1. בפניי תביעה לפינוי מושכר שהגישה עיריית חיפה (להלן: "העירייה") בה עתרה לסילוק ידה של הנתבעת, האגודה למען שירותי בריאות הציבור (להלן: "האגודה"), מהמבנה שברחוב הגפן 26 בחיפה (חלקה 8 בגוש 11676), אשר האגודה מחזיקה בו בקומת הקרקע ובקומה הראשונה (להלן: "המושכר" או "הנכס") ומנהלת בו מרכז לטיפול בנפגעי סמים (להלן: "המרכז").
בתביעה נטען, כי העירייה "היא בעלת זכויות בנכס" וכי האגודה מחזיקה בו בניגוד לרצונה "ובלא שנחתם כל הסכם המתיר לה לעשות כן".
2. אין חולק בין הצדדים, כי האגודה החלה להחזיק בנכס בשנת 1996 וכי למעשה מעולם לא נחתם בין הצדדים הסכם כלשהו בנוגע לחזקה זו ולשהייתה של האגודה במושכר.
לפי העירייה, לאחר שהטיפול בנפגעי הסמים עבר לאחריות משרד הבריאות, והאגודה החלה להפעיל את המרכז (בשיתוף פעולה עם המרכז הרפואי רמב"ם), אישרה ועדת הנכסים של העירייה לאגודה לקבל את המושכר לשימושה
למשך שלוש שנים (מיום 1.11.95 ועד ליום 31.10.98) בכפוף לתשלום דמי שכירות, נשיאה בהוצאות השוטפות, הסדרת ביטוח ו
חתימה על חוזה בו יצוין כי קיימות תוכניות לפיתוח האזור, ובבוא
העת עם מימושן תידרש האגודה
לפנות את המקום בהתראה מוקדמת של העירייה (העירייה מפנה לתוכנית חפ/8/1796- מתחם מעלה המושבה, שהופקדה בשנת 1997).
העירייה טוענת, כי האגודה לא המציאה את כל המסמכים שנדרשו ממנה ולא חתמה על חוזה, חרף פניות חוזרות ונשנות אליה, והמשיכה "להחזיק בנכס ולעשות בו כבשלה, וזאת ללא כל הסדר חוזי".
3. בשנת 2007 הודיעה העירייה לאגודה כי בכוונתה לפנות את המבנה ולמכור אותו ליזם פרטי על מנת שיפתח אותו כמלון בהתאם לתוכנית הפיתוח של האזור, אך האגודה לא שעתה לדרישתה ולא פינתה את הנכס.
לא זו אף זו, בשנת 2010 האגודה הרחיקה לכת והגישה הצעה במכרז שפרסם משרד הבריאות להפעלת מרכזים לטיפול בנפגעי סמים, בה ציינה, כי המושכר עומד לרשותה וזאת בניגוד גמור להודעת העירייה כי עליה לפנותו.
העירייה ממשיכה וטוענת, כי עם חלוף הזמן, זכה יזם במכרז שהוציא המנהל לפיתוח המתחם הסמוך למושכר וכי משכך נוצר צורך דחוף להמשך ולקדם את פינויו, אלא שפנייה נוספת שנשלחה לאגודה לא הועילה. עוד מציינת, כי לפנים משורת הדין ועל אף שאין עליה כל חובה לעשות כן, הציעה לאגודה מספר מקומות חלופיים להמשך פעילותה, אלא שזו סירבה להצעות אלה.
4. האגודה חולקת על טענות העירייה וטוענת שעסקינן בתביעה שהינה בגדר מהלך כוחני ופסול שאין מקומו במערכת עירונית תקינה, אשר מנוגד למצגים ולהתחייבויות מצד העירייה ואף יש בו משום הפרת חובתה שבדין לפעול להקמתם ולקיומם של מוסדות כדומת המרכז דנן. בכגון דא מציינת האגודה, כי משמעות מתן צו פינוי למושכר הינה פגיעה קשה בתושבי העיר חיפה וסיכון שלום הציבור, שכן סגירת המרכז תוביל לאי מתן השירות למאות מכורים לסמים שלא יקבלו תחליף הסם ובכך עלולים להתרחש אירועים רבים של אלימות, שימוש בסמים והפצת מחלות.
עוד טוענת האגודה, כי העירייה אינה בעלת הנכס וכי לתביעה לא צורף כל מסמך בקשר לזכויותיה הנטענות, שכן בעלת הנכס הינה רשות הפיתוח כפי שעולה מנסח רישום עדכני שצירפה האגודה.
5. האגודה מפנה לפקודת העיריות וטוענת, כי התובעת שמחויבת לקיים בעיר מוסדות לבריאות הציבור, אינה יכולה כלאחר יד לעתור לסגירתו של מוסד שפועל בעיר באותו מקום ובאותו מבנה משך שנים ארוכות והכל בעידודן של העירייה ושל יתר רשויות המדינה. לא זו אף זו, במסגרת ישיבות רבות שהתקיימו, לרבות של ועדה סטטוטורית שהקימה העירייה, מעוגנת לפי האגודה התחייבותה של העירייה לדאוג להמשך קיומו של המרכז, לרבות על ידי העמדת מבנה חלופי שיאפשר מתן השירות למטופלים.
לדידה של האגודה, מהמסמכים הרבים הנוגעים לאותן ישיבות, עולה באופן מפורש הכרתה של העירייה במחויבותה כלפי המרכז ואוכלוסיית מטופליו. משכך, אין לאפשר לה לזנוח חובה זו ולפנות את המרכז, בשל הצורך הנדל"ני שלו, ולאחר שלא השכילה למצוא מקום חלופי. לפי האגודה, מכל האמור "עולה מצג והסכם שבהתנהגות בדבר חובתן המשותפת של העירייה ושל האגודה, למתן שירות רציני וחיוני לתושבי העיר, כאשר העירייה מספקת את המבנה והאגודה מבצעת את השירות".
6. בדיון שהתקיים בפניי, לאחר שניסיון להגיע להסכמות בין הצדדים לא צלח, שמעתי מטעם העירייה את הגב' פנינה פז (להלן: "פנינה"), מנהלת אגף הנכסים והשמאות בעירייה, וכן את הגב' דפנה גיגי (להלן: "דפנה") מנהלת הרשות העירונית למאבק בסמים ואלכוהול.
מטעם האגודה שמעתי את מר יהודה כהן (להלן: "יהודה") מנכ"ל האגודה.
דיון והכרעה
7. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, לאחר שעיינתי במסמכים הרבים ובכתבי הטענות ולאחר ששקלתי את העדויות, את טענות הצדדים ואת טיעוני באי כוחם, שוכנעתי כי
דין התביעה להתקבל וכי יש להורות על סילוק ידה של האגודה מהמושכר.
8. אין חולק כאמור, כי בין הצדדים לא נערך כל חוזה בכתב בנוגע למושכר וכי האגודה מפעילה את המרכז ושוכנת בנכס מאז שנת 1996. אין חולק גם כי בעת שנכנסה האגודה לנכס הותנתה שהותה במקום, בין היתר,
בחתימת חוזה בו תתחייב לפנות את המקום על פי דרישות העירייה בהתאם לתוכניות הפיתוח, וכאשר תקופת השימוש שאושרה לה עמדה
על שלוש שנים בלבד (ראה המכתב מיום 13/03/97 נספח ד' לתביעה).
עובדות אלה מהוות את העוגן של התוצאה הסופית אליה הגעתי בתיק זה, שכן אפשרות פינוי הנכס עמדה על הפרק והונחה על השולחן מההתחלה ומבלי שניתנה על ידי העירייה התחייבות אחרת בנוגע למושכר שיש בה כדי לאיין אפשרות זו.
9. בכגון דא, טענתו של יהודה כי לא ראה במכתב "תנאי אמיתי" בשים לב למצגים שהוצגו לו וכי "העירייה היא משהו פורמליסטי ולא מתכוונת שנצא מהנכס" (עמ' 25 לפרוטוקול) דינה להידחות, שכן אין היא עולה בקנה אחד עם האמור במכתב ואף מנוגדת לו (בבחינת טענה בעל פה נגד מסמך בכתב). טענה זו גם מנוגדת לאמור במכתבים שנשלחו לאחר מכן (המכתב ה1 מיום 17/12/98 והמכתב ה2 מיום 24/07/02) בהם חוזרת העירייה על הצורך בחתימת חוזה והמצאת מסמכים נדרשים, אחרת יהיה על האגודה
לפנות את המושכר.