ומתכליתו עולה כי המחוקק לא נתכוון כלל לפגוע בתוקפה של האכרזה שקדמה לחקיקתו, אולם אכרזת 1979 בוטלה בסעיף 4 לאכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005 (להלן: אכרזת 2005).