קרפ נעמן נ' שופר סל דיל ואח'

פסק דין

1.בפני בית המשפט תביעת פיצויים עקב אירוע אשר אירע בסניף שופר סל דיל בכנפי נשרים, גבעת שאול, ירושלים.

2.אין מחלוקת לגבי העובדה כי התובעת ערכה קניות ושילמה דרך קופת אמון (שירות עצמי). התובעת נעזרה בדיילת במקום והעבירה את המוצרים והניחה אותם בעגלה בה היו שני נכדיה בני שנה. עם יציאת התובעת מהחנות, גילתה כי לא קיבלה את כרעי העוף אותם קנתה ושבה לקופה הראשית כדי לקבלם. עם יציאתה מהסופר עברה התובעת דרך גלאי מגנטי אשר החל, לדבריה, לזמזם, עקב פריט עליו לא שולם בקופה.

3.לאחר מספר נסיונות לעבור את המכשיר, נתבקשה התובעת לפרוק את כל הפריטים בזה אחר זה כאשר היה צורך להוציאם מעגלת התאומים ולא בשקיות כנהוג.

לטענת התובעת, הליך הבדיקה נערך בפני קהל הלקוחות ללא מקום ישיבה וארך כ 35 דקות, כאשר הצטרכה לשבת על הריצפה ולהוציא פריט פריט כאשר כל פריט הועבר דרך הגלאי. עוד הוסיף הבודק מטעם הנתבעת וניגש לתיקה האישי של התובעת והוציא שתי פרוסות גבינה ומעך אותן ואמר לתובעת "תגידי לי מה זה", כאשר כל אותו זמן עברו לקוחות על פניה והיא חשה מושפלת מן המעמד. עוד טוענת התובעת כי במשך זמן זה טפח הבודק לאנשים על הגב, צחק איתם, דבר אשר גרם להתמשכות הבדיקה וכתוצאה ישירה להתמשכות תחושת ההשפלה והבושה אשר חשה היא במעמד זה.

4.מנגד העיד מנהל הסניף מר איתן פוקס. לדבריו הגלאי צפצף ונערכה בדיקת הפריטים אשר היו בעגלת התאומים של התובעת. לדברי העד, מדובר בבדיקה בת 5 דקות ולא 35 דקות והדגיש כי לא היתה כל כוונה לפגוע בתובעת. בסופו של יום, מן הבדיקה עלה כי עבור הבננות לא שילמה התובעת. אולם, לא זאת הסיבה לצפצוף הגלאי המגנטי. לבסוף, לא נתגלתה הסיבה לתגובת הגלאי המגנטי. לשאלת בית המשפט, הודה העד כי לא נערך כל תיעוד בין בכתב ובין בוידאו אודות האירוע המדובר.

5.התובעת טוענת לפיצוי בשל "הלבנת פנים" עקב אופן ביצוע הבדיקה ועקב טענתה כי לא היה מקום לביצוע את הבדיקה כפי שנעשתה ואשר גרמה למבוכתה בפרהסיה. מנגד נטען ע"י מר איתן פוקס כי אין בסניף מקום לבדיקה באופן פרטי המרוחק מעיני הציבור.

6.ביחס לאירוע עצמו, עצם הצפצוף מקים עילה לעריכת הבדיקה אולם, השאלה הנשאלת הינה האם בדיקת הפריטים (אפילו אם גילוי הבננות נתגלה כי לא גרמו לצפצוף) בוצעה בדרך התואמת את שמירת כבוד האדם. מעבר לכך, חוסר תיעוד אירועים כגון דא מהווה רועץ בהגנת הנתבעים בשני מישורים, האחד, אורך זמן הבדיקה ואופן ביצועה. רישום בזמן אמת יכול היה לחזק את עדות מר פוקס.

נסיון החיים מלמד כי הארכת זמן משתנה מאדם לאדם אל נוכח הלחץ והמתח אותו עובר הנבדק אל מול אדם המביט בו מן הצד שכן דקה עבור אדם הנבדק בדרך הנטענת ע"י התובעת יכולה להיראות כנצח בעיניה במיוחד כאשר התחושה הינה אי וודאות ואי הבנה ותחושת פעולה כנגד אדם אשר מייחסים לו מעשה על לא עוול בכפו.

7.אין בכוונת מר פוקס אשר פעם מטעם הנתבעת 1 כדי להפחית מן העוול אשר נגרם לתובעת.

8.עם סיום הדיון הוגשו ע"י התובעת מספר פסקי דין:

א. ת.א. 4482/07 מכלוף נ' פריסה ואח', מיום 1.4.10, פורסם במאגר מידע), של כב' הש' דר' עמי קובו.

ב.ת.א. 6409/06 טופול נ' מחסניאופנה O. H. ואח' מ 16.12.08 (פורסם במאגרי מידע) של כב' הש' עודד שחם.

ג.ת.א. (נתניה) 7105/06 קאופמן נ' שופרסל בע"מ ואח' (מיום 11.5.08 פורסם במאגרי מידע) מכב' הש' יעל קלוגמן.

9.פסק דין של כבוד השופט דר' עמי קובו המשקף את התפתחות הפסיקה וחותם למעשה את ענייננו, ת.א. (רמלה) 4482/02.

10.למעשה, עילת התביעה הינה לפי סע' 7א' לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה– 1965 (להלן: "החוק"). הגדרת לשון הרע ופרסום קבועה בסע' 1 לחוק כאשר סע' 1(1) "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה , לבוז או ללעג מצדם".

סע' 1(1) חל בענייננו נוכח ביצוע הבדיקה בפומבי מבלי להתחשב בהשלכות אשר יחולו על התובעת עקב התרשמות הציבור. הנסיבות תואמות את האמור ברע"א 104/07 עו"ד פואדנ' עו"דעודד גיל (פורסם בנבו) ע"י כב' הש' רובינשטיין.

11. לעניין הלבנת הפנים, ראוי להפנות לדברי כב' השופט א' רובינשטיין בדעת המיעוט ברע"א104/07עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל [פורסם בנבו] (2009):

"בנידון דידן עסקינן בהלבנת פנים, איסור נגזר מאיסור לשון הרע; ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך "הלבנת פנים", כרך ט', ר"ז – רי"ד, וסקירתו של ד"ר אביעד הכהן "'הוציאו כל איש מעלי', האיסור לבייש אדם וחובת השמירה על כבודו", פרשת השבוע 273 (תשס"ז) 2-1. על הכלמתו של אדם – הגורמת לפניו להחוויר ולהלבין ומכאן מקור הביטוי (ראו אבות ג', י"א) – נאמר, כי "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבלי בבא מציעא נ"ח, ב'). עד כדי כך, לא פחות; וראו הדוגמאות שמביא א' הכהן שם".

12.כאמור בפסק דינו של כב' הש' קובו השולל טענת תום לב והעדר כוונה רעה נוכח החובה לשמור על כבוד האדם הנבדק בדרך עריכת כל בדיקה במקום מבודד ומרוחק מעיני הציבור. במקרה דנן, הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2 לא הקימה מערכות מתאימות כדי לטפל באירועים כגון האירוע נשוא תביעה זו.