שפירא נ' שיווק אס.גי.אי

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 10 באפריל 1931, נפגע לטענתו ביום 25.5.08, בעת שראשו נתקל בקיר זכוכית המצוי במשרדה של הנתבעת, בשעה שיצא מחדר השירותים ועשה את דרכו לעבר חדר ההמתנה.

התובע לא צירף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, ולפיכך מסיק בית המשפט שלא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התאונה והאם אירעה, בשאלת האחריות והאשם התורם, וכן בהערכת הנזק שנגרם לתובע והפיצוי הראוי בגינו.

נסיבות התאונה:

עדות התובע

בתצהיר עדות ראשית פירט התובע כי ביום 25.5.08 הגיע למשרדי הנתבעת במישור אדומים, ביחד עם עובדו, על מנת לרכוש לבני זכוכית, וזאת לאחר תיאום טלפוני עם מזכירת הנתבעת. לאחר שהגיעו למקום ביצעו את ההזמנה, והמזכירה ביקשה מהם להמתין עד להכנת הסחורה.

בעת ההמתנה לסחורה שאל התובע את המזכירה היכן השירותים, ובהתאם להסבריה הלך לחדר השירותים בעוד שהעובד המתין לו.

כאשר יצא מהשירותים ראה את המזכירה לשמאלו והלך לעברה. תוך כדי הליכה נתקע לפתע בקיר זכוכית. כתוצאה מהמכה החזקה שקיבל בצד שמאל של הפנים נהדף לאחור.

בעקבות המכה צעק מכאב, ועובדו והמזכירה, כמו גם פועלים נוספים ששהו במקום, הגיעו אליו.

לטענתו של התובע הוא החל לצעוק על העובדים ועל המזכירה מדוע קיים במקום קיר זכוכית ללא אזהרה וסימון. המזכירה התנצלה בפניו והבטיחה ששלט יוצב במקום. התובע ביקש לדבריו לשוחח עם המנהל, והמנהל אכן הגיע לשוחח עמו. התובע שטח בפניו את טענותיו בדבר הצבת קיר זכוכית, העדר סימון והעדר זכוכית. לטענת התובע, במקום לשאול לשלומו, דיבר אליו המנהל בגסות, הורה לו ולעובדו לעזוב את המקום ואף איים שככל שלא יעזבו את המקום הוא יסלקם.

באותה עת שאל עובדו את המזכירה היכן הסחורה, ואולם לאחר ששניהם ראו את המנהל מסמן להם בידו לעזוב את המקום, עזבו השניים את המקום מבלי לרכוש סחורה.

במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע כי בשעה שיצא מהשירותים הוא ראה את המזכירה מצד שמאל, ועל כן פנה שמאלה והלך לכיוונה. כן השיב שהוא לא ראה את קיר הזכוכית, ושלא הייתה כל אזהרה מפני הקיר או סימון המעיד על קיומו.

התובע השיב שהיה זה ביקורו הראשון במשרדי הנתבעת, וכי לאחר התאונה עזב את המקום מבלי לרכוש את המוצרים שהזמין.

עדותו של מר מוחמד אבו צובח

מטעם התובע הוגש תצהירו של עובדו, מר מוחמד אבו צובח. על פי האמור בתצהירו, הגיע העד עם התובע למקום לשם רכישת לבני זכוכית, לאחר תיאום טלפוני עם המזכירה. לאחר שביצעו את ההזמנה, אמרה להם המזכירה להמתין לסחורה. בשעה שהמתינו יצא התובע לשירותים, והעד המתין לו.

כשחזר התובע מהשירותים ראה העד את התובע ושמע אותו נתקל בקיר הזכוכית שהיה במקום. כתוצאה מההיתקלות נחבל התובע בצידו השמאלי של ראשו ונהדף. התובע תפס בראשו בידו וצעק מדוע אין במקום שלט אזהרה או סימון. המזכירה נגשה אל התובע, התנצלה בפניו ואמרה לו שהם ישימו שלט במקום.

לאחר שהתובע ביקש לשוחח עם המנהל הגיע המנהל למקום, החל לדבר אל התובע בגסות, לא שאל לשלומו והורה לשניים לעזוב את המקום. לפני שעזבו ניגש העד אל המזכירה ושאל היכן הסחורה שלה המתינו, ואולם המנהל סימן להם בידו לעזוב את המקום.

העד הצהיר בתצהיר עדותו הראשית שלא היה על קיר הזכוכית כל סימון, מדבקה או שלט אזהרה.