פסק דין
1.מה תוקפה של הבטחה מנהלית לאפשר לתובעת התקנת שלטי חוצות שניתנה שלא בהתאם להוראות חוק העזר העירוני ? האם הוכיחה התובעת את נסיבות היעלמותם של ספסלי רחוב ועליהם מודעות פרסום שלה, שהותקנו ברחובות העיר על-פי הסכם בינה לבין העירייה ? שתי שאלות אלה עומדות במוקד פסק דין זה, שדן בתביעת התובעת נגד העירייה לפיצוי בגין נזקיה עקב הסרת שלטי החוצות והיעלמות הספסלים.
2.באי-כוח הצדדים וויתרו על חקירות העדים מטעמם אשר הגישו עדויותיהם הראשיות באמצעות תצהירים, והסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך החומר שהוגש בתיק בית המשפט, ולאחר שיגישו סיכומיהם בכתב.
3.מאחר ועניינה של התביעה הוא בשתי פרשיות נפרדות שנסיבותיהן שונות - האחת, בעניין שלטי חוצות של החברה התובעת, אשר הוסרו על-ידי העירייה, והשניה, בעניין ספסלים שהתקינה החברה ואשר הוסרו על-ידי העירייה - אדון בנפרד בכל אחת מהן. ותחילה, לפרשת השלטים.
פרשת השלטים
טענות החברה
4.תמצית הגרסה העובדתית שבכתב התביעה הינה כדלקמן: בשנת 2005 נעתר ראש עיריית צפת, ישי מימון (להלן: ראש העירייה הקודם), בשם הנתבעת מס' 2 (לעיל ולהלן: העירייה), לבקשת מנהלי התובעת (לעיל ולהלן: החברה) להתקין שלטי חוצות בכניסה לשכונת נוף טליה בצפת (להלן: השכונה), עליהם יודבק חומר פרסומי. בעקבות זאת, הציבה החברה ארבעה שלטי חוצות (להלן: השלטים) בכניסה לשכונה, ובמשך שנים תלתה על גביהם חומר פרסומי עבור לקוחותיה. באוגוסט 2008, ערב הבחירות לראשות העירייה, פרסמה החברה על גבי שלושה מתוך ארבעת השלטים חומר פרסומי עבור אחד המועמדים לתפקיד זה. דא עקא, שמועמד זה לא נבחר, ומיד בסמוך להיכנסו לתפקיד של ראש העירייה הנבחר (להלן: ראש העירייה החדש) – הגיע לשכונה הנתבע מס' 1 (להלן: קריאף), כנציג העירייה, והסיר את כל השלטים. (בעניין זה אין התאמה בין סעיף 14(ב) לכתב התביעה, בו צויין כי כל ארבעת השלטים הוסרו, לבין סעיף 25 לכתב התביעה, בו צויין כי הוסרו רק שלושת השלטים שהכילו פרסום הקשור למערכת הבחירות). בעוד שהשלטים של התובעת פורקו וסולקו, התירה העירייה לבעל עסק להציב שלט חוצות משלו, באותו מקום בו ניצבו, בטרם הסרתם, השלטים של החברה, ללא שהיה בידו היתר כדין. לאחר פניית בא-כוחה של החברה אל העירייה, התקיימה במשרדי העירייה פגישה בה הובטח לנציג החברה כי השלטים יוחזרו לחזקתה, אולם ההבטחה לא קויימה.
להשלמת התמונה אציין כי בתום דיון ביום 7.11.2011 החליט השופט נדל להעתר לבקשה לפי סעיף 7א ו-7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] להכרה בחסינות קריאף בהתאם לתנאים שעליהם הסכימו באי-כוח הצדדים באותו דיון (אף כי למקרא הפרוטוקול התעורר בי ספק האמנם הסכים בא-כוח העירייה לתנאי שהציג בא-כוח החברה), וכי לאור תוכן סיכומיו בכתב של בא-כוח החברה השתכנעתי כי הוא זנח את התביעה נגד קריאף, והפנה את חיציו אך ורק נגד העירייה.
5.כנגד הסרת השלטים העלתה החברה את הטענות הבאות: לאור האישור שניתן על-ידי ראש העירייה הקודם לא הייתה העירייה רשאית להסיר את השלטים; על אף שראש העירייה החדש הורה להסיר רק את החומר הפרסומי הנוגע למערכת הבחירות אשר הסתיימה זה מקרוב, סילק קריאף את השלטים עצמם, לרבות שלט עליו לא היה חומר פרסומי הקשור לבחירות; הסרת השלטים של החברה, לעומת אי הסרת שלט חוצות של בעל עסק אחר, שאין בידיו היתר כדין, מהווה אכיפה בררנית הנובעת מעוינות אישית ומשיקול פוליטי.
6.הנזקים שנתבעו על-ידי החברה בגין סילוק השלטים הינם: עלויות יצור והספקה של ארבעה שלטי חוצות (3,741 ₪); עלות התקנת ארבעה שלטי חוצות (936 ₪); עלות ארבע מדבקות לחומר פרסומי (1,685 ₪); עלות גרפיקה לארבע מדבקות (1,400 ₪); עלות הדבקת המדבקות (400 ₪); ואבדן רווח מפרסום עתידי (22,368 ₪).
טענות העירייה
7.בכתב ההגנה טענה העירייה כי לחברה לא היה היתר חוקי להצבת השלטים, כי הסרתם נעשתה לאחר שניתנו הודעות כחוק למפרסמים שזהותם הייתה ידועה, וכי בפעולתה זו אכפה העיריה את הוראותיו של חוק עזר עירוני אשר קובע, בין השאר, כי תוקפו של רישיון להצגת שלט על-פי הינו רק עד ליום האחרון (31 בדצמבר) בשנה בה הוא ניתן אחר. בכתב ההגנה הודתה הנתבעת בקיומה של פגישה במשרדי העירייה עם נציג החברה, אך הוכחש תוכנה כנטען בכתב התביעה.
ראיות הצדדים
8.מטעם החברה הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלה, משה נמימי (להלן: נמימי) וחוות דעת מומחה של השמאי אשר מדלסי מיום 1.8.2012, בה פורטו עלויות שווי שלטי פרסום וספסלים.
9.נמימי פירט בתצהירו את המסכת העובדתית שתוארה בכתב התביעה, תוך הוספת ההדגשים הבאים: אישור ראש העירייה הקודם להתקנת השלטים ניתן לו, כנציג החברה; השלטים הותקנו בשנת 2006, לאחר שבשנת 2005 ניתן האישור האמור; החברה לא נתבקשה להוציא רישיון להצבת השלטים, ומעולם לא נדרשה להסירם; באותה תקופה לא נהגה העירייה לגבות אגרות בגין שלטי חוצות (להבדיל משלטים בעלי "רגליים" נפרדות הניצבות על הקרקע); הסרת השלטים נעשתה ללא התראה, ובוצעה בצורה אלימה, תוך עקירתם והטחתם בקרקע; ראש העירייה החדש ידע היטב כי השלטים הותקנו על-ידי החברה, מאחר וערב הבחירות לראשות העירייה הוא ביקש שהחברה תפרסם על השלטים מודעות תעמולה מטעמו; משיקול של נקמנות עקרה העירייה ארבעה שלטים, ולא הסתפקה בשלושת השלטים עליהם פורסמה תעמולת בחירות של ראש העיר הקודם.
באשר לפגישה במשרדי העיריה, ציין נמימי כי "התובעת וב"כ הוזמנו לפגישה", אך נותרה עמימות בשאלה אם הוא עצמו נכח באותה פגישה.
יוער כי בצילומי שלושה מהשלטים בטרם הוסרו (נספח א' לתצהיר נמימי) ולאחר שהוסרו (נספח ב' לתצהירו), והמתייחסים למערכת הבחירות שעמדה בפתח, נראה דיוקנו של ראש העירייה הקודם.
10.מטעם העירייה הוגשו תצהיריהם של קריאף, שהיה מנהל אגף הפיקוח בעירייה ושהסיר את השלטים, ושל ראובן אדרי, עובד העירייה האחראי על מחסניה.
קריאף ציין בתצהירו כי מיד לאחר הבחירות הורה ראש העירייה החדש למחלקת הפיקוח "לנקות את העיר משלטי החוצות והפרסומים אשר נתלו ללא היתרים". הוא אף העלה את שמה של אישה בשם אנט בראט (להלן: אנט), אשר במהלך הסרת השלטים בשכונה הופיעה במקום וטענה כי השלטים שייכים לה, והוא ענה לה כי היא רשאית ליטול לרשותה את השלטים שהוסרו.
בישיבת קדם משפט ביום 13.2.2013 הודה קריאף: "אין לי מושג אם התובעת קיבלה היתר ממישהו לפני שוחט (ראש העירייה החדש – א"ג)". באותה ישיבה אף נכח אורי אילן, מנכ"ל העירייה, שציין כי אינו יודע על שהתרחש בתקופת כהונתו של ראש העירייה הקודם, אך ידע לומר כי "יש למכביר" הבטחות ללא סמכות אשר ניתנו בעבר.