אבן חיים נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

בפניי בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 18-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - החוק).

אחר קבלת הבקשה הוריתי על פרסום אודותיה כדין, וכך פעלו הצדדים. המועד להגשת התנגדויות חלף ללא שהוגשו התנגדויות. היועץ המשפטי לממשלה הודיע, כי אין הוא מתנגד לאישור הסדר הפשרה, וכי עמדה זו הינה על דעת המפקח על הבנקים.

עניינה של התובענה בתמצית

1.           התובע הגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן - הבנק), בטענה כי הבנק לא העניק ללקוחותיו הפחתות מוגדלות בעמלת פרעון מוקדם של הלוואות משלימות במסגרת הלוואות לדיור, וזאת בניגוד להוראת סעיף 8(א) לצו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם), התשס"ב-2002 (להלן - צו הבנקאות או הצו).

2.           צו הבנקאות מסדיר את העמלה המשולמת בעת פירעון מוקדם של הלוואה הניתנת לשם רכישת דירת מגורים. לעניין זה מבחין הצו בין "הלוואה מוכוונת", המוגדרת כהלוואה הניתנת לפי הסדר עם הממשלה ומכונה פעמים רבות "הלוואת זכאות", לבין "הלוואה משלימה", הניתנת על-ידי הבנק למי שזכאי להלוואה מוכוונת ולאותה מטרה. סעיף 2 לצו קובע, כי בגין פירעון מוקדם של הלוואה מוכוונת לא תיגבה עמלה כלשהי. סעיף 8(א) לצו קובע עמלות פירעון מופחתות ביחס לפירעון מוקדם של הלוואות משלימות, וזאת כתלות בפרק הזמן שחלף ממועד נטילת ההלוואה ועד למועד שבו מתבקש פירעונה. סעיף 8(ב) לצו קובע את שיעורי ההפחתות בגין עמלת פירעון מוקדם של הלוואות אחרות שניתנו לשם רכישת דירת מגורים. שיעור ההנחה הקבוע בסעיף 8(ב) בגין עמלת פירעון מוקדם של הלוואות אחרות הוא נמוך יותר מזה הניתן בגין פירעון מוקדם של הלוואות משלימות. מכאן, כי לצורך קבלת שיעור מוגדל של הנחה בגין עמלת פירעון מוקדם, יש לסווג הלוואה כהלוואה משלימה.

3.           בשנת 2003 נטל התובע מהבנק הלוואות לשם רכישת דירת מגורים. כחודשיים מאוחר יותר נטל התובע מהבנק גם הלוואה מוכוונת. ההלוואות שאינן מכוונות היו משני סוגים: הלוואה צמודה למדד והלוואה דולרית. בשנת 2005 פרע התובע את ההלוואה הדולרית באמצעות הלוואה נוספת צמודת מדד, שאותה נטל מהבנק (להלן - הלוואה ממחזרת). בשנת 2011 ביקש התובע לפרוע את יתרת ההלוואות בפירעון מוקדם. התובע טען כי בגין כךהוא חויב בעמלת פירעון מוקדם בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיף 8(ב) לצו הבנקאות, וללא שניתנה לו ההנחה המוגדלת הקבועה בסעיף 8(א) בצו. הקבוצה שאת עניינה ביקש התובע לייצג היא לקוחות הבנק, אשר חויבו בעמלת פירעון מוקדם בגין פירעון הלוואה משלימה, בשיעור הגבוה מזה המותר לפי צו הבנקאות. טענתו העיקרית של התובע היתה שחיוב הקבוצה בעמלה עודפת נעשה שלא כדין, ועל כן יש להורות לבנק להשיב את הסכומים שגבה ביתר מחברי הקבוצה.

4.           הבנק לא הכחיש כי קיימת קבוצת לקוחות שלא הוענקו להם הפחתות מוגדלות בגין פירעון מוקדם של הלוואות משלימות, והסביר כי הדבר אירע כתוצאה מתקלה נקודתית במערכת המיחשוב החדשה שהפעיל לצורך ניהול תיקי הלוואות. בשל התקלה, כך הוסבר, לא הוגדרו הלוואות מסויימות שהוסבו ממערכת המיחשוב הישנה למערכת החדשה כהלוואות משלימות, ועל כן בעת פירעונן המוקדם לא הוענקו הפחתות העמלה הקבועות בסעיף 8(א) לצו הבנקאות. הבנק הבהיר, כי התקלה ארעה רק ביחס להלוואות משלימות מוסבות, שניתנו במסגרת תיק נפרד מן ההלוואות המוכוונות, משך תקופת זמן של כשנתיים. בעקבות הגשת התובענה ובקשת האישור, גילה הבנק את התקלה במערכת המיחשוב, פעל לתיקונה, וזיכה את לקוחותיו בסכומי העמלה שנגבו מהם ביתר, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בסך מצטבר של כמיליון ש"ח. התובע נכלל בין הלקוחות שזוכו.

5.           בהקשר זה יש להזכיר בירור קודם שנעשה בפני המפקח על הבנקים בשנים 2007-2009, בעניין גביית עמלת פירעון מוקדם על-ידי המשיב. הבירור נעשה בעקבות תלונת לקוח בדבר אי מתן ההפחתות הקבועות בסעיף 8(א) בצו הבנקאות ביחס לפירעון הלוואות שניתנו לצורך רכישת דירת מגורים בנפרד מההלוואות המוכוונות. לגישת הבנק דאז, הלוואות כאלה אינן בבחינת "הלוואות משלימות", כהגדרת הצו. בהחלטה מיום 16.3.09 הבחין הפיקוח על הבנקים בין שני סוגי הלוואות (להלן - החלטת הפיקוח):

הלוואות שניתנו לאחר העמדת ההלוואות המוכוונות - ייחשבו כהלוואות משלימות לעניין שיעורי הפחתת העמלות הקבועים בסעיף 8(א) לצו. החלטת הפיקוח הורתה לבנק לזכות את לקוחותיו שחוייבו ביתר בגין עמלות אלה במהלך שבע השנים שקדמו להחלטה בסכום העמלה העודפת שנגבתה.

הלוואות שניתנו לפני ביצוע ההלוואות המוכוונות - ייחשבו אף הן כהלוואות משלימות לעניין שיעורי הפחתת העמלות הקבועים בסעיף 8(א) לצו, אך זאת רק ממועד מתן החלטת הפיקוח ואילך. לא ניתנה הוראה בדבר זיכוי יזום של לקוחות שחוייבו ביתר בגין עמלות פירעון מוקדם ביחס להלוואות מסוג זה עובר למתן החלטת הפיקוח, אך הבנק הונחה לזכות לקוחות שייפנו אליו באופן פרטני בקשר לחיוב מסוג זה.

מתצהירו של מר דרור פלדמן, מנהל סקטור מטה המשכנתאות בחטיבה הקמעונאית של הבנק, עולה כי הבנק זיכה את לקוחותיו באופן רטרואקטיבי, בגין עמלת פירעון מוקדם שנגבתה ביתר ביחס לפירעון הלוואות משלימות שניתנו לאחר העמדת ההלוואות המוכוונות, כמתחייב מהחלטת הפיקוח. כן עולה מתצהירו של מר פלדמן, כי מיום מתן החלטת הפיקוח סווגו הן הלוואות הניתנות לאחר ביצוע ההלוואות המוכוונות והן הלוואות המועמדות לפני ההלוואות המוכוונות, כ"הלוואות משלימות" לצורך הענקת הפחתות העמלה המוגדלות הקבועות בסעיף 8(א) לצו הבנקאות.

6.           אשר להלוואה המועמדת לצורך פירעון מוקדם של הלוואה משלימה (בתהליך מיחזור), עמדת הבנק היא, כי מדובר בהלוואה חדשה ועצמאית. על כן, לגישת הבנק, היא אינה בבחינת הלוואה משלימה המזכה בעמלת פירעון מוקדם בשיעור המופחת הקבוע בסעיף 8(א) לצו הבנקאות, אלא בבחינת הלוואה אחרת שעליה חל סעיף 8(ב) לצו. בשל כך סבר הבנק, כי התובע חוייב בדין בעמלת פירעון מוקדם לפי סעיף 8(ב) לצו ביחס לפירעונה המוקדם של ההלוואה הממחזרת שנטל למיחזור ההלוואה הדולרית המשלימה, ולכן אין הוא זכאי להשבת עמלות שנגבו לפי סעיף זה בקשר אליה. עמדת התובע, מנגד, היא כי הלוואה ממחזרת הניתנת לשם שינוי מסלול ריבית ושיפור תנאי ההלוואה המשלימה, בין אותם צדדים ובקשר לאותה מטרה, היא "הלוואה משלימה", המזכה את הלקוח בהפחתות מוגדלות של עמלה בעת פירעון מוקדם.

7.           מתוך טיעוני הצדדדים עולה דבר קיומן של הקבוצות הבאות:

א.   לקוחות אשר בזמן אמת לא הוענקו להם הפחתות מוגדלות בגין פירעון מוקדם של הלוואות משלימות, בשל תקלה מיחשובית, כנטען, וזוכו בגין כך אחר הגשת הבקשה לאישורה של התובענה כייצוגית בסך מצטבר של כמיליון ש"ח;

ב.   לקוחות שנטלו הלוואה משלימה אחרי שנטלו הלוואה מוכוונת ופרעו אותה בפירעון מוקדם לפני החלטת הפיקוח, תוך תשלום עמלות בהתאם לסעיף 8(ב) לצו הפיקוח, וזוכו רטרואקטיבית, מכוח החלטת הפיקוח;

ג.   לקוחות שנטלו הלוואה משלימה לפני שנטלו הלוואה מוכוונת ופרעו אותה בפירעון מוקדם לפני החלטת הפיקוח, תוך תשלום עמלות בהתאם לסעיף 8(ב) לצו הפיקוח, בלא שהבנק זיכה אותם בגין כך באופן יזום;

ד.   לקוחות שנטלו הלוואה ממחזרת לצורך פירעון מוקדם של הלוואה משלימה, ופרעו אף אותה בפירעון מוקדם, תוך תשלום עמלות בהתאם לסעיף 8(ב) לצו הפיקוח, בלא שהבנק זיכה אותם בגין כך.

8.           על רקע זה הגיעו הצדדים להסדר פשרה, אשר עיקריו הם אלה: 

הבנק השיב ללקוחותיו את מלוא הסכום שנגבה ביתר עקב תקלת המיחשוב הנקודתית שאותרה, בסך מצטבר של 964,395 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה (1,006,227 ש"ח בסה"כ);