בית הדין הרבני דחה בקשת בעל לשעבר לביטול גירושין כ-4 שנים לאחר הגט

רקע עובדתי

א.       בית הדין שלנו אישר בקשת גירושין משותפת של הצדדים ונתן פסק דין לגירושין בהסכמה ביום י"ח אלול תשס"ח (18.9.2008). כעבור זמן מה, סודר גט פיטורין בין הצדדים בהרכב הגיטין של הרה"ג משה אביטן שליט"א.

ב.       לפנינו תביעת הבעל לאיון הגירושין ולקביעה הצהרתית של בית הדין, ולפיה - גט הפיטורין שסודר בין הצדדים היה פיקטיבי, וזאת לנוכח העובדה שהצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת לאחר הגירושין.

ג.        הערת פתיחה מתחייבת: לא רוח טהרה נכנסה בבעל פתעפתאום לאחר ארבע שנות גירושין ואף לא חשש ודאגה כנה - שמא תחטא אשת נעוריו - מדריכה את הבעל ומדירה שינה מעיניו. מניעים כלכליים מפולפלים הביאו את הבעל להגיש תביעה מוזרה זאת.

ד.       בית הדין קיים שני דיונים בעניינם של הצדדים.

כבר בתחילת ההליך הבהיר בית הדין, שנראה לכאורה כבר על פני הדברים כי זוהי תביעה מופרכת שאין לה כל מקום. בית הדין אף הציע לתובע למשוך את תביעתו.

משעמד התובע על דרישתו לקיים את ההליך, נעתר בית הדין לבקשתו, אך הבהיר, שככל שתידחה התביעה יחויב התובע בהוצאות משפט.

ה.       הבעל טוען שהצדדים המשיכו להתגורר תחת קורת גג אחת לאחר הגירושין. לאישוש טענתו העיד הבעל בפני בית הדין כמה עדים. דבר זה מלמד, לטענתו, שהגירושין היו פיקטיביים.

על אף שכל עדי הבעל היו פסולים מחמת קורבה או מחמת עברה או מחמת היותם נוגעים בדבר, או בשל כל הסיבות גם יחד, אנחנו נכונים לקבל את טענת הבעל - וזאת נוכח העובדה שהאשה מודה שהתגוררה עם הבעל תחת קורת גג אחת לאחר הגירושין.

ו.         לטענת האשה, היא נאלצה להיענות ללחץ של הבעל, שהוא עבריין סדרתי ערמומי ומניפולטור, ולאפשר לו להתגורר בדירה, אך לדבריה, הם חיו בחדרים נפרדים ולא קיימו יחסי אישות.

ז.         במהלך הדיונים התברר שהבעל שולח את ידו גם בניהול עסקי זנות וזימה, בסיוע אשה נכרייה צעירה ממוצא רוסי בשם קטרינה, אשר מסייעת לו בניהול עסקיו המסועפים והמפוקפקים.

כפי שהתרשם בית הדין, קטרינה אינה עוסקת רק בפעילויות עסקיות, אלא גם משמשת כפילגש של הבעל במשרה מלאה.

לדברי האשה - וניכרים דברי אמת - בעלה כלל לא היה נזקק לה, שכן הוא חי חיי זוגיות מלאים עם פילגשו הצעירה.

דיון הלכתי

ח.      העושה פעולה וטוען שהיה בלבו שלא תחול או שתחול בתנאים מסוימים, אף על פי שנראים דבריו, על פי דין תורה אין מקבלים את דבריו שכן "דברים שבלב אינם דברים", ואין משגיחים על הכוונה, והדברים הולכים אחר הפה ואחר המעשה (שו"ע חו"מ סימן ר"ז סעיף ד'. ועיין גם שו"ת נודע ביהודה קמא סימן נ"ט).

מכל מקום, כבר כתבו הפוסקים שככל שישנו אומדן דעת מוכח, יש מקום ליתן משקל ולהתייחס לכוונה (רמ"א שם).

ט.      ככל שאנו עוסקים בענייני גיטין וקידושין, כתבו הפוסקים שאין הולכים בהם אחר אומדנות והוכחות.

כך כתב בעל "ערוך השולחן" (אבן העזר הלכות קידושין, סימן מב סעיף ח) בהסתמך על דברי הרמ"א שם בסעיפים א' וד' שיסודם בדברי המהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סימן תתקצ"ג): "דבגטין וקידושין אין הולכין רק אחר המעשה הגלויה ולא אחרי המחשבות, אף אם ידענו בבירור שהמחשבה היא להיפך המעשה."

קביעה הלכתית זו מביאה אותנו לדחייה על הסף של תביעת הבעל.