ע"א
בית המשפט העליון
|
3853-11
13/05/2013
|
בפני השופט:
1. המשנה לנשיא מ' נאור
2. ס' ג'ובראן
3. נ' סולברג
|
| - נגד - |
התובע:
1. רונית דגלי אומות בע"מ
2. אירועית שיווק יבוא ייצוא 1993 בע"מ
עו"ד גד טיכו
עו"ד עומרי רוזנברג
|
הנתבע:
1. רוני שטן
2. סופר פלסט בע"מ
עו"ד רון טורקלטאוב
|
| פסק-דין |
השופט נ' סולברג:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' פרגו) בת"א 1774/05 מיום 22.3.2011, במסגרתו נתקבלה תביעת פיצויים שעניינה בהפרת זכויות במדגמים רשומים של מוטות לנשיאת דגל המיועדים להתקנה על כלי רכב.
הרקע והצדדים
2. המערערות - א. חברת אירועית שיווק ייבוא ייצוא 1993 בע"מ (להלן: המערערת 2) היא הבעלים הרשום של מדגמים מס' 17604 ("מחזיק דגלים") ומס' 22134 ("מוט לנשיאת דגל למכונית"); ב. חברת רונית דגלי אומות בע"מ היא חברה העוסקת בייצור, יבוא וייצוא של דגלים בארץ ובחו"ל (להלן: המערערת 1), לה הועברה זכות השימוש במדגמים האמורים בחודש אפריל 2000. מר דוד שמעוני הוא המנהל והבעלים, הן של המערערת 1, הן של המערערת 2.
3. המשיבים - א. חברת סופר פלסט בע"מ (להלן: המשיבה 2) היא חברה העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק אשר התקשרה בהסכם עם המערערת 1 לייצור המוטות תוך שימוש במדגמים האמורים; ב. מר רוני שטן אשר שימש כמנהל ובעל השליטה במשיבה 2 במועדים הרלבנטיים להפרה (להלן: המשיב 1).
4. יצור המוטות של המערערת 1 בוצע החל משנת 1997 באמצעות המשיבה 2, ולשם כך הועברו לה תבניות יעודיות. בעת הצורך, הייתה מבצעת המערערת 1 הזמנה מאת המשיבה 2 לייצור המוטות. לאחר הייצור, היו מועברים המוטות הארוזים בקרטונים, בחזרה אל המערערת 1. ברם, לעיתים רחוקות, המוטות היו מועברים ישירות ללקוחות שהזמינו את המוטות אצל המערערת 1.
5. המשיבה 2 לא הייתה רשאית לשווק או למכור בעצמה את המוטות. ואולם - לימים, הסתבר למערערת 1 כי המשיבה 2 מפרה את המדגמים בהיותה משווקת באופן עצמאי לצרכנים שונים את המוטות אשר אותם יצרה מהתבניות הייעודיות של המערערת 1.
הליכים קודמים
ת"א 439/97
6. ביום 3.4.1997, סמוך ליום העצמאות, הגישה המערערת 2 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה אזרחית נגד המשיבים עקב הפרת המדגמים הנ"ל בטענה כי אלה משווקים מוטות מוגנים לנשיאת דגל למכונית, מבלי שניתן להם לשם כך היתר מתאים.
7. ביום 6.4.1997 ניתן צו מניעה ארעי המורה למשיבים להימנע מהפרת מדגם רשום מס' 17604. ביום 15.6.1997 הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין, על-פיו צו המניעה הארעי הנ"ל יהיה לצו קבוע.
ת"א 1319/02
8. ביום 13.3.2002 הגישו המערערות תביעה נוספת נגד המשיבים, עקב הפרת שני המדגמים נשוא הערעור: מס' 17604 ומס' 22134.
9. ביום 1.7.2003, הגישו הצדדים הודעה לבית המשפט המחוזי לפיה הגיעו להסכמה, ללא הודאה של מי מהצדדים בטענות הצד שכנגד, כי ינתן צו מניעה האוסר על המשיבים לייצר, לייבא ו/או לשווק מוטות לנשיאת דגלים המותקנים על חלון רכב, המפרים את המדגמים נשוא הערעור. עוד הוסכם כי אין באמור כדי לגרוע מזכות המערערות, בבוא העת, להגיש נגד המשיבים תביעה כספית ובקשה למתן צו חשבונות, בבית משפט השלום.
10. ביום 1.7.2003 קיבל בית המשפט המחוזי את הסכמת הצדדים - "כמבוקש" - אך ניסיונם להגיע להסכמה על שיעור הפיצוי לא צלח. לכן הוגשה לבית המשפט המחוזי התביעה הכספית נשוא הדיון בערעור זה (ת"א 1774/05).
ת"א 1658/05
11. ביום 18.8.2005 הגישה המשיבה 2 תביעה כספית לבית משפט השלום בהרצליה נגד המערערת 1 בגין חוב שעבורו ניתנו גם שיקים שלא נפרעו.
12. ביום 24.4.2006 ניתן פסק-דין חלקי על סך של 106,972 ש"ח, כפי ערכו ליום הגשת התביעה, ונפתח תיק הוצל"פ במסגרתו שולם סכום פסק-הדין החלקי לרבות הצמדה ריבית והוצאות - סך כולל של 144,500 ש"ח. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
13. ביום 26.12.2006 ניתן פסק הדין בערעור, בהתאם להסדר הפשרה בין הצדדים, בו נקבע בין השאר כי התביעות ההדדיות אשר הגישו הצדדים, הן במסגרת ת"א 1774/05, הן במסגרת ת"א 1658/05, ידונו במאוחד.