מדינת ישראל נ' נרגסי

הכרעת דין

רקע

1.נגד הנאשם הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת לפי סעיפים 2, 4 ו- 13(ב)(1) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק שמירת נקיון). בהתאם למתואר בכתב-האישום, ביום 25.8.2011 בשעה 14:40, בשדרות הרצל בירושלים, הושלכה אל עבר רשות הרבים מתוך הרכב שפרטיו מופיעים בכתב-האישום, פסולת מסוג גומי לעיסה. בהתאם לנטען, במועד הרלוונטי לכתב-האישום, היה הרכב בבעלותו של הנאשם.

יצוין כי מדובר בעבירה של ברירת-משפט, בגינה קיבל הנאשם הודעת תשלום קנס. הנאשם הודיע כי ברצונו להישפט על העבירה שיוחסה לו, ובהתאם לכך הוגש כתב-האישום שלפניי.

2.בתשובתו לכתב-האישום אישר הנאשם כי הרכב בבעלותו אולם כפר ביתר עובדות כתב-האישום בטענה כי הוא רגיש לגלוטן ולפיכך כלל אינו לועס מסטיק. לשאלת הבהרה מטעם בית-המשפט האם לעיתים נוהגים ברכבו של הנאשם אנשים נוספים, השיב הנאשם "יש עוד רכב בבית, יש מקרים שמישהו אחר נוהג אבל בדרך כלל אני נוהג ברכב".

יוער כי ניסיונות להוביל לפתרון מוסכם של המחלוקת לא צלחו, והצדדים ביקשו לנהל הוכחות.

הראיות

3.מטעם המאשימה העידה נאמנת ניקיון, הגב' נאוה איסרוב (להלן: נאמנת הניקיון). בנוסף, הוגש לבית-המשפט דו"ח עבירה על חוק שמירת הניקיון שמילאה נאמנת הניקיון באופן ממוחשב - ת/ 1. בדו"ח נכתב כי ביום 25.8.2011 בשעה 14:40 ברח' שדרות הרצל בירושלים, נראה נהג, גבר, ברכב רנו פרטי בצבע ירוק מטל עם מספר רכב כמפורט בדו"ח, כשהוא "השליך גומי לעיסה מחלון המכונית במהלך הנסיעה". דו"ח זה מהווה ראיה קבילה מכוח כלל הקפאת הזכירה שבעבר, לאחר שהעדה העידה כי האירוע עצמו אינו זכור לה ולאחר שהובהר כי נאמנת הניקיון מילאה את הדו"ח בסמוך לאחר האירוע ואף הוסבר באופן משכנע מדוע לשיטת העדה תוכן הדו"ח שמילאה הוא אמת, ועל כך יפורט בפיסקה 4 להלן (לתנאים להסתמכות על כלל הקפאת הזכירה שבעבר ראו: ע"פ 869/81 מדינת ישראל נ' שניר, פ"ד לח(4) 169 (1984); עוד ראו והשוו: רע"פ 11741/05 גלילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.6.2006)).

מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו, והוא לא הגיש כל מסמך מטעמו.

דיון והכרעה

4.נאמנת הניקיון סיפרה בעדותה כי היא מורה לחינוך מיוחד במשך 28 שנים ומשמשת בהתנדבות כנאמנת ניקיון במשך למעלה מ- 20 שנים, בלא שהיא מקבלת כל תמורה עבור כך. היא העידה כי כאשר היא עדה לביצוע עבירת ניקיון בעודה נוהגת ברכב, היא בו-במקום מקישה את מספר הרכב לטלפון קבוע שנמצא באוטו שלה ולוחצת על מקש החיוג. בדרך זו, היא שומרת את מספר הרכב ואת השעה המדויקת בה היתה עדה לביצוע העבירה. בנוסף היא מסתכלת על פרטי הרכב – סוג הרכב, צבעו, הדגם והיצרן. היא נכנסת למחשב באמצעות שתי סיסמאות וממלאת בדו"ח את הפרטים. בדרך-כלל, היא כותבת דו"חות על עבירות שהיא עדה להן במהלך נהיגה ברכב, כאשר היא נמצאת ברכבה במקביל לרכב ממנו בוצעה העבירה או מאחוריו.

נאמנת הניקיון העידה ביושר כי האירוע נשוא כתב-האישום אינו זכור לה כיום כפי הנראה עקב חלוף הזמן, אולם היא מזהה את הדו"ח ת/ 1 הנושא את שמה, כדו"ח שהיא מילאה. היא אינה מכירה את הנאשם ואין לה דבר נגדו. נאמנת הניקיון הוסיפה וציינה לאחר שעיינה בדו"ח ת/ 1, כי כפי הנראה היא לא ידעה לזהות את דגם הרכב ולכן ציינה רק את היצרן (רנו) לצד הפרטים הנוספים של הרכב (צבע, מספר רישוי). עוד העידה נאמנת הניקיון כי בדרך-כלל היא אינה נוהגת לרשום דו"ח על זריקת מסטיק, וכי אם כתבה דו"ח על זריקת גומי לעיסה מרכב, הרי "סימן שהיה משהו ודאי שראיתי ומצאתי לנכון לכתוב אותו". היא הוסיפה כי כאשר יש לה ספק לגבי פרטי הרכב או לגבי עצם ביצוע עבירה, היא נמנעת מלמלא דו"ח עבירה. לטענת העדה, הדו"ח נכתב בשדרות הרצל בירושלים שהוא קטע כביש הרצוף ברמזורים ושהנסיעה בו אינה מהירה. לפיכך, אם כתבה דו"ח הרי הצליחה לראות בוודאות את מספר הרכב ואת ביצוע העבירה.

לשאלת בית-המשפט, אישרה נאמנת הניקיון כי לא רשמה בדו"ח היכן היא היתה ממוקמת ביחס לרכב בעת ביצוע העבירה הנטענת (האם היתה במקביל לאותו רכב, מימין או משמאל, מאחוריו וכולי). בהקשר זה, טענה נאמנת הניקיון כי דו"ח העבירה הממוחשב לא כולל משבצת המחייבת רישום בעניין האמור, וכי מעולם לא קיבלה הנחיה לכתוב היכן היתה ביחס לרכב בעת ביצוע העבירה.

לשאלת הנאשם, השיבה נאמנת הניקיון כי לא רשמה בדו"ח היכן בדיוק בשדרות הרצל בוצעה העבירה והיא אינה זוכרת להשיב על כך כיום, אולם היא חושבת שמדובר בנקודה שבין כיכר דניה בשכונת בית-הכרם לירידה ממנחם בגין, שכן זהו מסלול נסיעה קבוע שלה. עוד ציינה העדה כי העבירה לא בוצעה בסמוך לצומת שכן אז היא נוהגת לרשום זאת. הנאשם הוסיף ושאל את נאמנת הניקיון כיצד היא יודעת שהושלך מסטיק דווקא. על כך השיבה נאמנת הניקיון כי היא מניחה שראתה את הנהג מוציא מהפה משהו, מגלגל וזורק ולכן כתבה שמדובר במסטיק. היא הדגישה כי לא מדובר בניחוש וכי אלמלא היתה רואה זריקת מסטיק מהרכב, לא היתה כותבת דו"ח.

5.עדותה של נאמנת הניקיון הותירה עליי רושם אמין ומשכנע. העדה הקפידה לדייק בפרטים בעדותה, וענתה בכנות וביושר כאשר לא זכרה או לא ידעה להשיב על אשר נשאלה, או כאשר נדרשה להסביר מדוע לא רשמה פרט כזה או אחר בדו"ח שמילאה. מדובר בעדה אובייקטיבית, כאשר הדו"ח נרשם על-ידה במהלך נסיעה אקראית בסמוך למועד ביצוע העבירה, מבלי ששררה בינה לבין הנאשם היכרות מוקדמת. העדה עושה תפקידה כנאמנת ניקיון לאורך שנים ובהתנדבות, ואין לה אינטרס אישי כזה או אחר ברישום הדו"ח. העבירה הנטענת בוצעה בשעה 14:40 בחודש אוגוסט 2011 ברחוב שדרות הרצל בירושלים, קרי- לאור יום קיצי בכביש עירוני, באופן שתנאי הראוּת טובים. לא נעלם מעיניי כי מדובר בעדות יחידה לחובת הנאשם, ולפיכך בחנתי אותה במשנה זהירות. בסופה של בחינה, לא מצאתי לפקפק במהימנותה.

אמת, נאמנת הניקיון לא רשמה - והיא אינה זוכרת לומר בבירור כיום - היכן היתה ממוקמת ביחס לרכב נשוא כתב-האישום בעת ביצוע העבירה הנטענת. העדה העריכה כי היתה במקביל לאותו רכב, אולם לא זכרה זאת בוודאות. במבט הצופה פני עתיד אומר כי יש מקום להנחות את נאמני הניקיון למלא דו"חות עבירה ביתר פירוט, ולהתייחס ככל הניתן גם לשאלה מה היה המיקום של נאמן הניקיון ביחס לרכב ממנו הושלכה הפסולת, ככל שהעבירה בוצעה תוך כדי נהיגה. רישום מפורט כאמור יקל על קביעת רמת הדיוק והאמינות של עדות נאמן הניקיון בנוגע לעבירה שהוא טוען כי היה עד לביצועה. יחד עם זאת, אף כאשר מידע כאמור לא נרשם, אין בכך בהכרח כדי לשלול את אמינות העדות אודות ביצוע העבירה. אמינות זו תיבחן בכל מקרה לגופו.

במקרה הנוכחי, השתכנעתי מעדותה של נאמנת הניקיון - שכאמור מצאתי אותה אמינה - כי היא לא היתה ממלאת את הדו"ח אלמלא היתה רואה בבירור את פרטי הרכב ואת ביצוע העבירה של השלכת פסולת מסוג גומי לעיסה על-ידי נהג שהינו גבר דרך חלון הנהג ברכב, וזאת ביום ובשעה הנקובים בכתב-האישום.

6.אשר לעדותו של הנאשם - הלה אישר כי הרכב שפרטיו מצוינים בכתב-האישום הוא בבעלותו. עם זאת, הנאשם העיד כי הוא רגיש לגלוטן ואינו לועס מסטיק כלל, וממילא לא יתכן שביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב-האישום. הוא הוסיף והדגיש כי הוא עצמו מעיר לאנשים שפוגעים בניקיון.

אומר מיד כי הנאשם לא הציג כל מסמך בנוגע לרגישותו הנטענת לגלוטן, ואף לא הובהר האם אין בנמצא גומי לעיסה ללא גלוטן. יתרה מזאת; בעדותו בבית-המשפט טען הנאשם כי אין איש מלבדו הנוהג ברכב הנדון, וכי לאשתו וכן לילדיו הגרים מחוץ לבית-ההורים יש רכבים משלהם. בחקירה הנגדית, הפנתה באת-כוח המאשימה את תשומת-ליבו של הנאשם כי בשלב המענה לכתב-האישום, הוא השיב לשאלת הבהרה של בית-המשפט כי בדרך כלל הוא נוהג ברכב, אך ישנם מקרים בהם מישהו אחר נוהג בו. באת-כוח המאשימה ביקשה מהנאשם להסביר את הסתירה בין הדברים. על כך השיב הנאשם כי אין אדם אחר שנוהג ברכב מלבדו, וכי בשלב המענה לכתב-האישום סבר כי בית-המשפט שואל אותו האם יש לו ביטוח יחיד לרכב ועל כך השיב בשלילה.

גרסתו האמורה של הנאשם בעדותו לפניי אינה משכנעת. נוסח שאלת ההבהרה שהוצגה לנאשם בשלב המענה לכתב-האישום - "לפעמים נוהגים ברכב עוד אנשים?" - נכתב במפורש בפרוטוקול. שאלת ההבהרה הוצגה לנאשם לאחר שטען בתשובתו לאישום כי הוא בעל הרכב ואינו לועס מסטיק, והיא נבעה מהחזקה הקבועה בסעיף 4(א) לחוק שמירת ניקיון שנוסחו יובא בפיסקה 8 להלן. נוסח תשובתו של הנאשם לפיה: "יש עוד רכב בבית, יש מקרים שמישהו אחר נוהג אבל בדרך כלל אני נוהג ברכב" – נכתבה אף היא בפרוטוקול. בית-המשפט לא שאל את הנאשם דבר אודות סוג תעודת הביטוח שברשותו, וממילא לא ברורה הטענה כי כך הבין הנאשם את שאלת ההבהרה של בית-המשפט בשלב המענה לכתב-האישום. על רקע כל אלה, טענת הנאשם בעדותו לפניי לפיה הוא היחיד הנוהג ברכב וכי אין אדם אחר מלבדו שיכול היה לנהוג ברכב בעת הרלוונטית (אוגוסט 2011), סותרת את הדברים שאמר בתשובתו לכתב-האישום ולפיכך אמינותה נפגמת. לכך יש להוסיף כי לשאלת באת-כוח המאשימה בחקירה נגדית, השיב הנאשם כי בהתאם לתעודת הביטוח של הרכב, כל אדם רשאי לנהוג ברכב שבבעלותו.