פלוני נ' משהב"ט אגף השיקום

זו עתירה לביטול החלטת אגף השיקום במשרד הביטחון (להלן: " אגף השיקום") שאישר את החלטת הרופא המחוזי המוסמך לאשר לעותר 10 שעות ליווי שבועיות בלבד. העותר טוען כי בנסיבותיו הוא זקוק וזכאי לליווי בהיקף שעות שבועיות גבוה יותר.

הנסיבות

העותר, אדם כבן 56, שירת בצה"ל משך 20 שנה כגשש. בשנת 1995 נפצע בהתהפכות ג'יפ בפעילות מבצעית. עקב פציעתו נאלץ העותר לפרוש משירותו בצה"ל. הוא הוכר כנכה צה"ל בשיעור 80% ונקבע כבלתי כשיר לעבודה לצמיתות.

העותר מתגורר בגפו. ביתר דיוק גר עמו אחד מבניו אך בהיות הבן נכה אין הוא יכול להושיט לעותר סיוע בפעילות יום יומית שגרתית.

כיוון שהעותר זקוק, לטענתו, לסיוע בפעולות כגון אליה במדרגות, הכנת אוכל, רחצה ושימוש בשירותים ועוד כיו"ב, פנה ביום 1.9.10 לרופא המוסמך המחוזי וביקש לאשר לו שעות ליווי בהתאם לסעיף 43 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן: " חוק הנכים") ותקנה 24 לתקנות הנכים (טיפול רפואי) תשי"ד - 1954 (להלן: " תקנות טיפול רפואי").

ביום 19.10.12 ניתנה החלטת הרופא המוסמך המחוזי (להלן: " הרופא המחוזי"), אשר אישר זמנית לעותר ליווי אישי בהיקף של 4 שעות ליום, עד להחלטת וועדת הליווי.

ביום 4.10.11 קוים דיון בוועדת הליווי שבו נבדקה בקשת העותר. וועדת הליווי (ד"ר קטלין גולדנברג - יו"ר; ורד הכהן, ק. שוורץ, סופי גלט, אורית פורמן - חברים) המליצה להעניק לעותר 10 שעות ליווי שבועיות לצמיתות.

ביום 11.12.11 החליט הרופא המחוזי לאמץ את המלצת וועדת הליווי. העותר ערער על החלטה זו וביום 16.2.12 החליט הרופא המרחבי המוסמך להשאיר את החלטת הרופא המחוזי על כנה. גם על כך ערער העותר וביום 4.7.12 ניתנה החלטת הרופא הראשי המוסמך לדחות את הערר.

מקבץ ההחלטות שהתגבש לכלל החלטה מחייבת, כאמור למעלה, מצוי בבסיסה של העתירה שהוגשה בראשונה, ביום 11.9.12 לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה אך הועברה לדיון לפני בית משפט זה.

ביום 20.12.12 קוים דיון מקדמי בעתירה. במהלך הדיון התברר שמסמך מסוים (דוח ADL  משנת 2010) לא עמד לנגד עיני וועדה הליווי. על כן התבקש המשיב לבחון את משמעות היעדרות הדוח מידיעת וועדת הליווי והשלכותיו על מסקנותיה.

תגובת המשיב הייתה שאכן הדוח האמור לא היה לנגד עיני הוועדה אך גם לאחר עיון בו אין מקום לשנות את מסקנות הוועדה והיא עומדת אחר המלצתה.

עיקר טענות העותר

העותר טוען כי בהמלצת וועדת הליווי נפלו פגמים רבים שכתוצאה מכך ההמלצה אינה עולה בקנה אחד עם מצבו הרפואי וצרכיו הפיזיים של העותר. אלה עיקרי הפגמים.

·        העדר רישום וכפועל יוצא גם העדר בדיקה של תלונות העותר בעניין כאבים ובעיות תפקודיות בחיי יום יום שבגינם נזקק לליווי.

·        חרף ממצאי הוועדה בעניין מוגבלות בעמוד השדרה, דלדול שרירים וחולשה בגפה תחתונה וצליעה קבעה הוועדה שהעותר עצמאי וזקוק לעזרה רק בהתקפי כאב. המלצה זו אינה תואמת את המגבלות של העותר ואת ההשלכות התפקודיות שלהם.

·        אין בסיס לקביעות הוועדה שהעותר עצמאי. העותר בשעת התקף מצבו חמור ביותר ומגיע עד כדי צורך בשכיבה ממושכת במיטה. אילו ביצעה הוועדה בדיקות להערכת תפקוד בסיטואציות ביתיות ניתן היה לקבוע קביעות נכונות בעניין קשיי התפקוד שלו.

·        ביום 8.12.10 נערכה לעותר בדיקה ביתית מטעם אגף השיקום שבה נבדקו תפקודי A.D.L (Activities Daily Living). דוח הבדיקה הזה לא עמד לנגד עיני וועדת הליווי. אילו שקלה הוועדה את הדוח ואילו קיבלה את הממצאים הכלולים בו הייתה מן הסתם מאשרת ליווי בהיקף שעות גדול יותר.

·        לנגדי עיני הוועדה היה דוח A.D.L מ-4.10.11 שבמסגרתו נקבעו המלצות פחותות בהרבה מבחינת מדדי התפקוד של העותר. הפער בין שני הדוחות אינו סביר ואינו מוסבר. הליקויים של העותר הם קבועים והזמן אינו משפר אותם. לכן על הוועדה היה לנסות לעמוד על פשר ההבחנות בין שני הדוחות הללו.

·        העותר חולק על גישת וועדת הליווי בעניין משמעויות חסרון דוח ADL  משנת 2010. הוא טוען שהדוח משנת 2010 תואם את המציאות הרבה יותר מאשר הדוח שנערך ב-2011 ושהיה לנגד עיני וועדת הליווי. הטעם לכך הוא שהדוח הראשון נעשה בבית העותר בעוד שהדוח השני נעשה בבית חולים. הבדיקה היא בדיקת יכולת התפקוד של העותר והחשיבות היא ליכולת התפקוד בבית ולא בבית החולים.