פסק-דין בתיק ת"א 12651-05-11

1.      לפני תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום פיצויים לתובע אשר טוען כי נאלץ להתייצב לשווא  לוועדה רפואית אליה  זומן בעיר תל-אביב כאשר הוא נאלץ להגיע באותו יום מהעיר אילת.

2.      התובע הגיש לנתבעת תביעה להכיר בו כמי שנפגע במהלך עבודתו. לאחר שתביעתו התקבלה הגיש התובע בקשה לקביעת דרגת נכות לנפגע מעבודה. במסגרת אותם הליכים הגיש התובע ערר לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית לעררים. עררו של התובע התקבל ובית הדין לעבודה הורה על החזרת הדיון בעניינו של התובע לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.

3.      התובע טוען כי הוזמן לוועדה רפואית לעררים ליום 13.3.2011 בעיר תל-אביב. התובע הטלטל מהעיר אילת  בלווית בנו וכשהגיע לתל-אביב גילה להפתעתו כי הועדה שנקבעה היא באותו הרכב שהיה בוועדה הקודמת. על כן, לא התקיים דיון בעניינו של התובע והוא חזר כלעומת שבא. עוד נטען כי גם בא כוחו התייצב לאותה ועדה. על כל זאת דורש התובע לפצותו בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ש"ח וכן עבור הוצאות בא כוחו בסך של 600 ש"ח.

4.      ביום 22.5.2013 נשמעו ראיות בתיק כאשר העידו לפני התובע ובנו. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים אלא הוגשו מסמכים בכתב. בתום שמיעת הראיות נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה.

5.      לאחר ששמעתי את עדויות התובע ובנו אני נותן אמון מלא בעדותם באשר למה שאירע באותו יום. עדים אלו אף מסרו כי יצאו מהעיר אילת בשעה 8:00 של אותו יום. הם הגיעו לתל-אביב בשעה 15:00, שעתיים לפני מועד הועדה, מאחר והתובע סובל ממחלת הסכרת, מחלה לבבית ובעיות גב  והוא זקוק למנוחות רבות בדרך. עוד מסרו עדים אלו כי הועדה לא התחילה בזמן אלא לאחר כשעתיים מהשעה היעודה. באותו יום שבו התובע ובנו לביתם באילת בשעות הלילה.

6.      אין ספק בעיני כי הנתבע התרשל כלפי התובע עת זימן אותו לוועדה רפואית בהרכב זהה ובכך הפר את החלטת בית הדין לעבודה. תחלואי התובע היו ידועים בעת זימון התובע לוועדה והיה על הנתבע לצפות כי זימון אדם חולני לשווא לוועדה רפואית יגרום לו נזק. על הנתבע להפעיל את כוחותיו בסבירות ובזהירות וכאשר הוא אינו ממלא אחר החלטות בית הדין לעבודה כלשונן הוא חורג מסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה ממנו.

7.      ההחלטה לזמן את התובע לוועדה רפואית בהרכב שגוי הייתה באופן קונקלוסיבי של הנתבע. זה הוא המעשה העוולתי המיוחס לנתבע. לתובע לא היה כל חלק בהחלטה זו או כל יכולת להשפיע עליה ולכן אין ליחס לו אשם תורם. לכן מהבחינה הזו אין להשית אשם תורם. השאלה היא האם היה על התובע לדאוג ולעדכן את הנתבע ע שינוי כתובתו ולגרום לכך שהוועדה תתקיים באזור מגוריו כמקימה אשם תורם? לדעתי התשובה לכך היא בשלילה שכן התברר שאין ועדות רפואיות בעיר אילת אלא הועדות באזור מגוריו מתקיימות בעיר באר שבע. אמנם קיום עדה בבאר שבע היה עלול להפחית את נזקיו אולם זו חוכמה בדיעבד.

8.      אין בטענת הנתבע לפיה הוא לא היה מודע לשינוי הכתובת משום לאיין את אחריותו. באותה מידה גם אם התובע היה מתגורר באותה עת בראשון לציון עדין הייתה מוטלת אחריות על הנתבע. לא יכול להיות  פתחון פה לנתבע על העובדה שהתובע הגיע באותו יום מהעיר אילת ולא מראשון לציון. גם אם נניח שהתובע לא התגורר בעיר אילת אלא היה בביקור אצל בנו והוא הגיע משם לוועדה על רקע ביקור בנו האם עובדה זו יכלה להסיר אחריות מהנתבע. העובדה שהתובע הגיע מאילת, בין אם התגורר שם ובין לאו, הינה בגדר ענין צפוי והנתבע לא יכול להלין על כך.

9.      אין גם ממש בטענה כי התובע לא הקטין את נזקיו. כשנסע התובע לוועדה הוא עדין לא ידע שהיא לא תתקיים ולכן הכיצד יקטין את נזקיו? לנתבע הפתרונים.

10.  התובע העיד כי הוא משלם לבא כוחו עבור כל ישיבת ועדה סך של 600 ש"ח בתוספת מע"מ. התובע העיד כי טרם שילם לבא כוחו עבור הופעתו בוועדה ועל כן לא ניתן להציג קבלה על כך. עדות זו לא נסתרה ואני מקבלה כנכונה.

11.  בשים לב לכל האמור לעיל אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

סך של 600 ש"ח בתוספת מע"מ בגין הוצאות בא כוחו.

סך של 1500 ש"ח בגין עוגמת נפש.

12.  בנוסף אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1800 ש"ח.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום,  י"ט סיון תשע"ג, 28 מאי 2013, בהעדר הצדדים.