השופט א' רובינשטיין:
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה וסרקרוג והשופטות וילנר ולמלשטרייך-לטר) מיום 3.4.13 בעמ"ש 20662-12-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (סגנית הנשיא ברגר) מיום 22.11.12 באמ"צ 99/11 (15525-12-11), והתקבל בעיקרו ערעורו של המשיב על פסק דין זה. ענינה של הבקשה - הכרזה על בנו הקטין של המבקש כבר אימוץ כלפיו ושאלת אופי האימוץ. עסקינן בפרשה אנושית עצובה, כך בתיק זה וכך בתיקי אימוץ בכלל.
רקע
ב. המבקש, יליד 1983, אובחן כסובל מהפרעת אישיות סכיזוטיפלית. המבקש ואשתו, הסובלת ממחלה נפשית, נישאו בשנת 2007, ולהם שני ילדים: הבכור, יליד אוקטובר 2008, הוצא - בהסכמת בני הזוג - ממשמורתם והועבר למשמורתם של הורי האם. ההליכים כאן נסבים אך על עניינו של הילד הקטן, יליד מארס 2011 (אשר יכונה להלן הקטין). כעולה מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, במועד נתינתו - 22.11.12 - חיו ההורים בנפרד.
ג. לפני כן, ביום 1.6.11 הוכרז הקטין, לבקשתה של פקידת הסעד ובצו בית המשפט לנוער (השופטת בן-לוי בגדר תנ"ז 36427-04-11), כקטין נזקק, והכרזה זו הוארכה מעת לעת.
ד. ביום 19.6.11 ניתנה חוות דעתו של ד"ר עופר בשרי בעניין מסוגלותם ההורית של המבקש והאם. ד"ר בשרי ציין, כי התמונה שעולה היא של גבר ואשה הדבקים זה בזו ואוהבים את ילדיהם, אך עם זאת סובלים מבשלות רגשית נמוכה ומקשיים פסיכיאטריים חמורים. באשר לאם נאמר, כי ניכרים חסכים התפתחותיים ורגשיים בולטים, הפוגעים ביכולתה לקבל החלטות פשוטות, להתמודד במצבים של פתרון בעיות ולקיים יחסי אנוש מספקים, וכי מסוגלותה ההורית נמוכה ביותר והיא עלולה לגרום נזק ממשי לקטין. באשר למבקש נאמר, כי במטלות פשוטות מסוגל הוא לתפקד ברמה סבירה, אך במטלות מעורפלות, מורכבות או טעונות מתח רגשי, עלולה להיווצר פגיעה בבוחן המציאות שלו עד כדי פריצה של אלמנטים פסיכוטיים וכן פגיעה באיכות תפקודו. ד"ר בשרי עמד על התעקשותו של המבקש להתאים את המציאות לצרכיו, תוך התעלמות מדרישות הסביבה והתייחסות חלקית בלבד למרכיבים חשובים במציאות. צוין, כי קיים ספק גדול באשר ליכולתו של המבקש להבחין בין צרכיו לצרכי הילדים, לגלות אמפטיה לצרכיהם ולזהות את ההתייחסות המתאימה למצבם, וכי המבקש רואה את תפקידו כמסייע לאם בטיפול בקטין. עוד צוין, כי נראה שמסוגלותו ההורית של המבקש חסרה מאד. על רקע האמור המליץ ד"ר בשרי "לשקול פתיחה בהליכי אימוץ פתוח", בו תהא למבקש ולאם האפשרות לשמור על קשר עם הקטין.
ה. ביום 20.9.11 הורה בית המשפט לנוער בחיפה (השופטת בן-לוי), בגדר תיק הנזקקות, על הוצאתו של הקטין ממשמורתם של ההורים והעברתו למשפחה אומנת חסויה למשך שנה אחת.
ו. ביני לביני, ביום 25.8.11, פנה היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להכריז על הקטין כבר אימוץ "באימוץ אשר ינתק כל קשר בינו ובין משפחתו הביולוגית", קרי, אימוץ "סגור" (אמ"צ 99/11, 15525-12-11). הבקשה נסמכה על הוראת סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן חוק אימוץ ילדים), העוסקת בהורה שאינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ושאין סיכוי שהתנהגותו או מצבו, ישתנו בעתיד הנראה לעין חרף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה. לבקשתו של היועץ המשפטי לממשלה צורף, בין השאר, תסקיר של עובדת סוציאלית לחוק האימוץ, שנערך על ידי הגב' רונית ברגר, ושנאמר בו כי חרף אהבתם הרבה של המבקש והאם לקטין ורצונם העז לגדלו, ישנה מוגבלות עמוקה במסוגלותם ההורית.
ז. בדיון בבית המשפט לענייני משפחה ביום 7.2.12 הודיע המבקש, כי הוא חפץ לגדל את הקטין לבדו בנפרד מן האם ובסיוע שרותי הרווחה. לפיכך, נערכה למבקש בדיקת מסוגלות הורית נוספת על ידי הפסיכולוגית אורנה אפק. בחוות דעתה מחודש אפריל 2012 ציינה הפסיכולוגית אפק, כי קיים ובולט אצל המבקש צורך אמיתי להיות לאב ולגדל את הקטין. עם זאת נאמר, כי בבדיקה שנערכה התגלו ליקויים המעלים ספק גדול באשר ליכולתו של המבקש לתפקד כאב יחיד, וצוינו בין היתר ניתוק מסוים מהמציאות, קושי בשיפוט המציאות, קושי ביצירת יחסים ואימפולסיביות. מסקנתה של הפסיכולוגית אפק היתה כי המבקש יתקשה מאד להעניק לקטין את הטיפול הסביר לו הוא זקוק, ועל כן המליצה על אימוץ. הפסיכולוגית אפק ציינה בחוות דעתה, כי קשה לה להכריע בסוגית אופי האימוץ, וכי יש לתת את הדעת בהקשר זה לאופי הקשר הקיים בין המבקש לבנו הבכור.
ח. ביום 20.3.12 נערך תסקיר משלים על-ידי העובדת הסוציאלית לחוק האימוץ, הגב' ברגר. בתסקיר זה נאמר, שגם תחת ההנחה כי שירותי הרווחה יעניקו למבקש תמיכה כהורה חד הורי, לא יהא בכך מלוא התמיכה לה הוא זקוק.
ט. במהלך הדיון בבית המשפט לענייני משפחה נחקרו ד"ר בשרי, הפסיכולוגית אפק, העובדת הסוציאלית ברגר, עובדות סוציאליות נוספות וכן המבקש, והוגשו סיכומים מטעם הצדדים. גם האפוטרופוס של הקטין הגיש עמדתו, לפיה נוכח אי מסוגלותם של ההורים יש להכריז על הקטין כבר אימוץ, אולם טען כי יש לצמצם את תוצאות האימוץ (קרי, אימוץ "פתוח" בדרגה מסוימת) באופן שתתאפשר שמירת הקשר של ההורים עם הקטין (באמצעות מספר מפגשים מועט מידי שנה).
פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה
י. ביום 22.11.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בגדרו הוכרז הקטין כבר אימוץ. בית המשפט עמד על כך, שהוראת סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים חגה סביב שני צירים מרכזיים - תפקודו של ההורה ומסוגלותו לדאוג לילדו, וצרכיו של הקטין; וכי היא עוסקת בשני מישורים על ציר הזמן - ההווה והעתיד. נוכח התנהלותה של האם בגדר ההליך וכיון שלא הגישה תצהיר וסיכומי טענות נאמר (בעמ' 10), כי "לאם אין עניין עצמאי בהליך" וכי "למעשה, אין לה התנגדות להכרזת הקטין כבר אימוץ כלפיה". עוד נאמר, בחינת למעלה מן הצורך, כי הוכחה עילת האימוץ הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים ביחס לאם. זאת, בין היתר, על יסוד האמור בחוות דעתו של ד"ר בשרי.
באשר למבקש נאמר, כי שתי חוות הדעת שנערכו בעניינו - זו של ד"ר בשרי וזו של הפסיכולוגית אפק - "הצביעו בבירור על היעדר מסוגלותו ההורית" (עמ' 18). נאמר, כי שתי חוות הדעת מצביעות על קשיים פנימיים רגשיים של המבקש, וכן על קשייו בהתמודדות במצבים מעורפלים, בגילוי אמפטיה ובראיית צרכי האחר כצרכים נפרדים משלו. בית המשפט עמד על משקלן הראייתי הנכבד של חוות הדעת, וציין כי ממצאיהן לא נסתרו בחקירתם של המומחים, וכי המבקש "לא הביא כל עדות או תמיכה" בדבר מסוגלותו ההורית הנטענת (לבד מן האמור בתצהירו), ואדרבה - התנהלותו מול הגורמים המטפלים יוצרת תחושה של הסתרת עובדות, העלמת מידע ואי אמירת אמת. בהקשר זה צוין, כי מחקירתו של המבקש עלו אי-דיוקים מסוימים שיש בהם "כדי להשליך על מהימנות גרסתו". עוד נאמר בפסק הדין, כי המסקנה בדבר העדר מסוגלותו ההורית של המבקש מתחזקת נוכח החומר הנוסף שהוגש לבית המשפט על ידי גורמי הטיפול השונים. בית המשפט הטעים (עמ' 26), כי אין ספק ש"האב אוהב את הקטין ורוצה לגדלו. אך, במציאות בפועל, קיים פער ניכר בין הרצון לבין היכולת לממשו". בית המשפט ציין עוד, כי הגם שלא הונחה חוות דעת מומחה "בשאלה האם לקטין עדיפה החלופה של אימוץ על פני אומנה ארוכת טווח", הנה מנסיבות העניין עולה כי אומנה לטווח ארוך לא תקנה לקטין יציבות, בטחון וקשר עמוק, וכי יתרונות האימוץ, בהתייחס לקטין, עולים על אומנה ארוכת טווח.
באשר לאופי האימוץ נאמר, כי הכלל הוא אימוץ סגור, וכי ההכרעה בסוגיה זו תיעשה על פי עקרון טובת המאומץ. בין יתר השיקולים בהקשר זה מנה בית המשפט לענייני משפחה את מסוגלותם של ההורים הביולוגיים לכבד את גבולות הקשר המוגבל; את הקשר בין ההורים הביולוגיים לקטין מאז הוצא מחזקתם; את עמדתם של ההורים המאמצים; ואת התועלת שתצמח לקטין מקיום קשר עם הוריו הביולוגיים. לאחר שסקר את עמדתם של המומחים ושל הגורמים המטפלים בנידון דידן, בא בית המשפט לענייני משפחה לידי מסקנה, כי יש להבחין בין המבקש לבין האם: באשר לאחרונה נקבע, ש"טובת הקטין מחייבת כי לא יתקיימו מפגשים ביניהם", אולם אין מניעה שפעמיים בשנה תעיין בתמונות בתיקו האישי של הקטין. באשר למבקש נקבע, כי "יש להורות על אימוץ פתוח באופן שיתאפשר מפגש בינו לבין הקטין פעם בשנה", וכי גם המבקש יהא רשאי לעיין בתמונותיו של הקטין בתיקו האישי. נקבע, כי על המבקש להישמע להוראות העובדות הסוציאליות ואף לקבל הדרכה לצורך יישום הקשר בינו לבין הקטין. עוד נקבע, כי המבקש והאם יוכלו להניח תמונות שלהם בתיק האימוץ, על מנת שהקטין יוכל לעיין בהן "אם וכאשר יחליט לפתוח את תיק האימוץ".
ההליך בבית המשפט המחוזי
יא. הן המבקש והן היועץ המשפטי עירערו על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (עמ"ש 20662-12-12). האפוטרופוס של הקטין צידד בהותרת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה על כנו. במהלך הדיון הוסכם, כי ד"ר שפיק מסאלחה, פסיכולוג קליני, ימונה כמומחה מטעמו של בית המשפט, ויחוה דעתו באשר למסוגלותו ההורית של המבקש, באשר לטובתו של הקטין ובאשר לאופי האימוץ (ככל שיומלץ על אימוץ).
יב. בחוות דעתו של ד"ר מסאלחה מיום 15.2.13 נאמר, כי ממצאי הבדיקה העידו על הפרעת אישיות קשה של המבקש, המתאפיינת בעיוותי תפיסה, באיבוד שליטה ברגש, באגוצנטריות ובקשיים רגשיים בניהול יחסים בינאישיים. עוד נאמר, כי נטייתו של המבקש להפוך מצבי עצב ודאגה למצבי שמחה קיצוניים מדאיגה, הואיל וקיים סילוף מציאות שימנע ממנו לספק טיפול נאות. ד"ר מסאלחה הסיק, כי מצבו הרגשי והאישיותי של המבקש פוגע ביכולתו למלא את תפקידו ההורי לגבי הקטין, כי הוא אינו מסוגל להיענות לצרכיו הרגשיים, וכי אם יקבל המבקש משמורת על הקטין עלול זה לסבול מהזנחה פיסית קשה ומסכנת, וכן מהזנחה רגשית העלולה לפגוע בהסתגלותו האישית והחברתית. בחוות הדעת צוין, כי "התנהלות בעבר היא כלי מלמד ומשליך לעבר העתיד", וכי הסיכוי שהמבקש ישקם את מסוגלותו ההורית קלוש ביותר.
באשר לאופי האימוץ עמד ד"ר מסאלחה על המגמה "במתן לגיטימציה לפתיחת האימוץ", על כך שאין מדובר בהכרח בהכרעה בינארית, וכי כל מקרה חייב להיבחן לנסיבותיו על פי מאפייניו הייחודיים. קונקרטית נאמר, כי ההורים המאמצים הביעו נכונות עקרונית לקיום מפגשים בין הקטין להוריו הביולוגיים, כי לא נרקם קשר רגשי משמעותי ובטוח בין המבקש לקטין, וכי בשלב ההתפתחותי בו נמצא הקטין יש לו צורך בדמויות הוריות קבועות ובטוחות ולעת זו אין לו צורך בהגדרת זהות, ושאלה זו תתעורר אצלו בגיל חמש. עוד נאמר, כי "התרומה הפוטנציאלית היחידה [בקיום קשר בין המבקש לקטין - א"ר] היא בהסרת הערפל האופף את סיפור האימוץ, מבחינת הילד המאומץ", ומאידך גיסא מפגשים עם המבקש עלולים להוות מכשול בפני משימת ההתקשרות הרגשית של הקטין עם המשפחה המאמצת. לדבריו של ד"ר מסאלחה, ניתן לצמצם את הערפל האופף את סיפור האימוץ באמצעות החלפת מידע בין ההורים הביולוגיים לבין תיקו של הקטין אצל שירותי הרווחה, עד שזה יגיע לגיל חמש - השלב בו יבין הקטין את מובן האימוץ - אז חשוב לקיים מפגשים חד-שנתיים בין המבקש לקטין, וזאת בהנחה שמצבו הנפשי של המבקש לא יחמיר.