התובעת לקוחת הנתבע (להלן: "הבנק") הפקידה ביום 22/8/07 סך של 10,000 ש"ח מחשבונה לחיסכון בעבור נכדה הקטין, א' ל'. לצורך החיסכון פתח הבנק חשבון בנק על שם הקטין.
לטענת התובעת, במהלך השנים הפקידה כספים בבנק לחיסכון מספר פעמים על שמה ועל שם נכדיה. בהתאם להסכמים, העביר הבנק את תמורת החסכונות במועד פירעונם לחשבונה של התובעת והיא זו אשר החליטה לגבי נתינת המתנה לנכדיה.
לטענתה, סברה שכפי שהיה בעבר, כי תמורת החיסכון תועבר לחשבונה, אך נדהמה לגלות שהבנק מעכב העברת התמורה ולאחר מכן אף מסרב, שלא כדין ובניגוד להסכמים, להעביר לחשבונה את התמורה. התובעת פנתה מספר פעמים לבנק כאשר בכל פעם העלו נציגי הבנק טענות ודרישות שונות ומשונות, עד שלבסוף ניתנה תשובת הבנק בכתב הדוחה הבקשה להעברת כספי החיסכון לחשבון התובעת, תוך שהבנק מתנה תנאים שונים ובלתי סבירים להעברת הכספים, וזאת בניגוד לכל דין ולהסכמות הצדדים הן בכתב והן מכללא.
טוענת התובעת כי על פי ההסכמים החתומים בינה לבין הבנק הרי שהיא רשאית לפעול בפיקדון כולל הוצאת הכספים, וסירובו של הבנק לעשות כן הינה התנהלות שלא כדין ובניגוד להסכם ברור ומפורש בין הצדדים.
אף הצעתה של התובעת כי הכספים יועברו לחשבונו של בנה, מר או' ל', אביו של הקטין, נתקלה בסירוב מצד הבנק. זה המקום לציין כי בנה של התובעת התגרש מאמו של הקטין. טוענת התובעת כי דרישת הבנק להעברת הכספים לחשבון משותף של שני הורי הקטין, הגרושים, אינה סבירה ואינה אפשרית.
מוסיפה וטוענת התובעת כי הבעלות בכספים מועלם לא עברה אל נכדה הקטין וכי יסוד ההקניה של דבר המתנה לא התקיים בענייננו. לכל היותר מדובר בהתחייבות ליתן מתנה ומהתחייבות כזו ממילא רשאית התובעת לחזור בה.
מנגד, טוען הבנק כי התובעת פתחה חשבון חיסכון "על שם הקטין", אשר הקטין אינו מעורב בניהולו עד הגיעו לגיל 18, ואולם, התובעת אינה הבעלים בחשבון אלא מופיעה ברישומי הבנק כפותחת החשבון/ מקנת מתנה ועל פי התנייתה היא זו שמנהלת את החשבון עד הגיע הקטין לגיל 18 וזאת בהתאם לסעיף 31 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 (להלן :"חוק הכשרות").
טוען הבנק כי ביום 20/8/12 פנתה התובעת לבנק וביקשה למשוך את יתרת החשבון ולהעבירו לחשבון משותף על שמה ועל שם בעלה, תוך שינוי גרסאות בלתי מוסבר לגבי השימוש בכספים.
לאור חוסר הבהירות ביחס למטרת המשיכה ובשל נסיבות המקרה, הציע הבנק לתובעת מספר חלופות להעברת הכספים, חלופות להן סירבה התובעת. כשהציע הבנק להעביר את יתרת החשבון לחשבון משותף לשני הורי הקטין, התברר כי קיים סכסוך בין הורי הקטין. הבנק פנה לאמו של הקטין אשר התנגדה נחרצות למשיכת הכספים על ידי התובעת בטענה כי אינה מתבצעת לטובת הקטין.
הבנק אינו חולק על טענת התובעת כי בהתאם למסמכי פתיחת החיסכון והחשבון הרי שניהול החשבון, לרבות משיכות, מתבצע באמצעות מקנת המתנה, היא התובעת, אלא שלטענתו אין זה אומר כי מקנת המתנה יכולה לפעול ללא סייג ושלא לטובת הקטין, ובין היתר רשות פעולתה של התובעת בחשבון הינה בכפוף לחוק הכשרות, לרבות החובה לפעול לטובת הקטין.
לאור שינוי גרסאות התובעת ובשל התעקשותה להעברת הכספים לחשבונה שלה, לא יכול היה הבנק להתעלם מכך שהמשיכה המבוקשת אינה נחזית להיות לטובת הקטין.
לעניין הטענה בדבר הקנית המתנה, דוחה הבנק טענות אלו אך טוען כי לא עומדים לרשותו הכלים או הסמכות להכריע באשר להתקיימות התנאים הנדרשים, ובכלל זה כוונתו של נותן המתנה והאם מקבל המתנה שינה או לא שינה מצבו לרעה.
דיון והכרעה:
בדיון בפני חזרו הצדדים על טענותיהם כפי שנטענו בכתבי הטענות. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי טענות הצדדים בדיון בפני, החלטתי לקבל את התביעה.
בטופס הבקשה לפתיחת החשבון מופיע שם הלקוח א' ל' ובהמשך שמו של הקטין ושמה של התובעת כאשר החשבון מוגדר "ביחד ולחוד". בחוברת התנאים לניהול החשבון נרשם תחת שם הלקוח שמה של התובעת כ"מקנה מתנה" ושמו של הקטין. בטופס התנאים הכללים לפתיחה וניהול של חיסכון נרשם כי המפקיד הוא הקטין באמצעות התובעת "מקנת המתנה" להלן: "פותחי הפיקדון".
אין חולק כי עוד בטרם מועד תום תקופת הפיקדון פנתה התובעת לבנק להעברת כספי החיסכון לחשבונה והבנק דחה בקשתה.
סעיף 6 לתנאים הכללים לפתיחה וניהול של חיסכון, הוא הרלבנטי בענייננו, קובע ביחס לפתיחת פיקדון לקטין על ידי מקנה מתנה (אחד ההורים או צד שלישי) כדלקמן:
"6.1 פותחי הפיקדון מצהירים בזה, כי בפיקדון הופקדו ויופקדו אך ורק כספים השייכים לפותחי הפיקדון כמתנה לקטין/ה, והם מתנים בזה, כי בהתאם לחוק הכשרות והאפוטרופסות תשכ"ב - 1962, יהיו פותחי הפיקדון רשאים לפעול בפיקדון (כולל הוצאת כספים) כל אחד לחוד (כל עוד הבנק לא קיבל מפותחי הפיקדון או מאחד מהם הודעה אחרת בכתב) לשלילת זכות מפורשת מהאפוטרופסים הטבעיים של הקטין/ה".
בהתאם לסעיף 6.3 להסכם זה, ביום הגיע הקטין לגיל 18 שנה יעמוד הפיקדון לרשותו בלבד.