תביעה לשלום בית ולהכרת הנישואין שבוצעו בטקס פרטי כנישואין כדמו"י

התובעת הגישה ביום כ"ח תשרי תשע"ג (15.10.12) בקשה לשלוםבית. על גבי כתב התביעה כתבה שנושא התביעה הוא "מעמד אישי - שלוםבית".

מועד הנישואין לא צוין בכתב התביעה, ובמקום זאת רשמה התובעת "התאריך המדויק נמצא בכתובה אצל הרב [י' ז'] שערך את הנישואין."

במהות התביעה מציינת התובעת: "הבעל מתכחש שהיה נשוי לי בעוד שהרב [י' ז'] ערך את החופה והרב [פ'] היה נוכח בחופה ומוכן לבוא להעיד". בסיפא לכתב התביעה מבקשת התובעת מביה"ד "לקבוע את המצב האישי".

בתעודת הזהות שניתנה לתובעת בפ"ת ביום 23/2/10 רשומה המבקשת כגרושה ושם משפחתה [צ']. לכתב התביעה צירפה המבקשת מכתב מהרב [י' ה'] מכפר אברהם פ"ת המבקש לשמש פה לתובעת וכותב, התובעת חזרה בתשובה לפני כשבע שנים ונישאה ל[פלוני] באופן פרטי ע"י הרב [י' ז'], והרב [פ'] נכח בחופה כעד.

לדברי הכותב: "לאחרונה [פלוני] עזב את הבית, אינו רוצה לתת מזונות ואינו נוהג באשתו כבעל ואישה, ומכחיש שהוא נשוי לאשתו ואף הלך לבי"ד בת"א והציג כאילו מעמדו גרוש."

כתב התביעה נשלח לתגובתו המידית של המשיב ביום 24/10/12, ולאור האמור בכתב התביעה ובמכתבו של הרב [י' ה'], החליט ביה"ד לרשום המבקשת והמשיב כמעוכבי נישואין עד לסיום הבירור בעניינם.

יש לציין שהמשיב פנה לביה"ד בת"א וקיבל ביום א' תמוז תשע"ב (21.6.12) אישור גרוש פנוי. לאחר שביה"ד בת"א קיבל את החלטת ביה"ד דנן על רישום הצדדים כמעוכבי נישואין, החליט ביה"ד בת"א לעכב ביצוע החלטתו לאישור פנוי למשיב עד לבירור העניין בביה"ד דנן.

בדיון ראשון בפנינו ביום י"א כסלו תשע"ג (25/11/12) הופיעו הצדדים ובאי כוחם.

האישה הצהירה לפנינו שנישאה למשיב לפני כשבע שנים בחו"ק כדמו"י, החופה נערכה בוילה ביהוד ע"י הרב  [י' ז'] והכתובה נשארה אצלו, הרב [פ'] היה נוכח בחתונה ומוכן להעיד על כך.

לשאלת ביה"ד השיבה האישה שהכירה את בעלה (המשיב) לפני כששעשרה שנה, כאשר הייתה נשואה לבן דוד שלה שסירב לתת לה גט, ובעלה הנוכחי עזר לה לקבל גט. האישה אמרה בפנינו: "...ואז הוא התחיל לעזור לי והזרים לי כספים, לא היינו גרים ביחד בהתחלה, רק אח"כ שהתקרבתי אליו עברנו לגור ביחד וחיינו כזוג נשוי לפני שהתגרשתי כי הייתי חילונית. חזרתי בתשובה לפני שהתחתנתי... הוא היה מחלל שבת כשהכרתי אותו... הוא הבטיח לי שיחזור בתשובה" (שורות 13-16 לפרוטוקול).

לטענת האישה, המשיב עזב את הבית כחצי שנה לפני הדיון, והיא מבקשת לקבוע שהיא נשואה אליו ושיחזור עמה לשלוםבית.

המשיב הכחיש את טענות האישה וטען, שהאישה אכן לקחה אותו לאירוע שהרב [י' ז'] והרב [פ'] השתתפו בו, ובמהלך אותו אירוע הרב [י' ז'] הכניס אותו לחדר צדדי ואמר לו שהאישה רוצה להתחתן אתו, אך הוא לא היה בכיוון ולא נערכו נישואין כדמו"י.

לשאלת ביה"ד, המשיב אישר את טענת האישה שהם קיימו יחסי אישות לפני שהתגרשה מבעלה הקודם (שורה 36 לפרוטוקול וכן בשורה 70): "חטאתי אתה קודם שהתגרשה"; "לא גרנו יחד באופן קבוע, הייתי בא אליה... אני הייתי בבחינת תומך, אני עזרתי לה", לשאלת ביה"ד ומה היא נתנה לך השיב "יחסי אישות" (שורות 72-77).

המשיב נחקר על האירוע בוילה ביהוד וכך אמר: "הרב [י' ז'] בא לברך אותי והוא שאל אותי יש לך טבעת? אמרתי לו אני לא רוצה להינשא, אז היא הוציאה טבעת משלה והרב [פ'] והרב [י' ז'] הסתודדו ביניהם ואז הרב [פ'] אמר לה תני לי את הטבעת ואמר לה תגידי שאת נותנת לו במתנה... מצדי לא היה כלום, הטבעת לא שלי ולא אני נתתי לה את הטבעת, ואח"כ הרב [י' ז'] אמר צריך שיהיה כתובה, ואמרתי לו אני לא יודע על מה אתה מדבר." (שורות 50-55).

בהמשך אמר המשיב: "היא עשתה את כל הטקס הזה כי הבן שלה אמר לה זה אסור זה כרת... עשתה את הטקס הזה בשביל הבן שלה, שהיא תוכל להגיד לו ולהרגיע אותו שהיא נשואה." (שורות 78-79).

לשאלת ביה"ד לבעל לאור טענות האישה שנערכה חופה וקידושין בפני עדים, אם יהיה מוכן לתת לה גט? השיב הבעל שמבחינתו הוא לא נשוי לה, אך מוכן לתת לה גט לחומרה.

תגובת האישה לדברי המשיב הייתה: "אני רוצה קודם כל להוכיח שאני נשואה והאמת תצא לאור... רק אז אני אתגרש ומה שהוא הבטיח הוא ייתן לי". (שורות 97, 104).

תגובת הבעל הייתה: "אני לא נשוי לה, אני מוכן לתת לה גט כאישה ידועה בציבור שחייתי אתה, אבל כתובה לא הייתה מעולם" (שורה 108).